מעשי השם חלק א· רבי אליעזר אשכנזי
חלק מעשי אבות - פרק מד
באומרו ומולדתך אשר הולדת, מפורסם מה שהקשו בו המפרשים, אבל יש לומר, שיעקב אמר ליוסף שמנשה ואפרים יהיו לי כראובן ושמעון, הן בנחלת הארץ והן בירושת נכסיו, אבל מולדתו שהוליד, רצה לומר בני מנשה ואפרים יהיו על שם אחיהם שיולדו למנשה ואפרים אח"כ ויחלקו בנכסיך, אבל מנשה ואפרים לי הם, לא יירשו ממך דבר כאילו הם בני ממש. ורצה יעקב זה בשביל שאם ינתן הבכורה ליוסף, ושמנשה ואפרים יירשוהו, א"כ יהיה למנשה חלק כבכור בארץ ג"כ, לכן אמר שיהיו כבניו ממש, ואז לא יהיה בכורה למנשה על אפרים:
ומה שנאמר ואני בבואי מפדן, פירש רש"י ואע"פ שאני מטריח עליך להוליכני להיקבר בארץ כנען ולא כך עשיתי לאמך, עכ"ל, ולפי דרכו היה ליעקב לומר לו זה כששאל ממנו על הקבורה שיקברנו בארץ ישראל, ועוד יפלא שיאמר יעקב מה שהוא נגד שאלתו ומי הכריחו לכך, אבל נראה ודאי שיעקב אמר ליוסף כן כדי שיחזיק לו טובה על שקבר את רחל שם, וירווח לנו מאד היות ענין זה ענין אל הנחלה, והוא שאמר לו שמיום שמתה רחל, ראה ברוח הקודש שהמקום שמתה הוא בין חלק בנימין וחלק אפרים, באופן ששם בין חלקם של בניה קבר אותה, שמאז נודע אליו שיהיה אפרים שבט בפני עצמו:
וכבר יש שפירשו שאפרתה נקרא כן על שם אפרים, ויש שפירשו (רש"י ורד"ק דברי הימים א ב, כד) שאשתו של כלב נקראת אפרת. אבל לדעתי הם שנים, אחת היא בית לחם סתם בחלקו של אפרים, ואחת היא בית לחם יהודה שהיא בחלקו של יהודה, וזה שאמר יעקב ליוסף היה ענין לענין בשורת הנחלה שאמר לו, שלפי שראה שהיה שם בחלקו של בנימין, וסמוך לחלקו של אפרים, לא הוליכה למקום אחר אבל קברה שם, ואומרו היא בית לחם, הם דברי יעקב עצמו, כלומר אע"פ שנקראת עתה בית לחם, עתידה להקראות אפרת על שם אפרים:
ובזה יתכן מאד מה שנאמר (ירמיהו לא, יד) רחל מבכה על בניה, ותיכף נאמר (שם יז) שמעתי אפרים מתנודד, וכבר טען רמב"ן ז"ל שם פרשת וישלח לומר שאין קבורתה ברמה, ופירש שהיתה רחל צועקת בקול עד שנשמע הקול למרחוק. גם יפלא לשון הכתוב שם שנאמר מאנה להנחם על בניה כי איננו, ולדעתי יתכן היות פירוש הכתוב כן, רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו, רצה לומר במשל ההוא, שרחל היתה שומעת קול בכי ברמה, והיתה מבכה על בניה כי איננו, ששמעה קול בכי להשיבם בתשובה [ובוכים] על עוונותיהם, ורחל בוכה שאין קול בכי זה בבניה שישובו בתשובה, ולכן בישרה השם יתברך שבניה גם כן ישובו בתשובה, כמו שנאמר תיכף אחר זה שמוע שמעתי אפרים מתנודד יסרתני ואוסר כעגל לא לומד, השיבני ואשובה כי אתה ה' אלהי:
וכיון שבאנו אל ענין הכתוב הזה נבאר אותו, כי דברי הכתוב הזה נבוכים, ונאמר שהנביא המשיל אפרים לתינוק, משל למה הדבר דומה אל הנער הקטן אשר אביו גער בו, וירצה להתגעגע על אביו, והיה אביו קורא אותו לאכול על שולחנו והוא בירכתי הבית מסרב מלבוא, כן יעשה פעמיים שלש עד שהאב אינו קורא אותו עוד, הנה אז הנער היה רוצה לבוא על שלחז אביו לאכול ומתבייש, והיה חפץ שאביו יחזור ויקראהו, ואביו אינו קורא אותו, והנער חושב שאביו שכח אותו ולכך אינו קוראו, והוא מתנועע במקום שהוא כדי שיראה אותו ויזכור ויחזור ויקרא אותו, כמו כן אמר הנביא שמוע שמעתי אפרים מתנודד יסרתני ואוסר כעגל לא לומד השיבני ואשובה כי אתה ה' אלהי, כלומר שהוא מתנודד כמו הנער שחושב שאביו שכח אותו והיה רוצה שיחזור ויקראהו לשוב ושישוב, וזה שנאמר (שם יח) בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי, כלומר בושתי לשוב, לפי שכשקראת אותי לא שבתי כמו שעושה הנער, ועל מה שחשב שאביו שכח אותו, הנה אמר הנביא בגילוי המשל (שם יט) הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים, רצה לומר שמתגעגע כתינוק, הנה זכור אזכרנו, כלומר לא שכחתי:
ונשוב לענין שרחל היתה מבכה על שקול הבכי והתשובה איננו בבניה עד שהקב"ה הבטיחה שישובו, וא"כ נתבאר שאומרו כאן יעקב שקבר אותה שם, הוא להורות ליוסף שמאז ידע שיהיה אפרת בחלק אפרים, ובית אל בחלק בנימין, ושלכך נקברה שם: ועל מה שנאמר בני הם אשר נתן לי אלהים בזה כתב הרמב"ן ז"ל לא היה צריך יוסף להודיע לאביו כי במצרים נולדו לו שהרי כשפירש ממנו לא היה לו אשה ובנים, והוא אמר לו כבר שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים. ונראה לי כי פירוש בזה, בענין הזה שאמרת, שנתנם לי השם קודם בואך אלי מצרימה, והם אשר אמרת עליהם שהם לך, וכן ובזה הנערה באה אל המלך (אסתר ב, יג), עכ"ל. ולא ידעתי מה הואיל הרמב"ן בזה, שכיון שהוא ידע שנולדו במצרים ושאין לו בנים אחרים זולתם, כבר היה מספיק אומרו בני הם, וכבר ידע שעליהם אמר שהם לי:
אמנם לדעתי יובן אחר התעורר בקצת שאלות. ראשונה, מה ראה יוסף שרצה שיברך בניו וכל שאר השבטים לא בירך בניהם, ואם עשה כן להיותם בחשבון השבטים, למה לא המתין עד שבירך שאר השבטים, ולמה אמר קחם נא אלי. עוד יש לשאול ענין הברכה שבירך אותם וידגו לרוב בקרב הארץ, כי היה מספיק אומרו וידגו לרוב, ומה ענין אומרו בקרב הארץ, ובודאי לא ידגו לרוב בשמים. עוד יש לשאול מה ענין ברכה זאת שבירך אותם ויקרא בהם שמי ושם אבותי, ולמה לא יקרא בהם כשאר כל בני השבטים. עוד יש לשאול מה יהיה קשר המשך הדברים באומרו המלאך הגואל אותי מכל רע יברך, אחרי שאמר האלהים אשר התהלכו אבותי. והרב אברהם האבן עזרא כתב כי הנה כל ישראל יקראו אפרים, והרמב"ן טען עליו וכתב שאינו נכון שהכתוב ויקרא בהם נאמר, ולא נקראו על שם מנשה, ואמר שהנכון הוא שיעמוד זרעם ושמם ויהיה שם אברהם יצחק ויעקב נזכר בהם לעולם, עכ"ל. ולא ידעתי מה זה שהרי כל בני השבטים נקרא שם אברהם ויצחק ויעקב עליהם, ועומד זרעם ושמם, ומה נתוסף למנשה ואפרים בברכתו זאת:
אבל יתכן שיוסף לא היה צריך לומר לו שנולדו במצרים שכבר ידע יעקב זה, אמנם בעבור שבא לו האלהים בחלום הלילה בבאר שבע ואמר לו אל תירא וגו' כי לגוי גדול אשימך שם (בראשית מו, ב-ד), אמר יוסף שאחר היות שבניו לא היו עם יעקב באותה ברכה, א"כ לא יהיו בכלל אותה ברכה שיפרו וירבו במצרים כבני שאר השבטים, ולא אמר יוסף לאביו כדי להודיעו שבניו נולדו במצרים, אבל אמר לו שנולדו במצרים, ושלכך צריכים ברכה, שהרי לא היו בכלל הברכה וההבטחה שהובטח בבאר שבע שלגוי גדול ישימנו שם, שכיון שאמר לו אל תירא מרדה מצרימה, א"כ עשייתו אותו לגוי גדול שם במצרים לא יובן רק ליורדים שם לא לנולדים שם, ולכך הבין יעקב כוונת יוסף והשיב לו תיכף קחם נא אלי ואברכם, ולכך בירך אותם שידגו לרוב בקרב הארץ, שב אל ארץ מצרים שהם בה, שהברכה שניתנה לו להיותו לגוי גדול, היתה שבמצרים יהיה כן, וזו היא גם כן הברכה שבירך אותם ואמר ויקרא בהם שמי וגו', כי כל האבות ובניהם ובני בניהם שמם עברים, שנולדו בעבר הנהר, ונתיירא יוסף פן לא יהיו נקראים בניו רק מצריים אחר שנולדו שם, ולכך בירך אותם שיקראו בשם עבריים כשאר השבטים, ובהיות שאמר לו האלהים אל תירא, ונתן לו הברכה שיהיה במצרים לגוי גדול, לכן אמר המלאך הגואל אותי מכל רע, שכבר ביארנו במה שנאמר (במדבר כ, טז) וישלח מלאך ויוציאנו, שהוא שב אל מה שנאמר פה ואנכי אעלך גם עלה, והיה א"כ אומרו כאן המלאך הגואל, כאילו אמר המלאך שאמר לי אל תירא, יברך את הנערים בברכה שבירך אותי שם, וע"כ אמר קחם נא אלי, רצה לומר שיקחם עתה ולא ימתין עד ברכת שאר השבטים, שזו ברכה מן המלאך כבר נתברכו בה השבטים: וכבר יפלא שיוסף אחרי ראותו שיעקב שיכל את ידיו, נתפרסם אליו שבכוונה היה עושה כן, והאיך יבקש יוסף לבטל רצון אביו ומחשבתו ולתמוך ידו להסירה, כי מי הוא שירכיב ידיו זו על זו אם לא בכוונה. אבל נראה שיעקב אמר ליוסף קחם נא אלי, שחשב שרצונו היה לומר שיקחם יוסף בערך אל יעקב, וזה אומרו אלי, וכן עשה יוסף שלקח אפרים בימינו ומנשה בשמאלו, כדי שבהביאו אותם אל יעקב יהיה מנשה בימין יעקב, וגם יעקב לא היתה מחשבתו באומרו קחם אלי, רק שכמו שיקחם דהיינו מנשה בימינו שכן יביאם אליו באופן שיבוא מנשה לשמאלו, ואמר כן כדי שלא לשכל את ידיו, וכאשר ראה שיוסף לקחם להביאם בערך אביו שמנשה יהיה בימינו הוכרח לשכל את ידיו, ויוסף חשב שאביו היה חושב שהביאם ולקחם בערך יוסף, היינו מנשה בימין יוסף ושלכך בא בשמאל יעקב, ולפי זה שיכל את ידיו, ועל כן תמך ידו להסירה בחשבו שטעה אביו שחשב שיוסף לקחם בערך עצמו. ומה שנאמר בחרבי ובקשתי, נתבאר בחלק זה פרק ל' עיין שם: