מעשי השם חלק א· רבי אליעזר אשכנזי
חלק מעשי אבות - פרק מג
פרשת ויחי:
חסד ואמת, פירש רש"י חסד שעושים עם המתים הוא חסד של אמת, פירוש שאינו מצפה תשלומין. כי החסד שהאדם עושה ומצפה תשלומין איננו חסד אמיתי, וכן אמר דוד (תהלים סב, יג) ולך אדני חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, שכבר רבו הפירושים בכתוב הזה, אבל נראה היותו כפשוטו, שאמר דוד שכל חסד שהאדם עושה, לא יכונה לו החסד ההוא, לפי שהחסד הוא שאינו מצפה תשלומין, והחסד שהאדם עושה הקב"ה משלם לו, א"כ לא יכונה כלל חסד לאדם, כי כל החסדים שהאדם עושה הלא המה לו יתברך, כיון שהוא נותן התשלומין:
אמנם כי כן יפלא על פירוש רש"י שנראה שלא יקרא חסד של אמת רק מה שעושים עם המתים, ותימה שאליעזר אמר ללבן ולבתואל (בראשית כד, מט) אם ישכם עושים חסד ואמת את אדוני הגידו לי, גם ביהושע נאמר (ב, יד) שאמרו המרגלים לרחב ועשינו עמך חסד ואמת, והיא בחיים. אבל יתכן לדעתי, שכל חסד שיעשה אדם לזולתו מבלתי שנדר לו לעשות כן או נשבע לו או הבטיחו, הנה אותו יהיה חסד סתם, אבל כאשר יבטיח האדם לזולתו אז ידור או ישבע לעשות לו רצונו, הנה כאשר יעשה לו הרצון ההוא יקרא חסד ואמת, חסד על שלא היה חייב לו דבר, ואמת על קיום השבועה או ההבטחה, וכן אליעזר כאשר היה רוצה הבטחה מבתואל ולבן שיתרצו לשלוח את רבקה, אמר שכשיעשו זה, יעשו חסד לשלחה ואמת בקיום ההבטחה, ולכך אמר הגידו נא לי, שכבר נראה בפירוש שהיה רוצה שיבטיחוהו, וכן המרגלים לרחב אמרו חסד ואמת על שהבטיחוה ונשבעו לה, וכמו כן אמר יעקב ליוסף הבטיחני והשבע לי על החסד הזה, ואז יהיה חסד ואמת, ולכך כשאמר העבד נגד השי"ת לא אמר רק (בראשית כד, יב) ועשה חסד עם אדוני אברהם, וכן כי עשית חסד עם אדוני (שם יד), לפי שאין צורך לומר אמת בהבטחותיו, כי החוסה בהשם יתברך בלתי שיבטיחנו הוא יותר ודאי שיקבל הטובה ההיא, ממה שהוא ודאי כאשר יבטיחו אדם שר או מלך: וזה שאמר דוד (תהלים קיח, ח) טוב לחסות בה' מבטוח באדם, כי יהיה זה זר מאד, שנראה מדברי דוד כאילו הוא אומר שמה שיבטח האדם בהשם יתברך הוא יותר בטוח ממה שיבטח באדם, וכאילו הוא מחדש לנו ענין זה, ומי לא ידע שטוב לבטוח בה', וכבר אמר במזמור אחר שאין ראוי כלל לבטוח באדם ואמר (תהלים קמו, ג) אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה וגו', ומה חידושו כאן שטוב לבטוח בהשם יתברך. אבל נראה שענין החסיה תאמר על מי שחוסה בזולתו מבלי שיבטיחנו, אבל הבטחון יובן אחר שהבטיחו, ולכך אמר דוד שטוב לחסות בה' מבלי שיבטיחנו, מבטוח באדם אחר שיבטיח אותו, ולזה לא יאמר חסד ואמת במה שישאל האדם מאתו יתברך לעתיד: אבל מה שאמר יעקב (בראשית לב, יא) קטונתי מכל החסדים ומכל האמת, כבר ביארנוהו פרק ל"ג גם שם על דרך זה, שהוא קיום הבטחה בשני דברים, החסד במה שלא הובטח והאמת במה שהובטח, אמנם חסד ואמת בענין אחד לא יתכן לומר נגדו יתברך, ולכך ג"כ אמר יעקב ליוסף כבר אין אני מסתפק שתעשה צוואתי בלתי שבועה, אבל כאשר תשבע תזכה יותר, שהרי אתה עושה עמדי חסד ואמת:
ומה שלא אמר כאן שים ידך תחת ירכי ואשביעך, כמו שאמר אברהם לעבד (בראשית כד, ב-ג), הוא מפני שאחרי שקבע אברהם המילה לנקיטת חפץ, לא הוצרך לומר ואשביעך, אבל אברהם שהיה הראשון בענין שבועה זאת, הוכרח לומר שהשמת היד תחת הירך היא לשבועה, וכבר יוסף אמר לו שיעשה כדברו בהבטחה, ואז שאל ממנו שבועה, והענין לדעתי, שיוסף להיותו אביו לא רצה לשלוח ידו מפני הכבוד, ולכך חזר ואמר לו השבע לי, רצה לומר בלי נקיטת חפץ, והעד שלא נאמר וישם יוסף את ידו, כמו שנאמר בעבד:
וכבר טענו קצת מפרשים ז"ל על אומרו ושכבתי עם אבותי, ורש"י ז"ל פירש וי"ו מחוברת למעלה לתחילת המקרא, שים נא ידך תחת ירכי והשבע לי ואני סופי לשכב עם אבותי ואתה תשאני ממצרים, ואין לומר ושכבתי עם אבותי השכיבני עם אבותי במערה, שהרי כתיב אחריו וקברתני בקבורתם, ובאמת יפלא מה הוצרך יעקב לומר ליוסף שסופו למות, והלא סוף כל האדם למות, לכך יתכן לומר על מאמרם ז"ל (בר"ר צו, ה וראה גם כתובות קיא, א) שהביא רש"י שאין מתי חוצה לארץ חיים אלא בצער גלגול מחילות, שזה אמר יעקב אל נא תקברני במצרים, שאם אתה קוברני במצרים אשכב בלא אבותי שאבותי יקומו קודם לי בתחיית המתים, וזה טעם שלא יקברנו חוצה לארץ: אמנם אמר לו שזה הטעם אי אפשר לאומרו אל פרעה, שיש קדושה בארץ כנען, לכן אמר לו שאין לו לומר לפרעה שהציווי והשבועה היתה שלא להיקבר חוצה לארץ, אבל שהטעם הוא כדי להיקבר בקבורת אבותיו, כי זה כל אדם נהנה להיותו נקבר אצל אבותיו. וכן עשה יוסף שאמר לפרעה אבי השביעני לאמר הנה אנכי מת בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען שמה תקברני, כאילו אמר אין הארץ סיבה, אבל הקבר שכרה לו שם הוא סיבה: