מעשי השם חלק א· רבי אליעזר אשכנזי
חלק מעשי אבות - פרק מב
כתב הרמב"ן ז"ל ויבואו אליו בשנה השנית לשני הרעב, ואעפ"י שאמר יוסף ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר, מכיון שבא יעקב למצרים באתה ברכה לרגלו וכו', עד אבל על דרך הפשט ליקט יוסף כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען בחמש שנים, עכ"ל:
ולדעתי אין צורך להידחק ולומר ששנה השנית היא בעצמה הששית, כי הרעב היה שבע שנים, ולא היתה הגזירה שלא יהיה כלל תבואה, אבל תהיה מעוטה סעודה שאינה מספקת לבעליה כפי החלום שהיו פרות כחושות, והנה בשנה הראשונה בחשבם עובדי האדמה שיהיה שבע, מכרו כל החיטה בכסף ליוסף, וכאשר לא עלה נילוס לא זרעו, אבל בכסף קנו מיוסף, והכתוב יובן כפשוטו, שמה שנאמר שתם הכסף, רצה לומר מה שביד עובדי האדמה כי מעט הוא שאינם עשירים, ולא תפול טענת רמב"ן ז"ל שטען שאיך אפשר שבשנה ראשונה יתום הכסף. ומה שנאמר וילקוט יוסף את כל הכסף הנמצא, רצה לומר הנמצא ביד הפקידים השוברים, והעושר המופלג שקיבץ הוא מן העשירים כאשר יתבאר, ובשנה השנית מן הרעב ניהל עובדי האדמה במקנה, ולא הספיק וצעקו שיתן להם זרע שיזרעו, וגם שלא יצא רק מעט, כבר יספיק לאכול הם וטפם, וכן עשה יוסף שנתן להם זרע, והיה החומש לפרעה והארבע ידות לאכול לטפם, אבל לכל אנשי הארץ שאינם עובדי אדמה לא היה לחם כלל, והיו שוברים עד סוף השבע שנים, והכתוב אומר זה בפירוש שנאמר וארבע הידות יהיה לכם לזרע השדה ולאכלכם ולאשר בבתיכם ולאכול לטפכם, שכבר היה מספיק אומרו ונתתם חמישית לפרעה וארבע הידות יהיה לכם, ומה צורך לומר מה שיעשו בו, אבל הודיע שאפילו שיזרעו לא יספיקו הארבע ידות רק למאכל עובדי האדמה, שאין לך רעב גדול מה ולא יספיק למכור לעשירים, והזכיר ארבעה דברים כנתינת טעם אל שנתן להם ארבעה ידות. ומה שאמר יוסף אין חריש וקציר, ואח"כ נאמר שנתן להם יוסף לזרוע זה היה לפי שהיה חושב שיספיק לעובדי אדמה כספם ומקניהם כל שבע שנים ולא יחרשו ולא יקצרו, שאין ספק אם היה להם כסף או מקנה לא היו מתרצים לזרוע על מנת שלא להוציא אלא כדי אכלם לחם לבדו, אבל הוכרחו לעשות כן מפני הרעב המופלג:
ויש לשאול מה ענין סיפור אדמת הכהנים שלא היתה לפרעה ומה התועלת בהודעה הזאת, ולא עוד אלא ששני פעמים חזר הכתוב לומר רק אדמת הכהנים, וגם יאות לשאול מה ענין אומרו שישב ישראל בארץ גושן, וכבר נאמר על זה ויושב יוסף את אביו בארץ רעמסס שהיא ארץ גושן. גם יתכן לשאול למה הזכירה קודם בשם גושן, ואח"כ קרא אותה בשם רעמסס. עוד יש לשאול מה צורך להודיע שהעם העביר אותו לערים, ומה יוסיף או מה יתן זה לענין ישראל:
לכן יתכן לומר שרעמסס היא אינה גושן בעצמה, אבל הוא מקום בארץ גושן, כמו שפירש רש"י רעמסס מארץ גושן היא, כי היאך יוכל יוסף להוציא הדרים בארץ גושן לתת אחוזתם לאחיו, ולכך סיפר שהכל עשה בחכמה, כי אחרי שקנה אדמתם מהם, העביר אותם, כדי שלא ישאר כל אחד בחזקתו, אבל האדמה שיתן לו יוסיף לזרוע לא תהיה נחלת אבותיו של העובד אדמה ההיא, שאם ישאר בנחלת אבותיו לא יתחזק הענין, ועשה יוסף כל זה כדי שאחר שהעביר דרי גושן מאחזתם, יכול להושיב בה מי שירצה, באופן שעלה בידו והושיב אביו ואחיו בארץ גושן ממש, שקודם לא היו רק ברעמסס, ולכך לא נאמר עוד שם רעמסס, גם במכת הערוב (שמות ח, יח), וכן בברד (שמות טו, כו) לא נאמר רק בארץ גשן, כי רעמסס היה מקום חרב אין בו דירה, והעד ויבן את פיתום ואת רעמסס (שמות א, יא), כנראה שלא היו בנויים:
וסיפר ענין הכהנים שלהם שלא העבירם, ואין ספק אחר היות תועבת מצרים כל רועה צאן, לא היו כהנים בגושן, אחר היות שם כולם רועי צאן, שהמקום מקום מרעה צאן, באופן שלבני ישראל לבדם ניתנה ארץ גושן, ולכך בחר יוסף במקום ההוא שלא יהיו כוהני עבודת אלילים ביניהם, ולזה ג"כ כאשר השלים הסיפור שקנה אדמת מצרים ושהעבירם לערים ושלא הועברו הכהנים מאדמתם, אמר וישבו ישראל בארץ מצרים בארץ גושן, רצה לומר שעם זה נהיתה ארץ גושן כולה לאחיו והם ישבו לבדם בארץ גושן, כי בכל שאר המקומות לא היה יכול להושיבם שבכל המקומות היו כהנים שם שלא הועברו, באופן שתחבולת ההעברה לא היתה מועילה רק בארץ גושן, שמעולם לא היו כהנים שם, להיות שם רועי צאן שהיא תועבה להם:
וטעם אומרו שהם שאלו לקנותם ואת אדמתם לעבדים, ושיוסף לא קנה רק אדמתם, הכוונה שהם היה רצונם שיקנה אותם ואדמתם יחד, ושכל אחד ישאר על אדמתו, אבל יוסף לא נתרצה רק לקנות אדמתם ולהעבירם לערים, כדי שיתן ארץ גושן לאחיו, וגם שיתחזק הענין כמו שאמרנו: