אור ברסלב
מעשי השם חלק א חלק מעשי אבות - פרק מ

מעשי השם חלק א· רבי אליעזר אשכנזי

חלק מעשי אבות - פרק מ

חלק מעשי אבות - פרק לט

פרשת ויגש:

ידבר נא עבדך דבר באוזני אדוני. שמעתי אומרים דרך הלציי שיהודה היה אומר ליוסף שידבר לו עבדו שהוא אותו שרדף אחריהם, שידבר לו באוזנו שהוא יודע שהכל הוא עלילות דברים. אבל יתכן לומר נכון מזה, נמשך אל מה שאמר לו כי כמוך כפרעה, שהאמנם יהודה היה רצונו לדבר בלחש ליוסף, לפי שהיה רוצה לדבר קצת טענות כאילו הם תרעומות על הנהגתו עמהם, ונתיירא שאם יאמר לו בקול רם הנה יכעוס עליו מפני השומעים, אבל בינו לבין עצמו מאחר שגם הוא יודע אמיתות הענין לא יכעוס ויעביר כדרך כל שר מושל וקצין. ובהיות חוץ מדרך המוסר שידבר איש מאנשי העם באוזני שר או שופט הממונה מן המלך על עשיית המשפט, שודאי יהיה גנאי אל השר או השופט ההוא, ויסופר לו לחסרון כבוד, שהרואה יחשוב שזה לחש באוזנו שוחד ממון או שוחד דברים, ולפי זה יתרחק כל שר ושופט הממונה מן המלך מלשמוע דברים בלחישה, אמנם כי כן המלך בעצמו שאין כאן חשד שוחד, אין זה חסרון בחוקו שידבר לו אדם באוזנו בלחישה, לכך אמר לו יהודה שהוא מבקש ממנו לדבר לו באוזנו, יאמר לו כי אין זה חסרון בחוקו, שהוא אינו כשאר הממונים שהמלך יחשוד אותם בקבלת שוחד, אבל הוא כגופו של מלך, שכן אמר לו (בראשית מא, מ) רק הכסא אגדל ממך, וזה אומרו כי כמוך כפרעה:

ואומרו אל יחר אפך, הוא לפי שיוסף הושיבם לפניו במשתה הבכור כבכורתו, ולכך נתיירא שמא יחרה אפו, שזה שלישי לאחים וידבר לפני הגדולים ממנו, ולכך גם כן הוכרח לומר התנצלות עד שישמע שהוא ערב, כי זה טעם אל מה שהוא מדבר לפני אחיו: וכבר היה נראה דברי מותר כל הסיפור שהאריך יהודה לספר, אמנם היה הכוונה בכל האריכות ההוא לומר, שכבר אין שום טענה מספקת להציל הגנב מרעתו, וגם לומר לשליט שזו עלילה אי אפשר לו, אבל אמר שאם היה אפשר לומר לאביו טענה שבנימין נהיה עבד בעבור הגניבה שעשה, גם אביו אין רצונו רק במשפט, אמנם כאשר קודם לכן נתיירא פן יקראנו אסון, ועל כורחו לקחנו אותו, באומרו שכן רצון השליט שנביא אותו אליו, הנה תיכף שלא יראה את בנימין ימות מבלי שמוע שום טענה, וזה אומרו והיה כראותו כי אין הנער ומת, שהיא כ"ף התכיפות, כמו ויהי כהזכירו את ארון האלהים ויפול (שמואל א ד, יח), שפירושו שתיכף שיראה שאין הנער ימות, כאילו אמר שאם היה הזמז מספיק להסביר לאביו את הגניבה שעשה, כבר גם אביו היה מצדיק עליו את הדין, באופן שאביו יהיה נספה בלא משפט:

ואומרו והנער יעל עם אחיו, גם כן דברי מותר, שהיה לו לומר והנער יעלה אל אביו, ומה לו לומר עם אחיו או עם מי יעלה, אבל הטעם, מפני שכבר היה רואה יהודה שיוסף יוכל לטעון עליו ולומר לו בין אם תיקח הנער ובין תשלחנו ותשאר אתה במקומו, לעולם תהיה בעונש שקבלת עליך, שהרי אמרת שאתה בעצמך תציגהו לפניו, לכך אמר הנה הערבות שעשיתי לאבי אי אפשר לקיימו שהרי אני ערבתי להוליכו בעצמי ולהציגו לפניו, אם כן אפילו שאשלחנו לא יתקיים הערבות, אבל אמר אבחר ברע במיעוטו שהנער יעלה עם אחיו, שרצונו היה לומר ליוסף שאין דיבורו כדורש טוב לעצמו כדי להינצל מעונש הערבות, שכבר לא נתקיים הערבות, אבל מפני הרעה אשר ימצא את אביו וגו':

ואומרו ולא יכול יוסף להתאפק, פירש רש"י לא היה יכול לסבול שיהיו מצריים נצבים עליו ושומעים שאחיו מתביישים. והרמב"ן ז"ל כתב שהיו שם מצריים רבים מחלים פני יוסף עבור בנימין. ולדעתי זר מאד שנאמר שיוסף היה חושדם לגנבים או למרגלים בפני מצריים, וכל הדברים שהיו בין יוסף ואחיו ודאי לא היה שם רק המליץ בינותם והוא מנשה, ולכך דרשו ז"ל (בר"ר צא, ד ח) כן, שאין הדעת סובלת שיוסף יעשה המעשים הללו לאחיו ושיאסור אותם ואח"כ את שמעון לפני המצריים, שא"כ היה מחפרסם למצריים מכירתם אותו, או שהוא שונא אותם לסיבת רעה אחרת, וחלילה לאותו צדיק לתת את אחיו לבני בליעל לפני המצריים, אבל ודאי לא ידע בדבריהם הללו רק מנשה, שעליו נאמר האיש אשר על בית יוסף, ועליו נאמר היותו המליץ, וזהו שנאמר ויאסור אותו לעיניהם, אבל לא לעיני המצריים, ואומרו כאן שלא יכול להתאפק לכל הנצבים, הוא הטעם שהיו שם הרבה אנשים קונים תבואה, שכאשר ניגש אליו יהודה לא היה בבית דירתו של יוסף, שכבר בא אל המקום שהוא משביר לעם, וזהו שנאמר כשבאו אחיו שהחזירם (בראשית מד, יד) ויבוא יהודה ואחיו ביתה יוסף והוא עודנו שם, רצה לומר עדיין לא הלך למקום שהיה הולך להשביר לעם, כי היה ממתין שיבואו אחיו בביתו, שלא יבואו בבית שהוא משביר כדי שלא יתפרסם, ולכך הוצרך הכתוב להודיע שעודנו שם, דאל"כ מה צורך להודיע באיזה מקום היה. אמנם כי כן כשניגש יהודה, כבר בא בבית שהיה משביר, ולכך ביקש לדבר באוזניו, ששם היה משביר לעם והיו המשבירים נצבים עליו, והנה יוסף היה רוצה להמתין עד אוכל הצהרים, כמו שעשה ביום שלפניו ששלחם אל ביתו לאכול עמו, כמו כן היה רוצה ללכת לביתו ושם היה רוצה להתוודע לאחיו, והיה רוצה להתחזק ולעמוד בלתי התוודע עד בואו הביתה, ולא יכול להתחזק עד שהוכרח להתוודע להם באותו המקום שהיה משביר לעם, ולכך קרא הוציאו כל איש מעלי, ולפיכך נשמע תיכף בית פרעה, שהמקום שהיה משביר היה סמוך לבית פרעה:

ואומרו לא יכול להתאפק לכל הנצבים, רצה לומר שלא יכול להתחזק עד שישברו בר כל הנצבים עליו וילכו, שילך גם הוא לביתו, ולהיותו בבית שהוא משביר לעם והוא סמוך לבית פרעה, לכך כשרצה לומר להם שמכרוהו, אמר להם גשו נא אלי, שלא רצה לדבר בקול רם שלא ישמע בית פרעה, כמו שנשמע קול הבכיה:

ואומרו אל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה, רצה לומר כן, לפי שחשב שאחר שראו אחיו את יוסף במצרים חרה להם, והיו תוהים לאמר אחרי שאנחנו מקובלים שאנחנו עתידים לרדת למצרים, איך תעינו למכור אותו למצרים, לכן אמר להם ועתה אל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה כי למחיה שלחני אלהים לפניכם, רצה לומר כבר נגזר שנרד למצרים כולנו, ולמחיה שלחני לפניכם קודם שתבואו אתם, כי לא יתכן לומר שלחני לפניכם, אלא אם כן גם הם עתידים לבוא שם, שאז יאות לומר שלחני אלהים קודם שתבואו אתם, להיות לכם למחיה, ומפורסם היותם יודעים שגזירת בין הבתרים היתה במצרים, כי על כן אמר ה' ליעקב (בראשית מו, ג) אל תירא מרדה מצרימה, כנראה שהיתה לו יראה, וכן אמר יוסף לאחיו (בראשית נ, כד) ואלהים פקוד יפקוד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע וגו', הרי מפורסם שידעו ששם תהיה גזירת השעבוד ומשם יעלה אותם לארץ ישראל:

תוכן העניינים

מעשי השם חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה