אור ברסלב
מעשי השם חלק א חלק מעשי אבות - פרק לט

מעשי השם חלק א· רבי אליעזר אשכנזי

חלק מעשי אבות - פרק לט

חלק מעשי אבות - פרק לח

ובמה שאמר להם מרגלים אתם, כתב הרמב"ן העלילה הזאת יצטרך להיות בה טעם או אמתלא, כי מה עשו להיות אומר להם ככה, ותירץ הוא ז"ל כי היו לבושי מכלול, ושאין דרך אנשים נכבדים לבוא לשבור אוכל כי עבדים רבים להם, ועל מה שדרשו ז"ל (בר"ר צא, ב ו) שנכנסו בעשרה פתחים, טען ואמר לא הזכיר אותה הכתוב, ולא ידעתי [אנה] הזכיר הכתוב היותם לבושי מכלול, ואדרבה זר שיעקב שהיה ירא מעין הרע שישלחם לבושי מכלול, ועוד לא מצינו שעשה כתונת פסים רק ליוסף: אמנם לדעתי היה לו ליוסף טענה ואמתלא רבה לומר להם מרגלים אתם, לפי שהוא שאל להם מאין באתם, והם השיבו מארץ כנען לשבור אוכל, ומאחר שהם השיבו על מה שלא נשאלו, שיוסף לא שאל להם על מה באו עד שיאמרו לשבור אוכל, א"כ אמר ודאי כיון שאתם אומרים שבאתם לשבור אוכל, כנראה שיש לכם כוונה נעלמה שהיא לרגל הארץ, ומיראתכם אמרתם לשבור אוכל, ועוד שכיון שיוסף הוא המשביר, א"כ לא היה צריך לבאים אליו שיאמרו שהם באים לשבור. ובזה יתיישב ההכפל שחזרו לומר שנית ועבדיך באו לשבור אוכל, כי אמרו כן לסלק טענתו ולקיים דבריהם, וכבר לפי המדרש אמרו שנכנסו בעשרה פתחים, אמנם לפי פשוטו נראה שאחר שהשיבו כולם תשובה אחת על מה שלא נשאלו, ואמרו לשבור אוכל, כנראה שכולם בעצה אחת היו לתת תשובה אחת, דאם לא כן כשיבואו עשרה אנשים לשבור אוכל, והשליט ישאל להם מאין באתם, לא יטעו כולם להשיב על מה שלא נשאלו, לכן טען ודאי כלכם בעצה אחת לרגל הארץ: והנה הם השיבו לטענה זאת, שלהיותם בני איש אחד כולם שלוחים מאתו לשבור אוכל, לכן השיבו כלם תשובה אחת, ועל כן הוצרכו לומר בני איש אחד אנחנו, ויוסף השיב לא כי ערות וגו', רצה לומר אם היה מבואר שאתם אחים, תשובתכם נכונה שלכך השבתם כולכם תשובה אחת, אבל אינו אמת, שאינכם אחים, אבל אתם בעצה אחת להיותכם מרגלים, ועל זה השיבו ואמרו ראיה להם שעוד יש להם אח אחד, כי זה ודאי ששום אדם לא יכניס עצמו בסכנה לומר שקר שהוא אח לאנשים הנתפסים למרגלים, והיה זה כאומרים אחינו הקטן יעיד על היותנו אחים, ועל זה השיב יוסף שיביאו אותו, דאם לא כן מה היה האות שאינם מרגלים היות להם אח:

וטעם אומרו הוא אשר דברתי, רצה לומר מאחרי שכולכם משיבים תשובה אחת, בעצה אחת, לומר שנים אחים אנחנו, וקודם לא אמרתם היות לכם אח, הרי נתבאר היותכם משקרים:

ובאומרו חי פרעה כי מרגלים אתם. פירש רש"י ז"ל כשהיה נשבע שקר היה נשבע חי פרעה. ובאמת יפלא שצדיק כמוהו ישלם רעה תחת טובה ויקלל את פרעה, ועוד במדעך מלך אל תקלל (קהלת י, כ), אבל נראה שהוא אמר שיבחנו דבריהם האמת איתם, ואם אין האמת איתם נשבע היותם מרגלים, וכבר הוא היה יודע שהאמת איתם, אם כן לאמת נשבע ולא בשקר ולא קלל את פרעה, וגם מה שנשבע בראשונה חי פרעה אם תצאו מזה, רצה לומר שלא יצאו כולם כי אם בבוא אחיהם, וכן קיים דברו שעיכב את שמעון: וטעם אסיפתו אותם במשמר עד היום השלישי, ואח"כ אמר את אלהים אני ירא, מפני שגבול החלאים לפני חכמי הרפואה הוא הרביעי, אבל רפואתו יתברך ביום השלישי קודם בוא הרביעי, ולהיות הגבול יום רביעי לכך עיקר הכאב והצער הוא ביום שלישי, כמו שנאמר (בראשית לד, כה) ביום השלישי בהיותם כואבים, והיות רפואתו יתברך ביום השלישי מבואר, כמו שנאמר בהושע (ו, ב) יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו, וגם שם פירש הרב אברהם אבן עזרא שלישי היפך כל נשבר כי אז יכאב, ולכך אמר יוסף ביום השלישי שהוא זמן רפואת השי"ת את האלהים אני ירא, ואמר זאת עשו וחיו, כלומר כדרך ה', ולכך אסתר גזרה תענית שלשה ימים, וביום ה שלישי ביק שה מ את המלך:

וכבר יפלא על ענין מה שהתוודו ואמרו אבל אשמים אנחנו באחרונה, שלא ביקש לעכב רק אחד מהם, שהיתה כבר הצלה פורתא, וקודם ששם את כולם במשמר לא התוודו, גם באומרו דמו הנה נדרש, נדחק הרמב"ן ז"ל לומר שחשבו שכבר מת, ובחינם נדחק, שכבר יאמר דם על הצער עם היותו חי, כמו שאמר דוד (שמואל א כו, כ) ועתה אל יפול דמי ארצה מנגד פני ה', על ששאול ביקש להורגו, ויתכן שמה שאמרו להתוודות עתה ולא קודם לכן, בהיות הגזירה על כולם היה זה לשתי סיבות, סיבה אחת, שכיון שהיתה צרה זו גם לראובן והוא לא היתה ידו במעל, לא עלה בלבם לומר שבעוון יוסף היתה הצרה, ובאין ספק שראובן גדול שבאחים הוא היה המדבר והחשוב, וכאשר ראו שיוסף אמר אחיכם אחד ולא ביקש לאסור את ראובן, הנה עלה במחשבתם שזה בעוון יוסף, ששמעון היה האומר לכו ונהרגהו, ומפני שראובן רצה להשיבו בזכות זה ניצול. סיבה שנית, שעתה שראו ששליט בארץ אמר את האלהים אני ירא, אמרו אבל אשמים אנחנו, שלא היתה בנו יראת אלהים, כי זה מרחם על בתינו, ואנחנו לא רחמנו על אחינו, וזה אמרו אשר ראינו בצרת נפשו בהתחננו אלינו, כלומר זה מצרי איש נכרי ולא ראה צרת בתינו ולא התחננו אליו והוא מרחם עליהם, ואנחנו ראינו צרת נפשו והתחנן אלינו ולא שמענו:

עוד יתכן שאמרם אבל אשמים אנחנו, לא היה זה דרך וידוי, אבל כאשר ביקש יוסף שהם יתנו אחד מהם לאסור אותו, היה הפרש ביניהם לראות את מי מהם יתנו, כי לא היו רשאים למסור אחד מהם, שנכרים שאמרו תנו לנו אחד מכם או נהרוג כולכם, יהרגו כולם ולא ימסרו אחד מהם (ירושלמי תרומות מז, א, רמב"ם הל' יסודי התורה פ"ה ה"ה), ולכך אמרו איש אל אחיו, דהיינו שמעון ולוי שאמרו הנה בעל החלומות ואמרו לכו נהרגהו, הצדיקו עתה על עצמם את הדין ואמרו שראוי לאסור אחד מהם, וזה אומרו על כן באה אלינו הצרה הזאת, כלומר אין ראוי שנניח בבית האסורים אחד מהאחים, רק אחד משנינו שאלינו ובגורלנו ראוי שתהיה הצרה הזאת, אחרי שנתאכזרנו עם אחינו ומסרנו אותו לעבד, ראוי גם כן שהאחים ימסרו אחד משנינו למאסר, וזה שנאמר וישב אליהם וידבר אליהם ויקח מאיתם, שהכוונה לומר שדיבר אליהם כמו שדיבר להם קודם שיתנו אחד מהם, וכאשר הם לא נתנו לקח הוא מאיתם שמעון, שהם לא היו רשאים לתתו, ולא לקח את לוי, שאין ספק שאחר שנאמר ויאמרו איש אל אחיו לכו ונהרגהו, לא היה האומר לוי לשמעון כי הוא קטן ממנו, אבל שמעון היה המדבר, וכל שכן לפי מה שפירשנו בפרק ל"ה שלוי השיב ונשליכנו אל אחד הבורות, ולא הסכים להריגה:

וטעם אומרו אל תחטאו בילד, שב אל מה שאמר ויד אל תשלחו בו, והם שלחו בו יד ומשכוהו מן הבור ומכרוהו:

וכבר יפלא אומרו והם לא ידעו וגו', שמה הוא תועלת הסיפור במה שלא ידעו, אבל יתכן שאחר שהיה החילוק ביניהם את מי ימסרו למאסר, והיו אומרים שמעון ולוי שהם אשמים על דבר אחיהם, הוצרך להודיע היאך היה ששמע יוסף עד שהלך ובכה, וכדי לתת טעם למה דיברו בקול רם, לכן אמר הכתוב והם לא ידעו, שאם היו יודעים שהשליט שומע דבריהם שעשו רעה לאחיהם, כבר אין לך עלילה אמיתית הימנה, אבל חשבו שאין שם מי שמבין לשון עברי, ולכך היו מדברים שמעון ולוי מה שדיברו, וכן ראובן מה שהשיב להם בקול רם עד ששמע יוסף:

הרמב"ן ז"ל האריך מאד לתת טעם אל שאחד מהם מצא כספו, ואין צורך, כי כאשר ידוקדק הכתוב יתבאר, כי בראשונה אמר להשיב כספיהם איש אל שקו, ולא אמר בפי אמתחתו, כמו שאמר בשניה, והנה קרה מקרה שלאחד מהם הושם בפי אמתחתו, ולכך מצא אותו, וכולם פתחו שקיהם לתת מספוא ולא מצאו שלא היה בפי אמתחתו, ואין פתיחת השק האמורה כאן פתיחת פי השק, אבל הוא פתיחת קשר השק שהיה קשור על החמור, וכאשר פתח השק מעל החמור ראה בפי השק הכסף במישוש, וזה אומרו וגם הנה באמתחתי, שאם היה פתוח לא היה לו לומר הנה באמתחתי, אבל היה מראה אותו להם. והעד שכן הוא מה שנאמר ויהי המה מריקים שקיהם ולא אמר המה פותחים שקיהם, שלא נמצאו רק אחר ההרקה:

וטעם ויאסור אותו לעיניהם. פירש רש"י ז"ל על פי המדרש (בר"ר צא, ח) שאח"כ האכילהו והשקהו, ולא נתן טעם למה אסר אותו לעיניהם. אבל יאות שעשה כן כדי שיתכפר עוונו, שכמו שאסרו אותו ומכרוהו לעבד לעיני כולם, כן ג"כ אסר את שמעון לעיניהם. ועוד יתכן לומר שאמר הכתוב שאסר אותו לעיניהם, אבל לא לפני המצריים, כמו שיבוא עוד הביאור פרק מ':

גם השבת הכסף באמתחת נראה דבר ללא צורך, ובפרט שעשה כן שתי פעמים, אבל לדעתי יתכן שעשה כן שלא יחשדוהו שכל הצער שציער אותם היה דרך נקמה ושנאה, שכבר אמרנו שלא היה דעתו רק שיתכפר עוונם, ולכך היה ממלא שקיהם ומחזיר כספם, כדי שאחר שיתוודע להם ידעו שכל מעשיו לשם שמים, ושהיתה לו אהבה מוסתרת לכל אחיו, שאם היה דרך נקמה לא היה ממלא שקיהם ומחזיר כספם, ועוד היה בדעתו לצערם שלישית ולשלחם לאביהם בלתי בנימין, אמנם כאשר שמע מיהודה צערו של אביו, כמו שאמר (בראשית מד, לא) כי אין הנער ומת, תיכף נתוודע אליהם, ומזה הטעם עצמו נתן להם צידה לדרך:

וטעם אומרו וישאו את שברם על חמוריהם וילכו משם, רצה לומר שלא הלכו מלפני יוסף אל בית אושפיזם, אבל מלפני יוסף הלכו לדרכם, ואומרו וישאו את שברם, רצה לומר אותם שציוה יוסף שימלאו השקים נשאו שברם, שהרי אח"כ נאמר ויעמוס איש על חמורו, ואמר הכתוב שלא הלכו לבית אושפיזם, לומר שלכך לא הרגיש אותו שהיה כספו בפי אמתחתו, שמשם הלכו לדרכם:

וכבר יש לשאול על מה שנאמר שאול שאל האיש לנו ולמולדתנו לאמר העוד אביכם חי היש לכם אח, כי כבר היה מספיק אומרו ששאל על מולדתם, ושעל כן אמרו אותו לו, או היה להם לומר ששאל היש לכם אח, אבל אומרם לו ששאל העוד אביכם חי, אין זה ענין אל שיוכרחו לומר היות להם אח, אמנם נראה שאמרו לו טענה מספקת שהוכרחו לומר היות להם אח, שאם היה שואל סתם על מולדתם לא היו אומרים היות להם אח, ואפילו אם היה שואל יש לכם אחים לא היו מודיעים, אבל כאשר שאל יש לכם [אח] ולא אמר אחים, כנראה שכבר היה יודע הכל שאין כאן זולתם רק אח אחד, גם לשאלתו העוד אביכם חי נראה שכבר ידע היותו זקן מאד, שכבר לפי החשבון לא היה בכולם מי שמגיע לחמישים ושבע שנה, כיון שיוסף היה בן שלשים ותשע, ולמה ישאל העוד אביכם חי, ואין זו שאלה רק למי שיודע באיש זקנה מופלגת, ולהתנצל אמרו כן, לומר שהיה יודע שהוא זקן מאד, כמו שנאמר אחר כך הזקן אשר אמרתם העודנו חי, שאחר שאמר היותו זקן יצדק לומר העודנו חי, וכן שאל היש לכם אח, שמי שראה עשרה אחים יחד, למה ישאל אם יש עוד אח, אם לא שידע, ולכך הוכרחו לומר לו האמת, ובזה היו דברי האחים על נכון שאמרו לאביהם שיוסף שאל העוד אביכם חי, שאין שאלה זאת ענין אל מה שאמרו לאביהם, זולתי במה שאמרנו:

ובמה שנאמר וישתו וישכרו, יפלא שאותם הצדיקים ישתכרו ואביהם בצער ממאן להתנחם, ועוד יפלא מה טעם הכתוב להודיע שנשתכרו. אבל יראה שרצה הכתוב להודיע ששתו ונשתכרו שלא ברצונם, ולכך נאמר וישכרו עמו, כפי המנהג שמשקים האנשים זה את זה, ולא יאות לסרב, ולכך נשתכרו עמו, שגם הוא שתה כמוהם, והוכרחו לשתות מה שהוא היה שותה, ומרצונם לבדם לא היו משתכרים:

ובמה שנאמר גם עתה כדבריכם כן הוא. מבואר מה שפירשו רש"י והרמב"ן ז"ל. ויתכן עוד לומר שהם אמרו הן כסף אשר מצאנו בפי אמתחותינו השיבונו אליך, ועל זה השיב עבדו של יוסף כדבריכם כן הוא, שאתם שהבאתם הכסף מארץ כנען אתם נקיים, כי הדעת מחוייב כן, אבל בנימין לא הביא כסף מארץ כנען א"כ זו הטענה לא תועיל לו, והיו דבריו כאילו חושד את בנימין, ועם היות כן בגדול החל כסדר, וכאשר באו אל יוסף, הנה יוסף עשה עצמו כאילו חושב שכולם עשו הרעה, ולכן אמר הרעותם אשר עשיתם, לשון רבים, עד שהם ביארו לומר גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו, כלומר ביד אחד נמצא, לא ביד כולם, ואז השיב יוסף האיש אשר נמצא הגביע בידו יהיה לי עבד, כאילו לא ידע עדיין ביד מי נמצא:

תוכן העניינים

מעשי השם חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה