אור ברסלב
מעשי השם חלק א חלק מעשי אבות - פרק לח

מעשי השם חלק א· רבי אליעזר אשכנזי

חלק מעשי אבות - פרק לח

חלק מעשי אבות - פרק לז

פרשת מקץ:

רש"י ז"ל פירש כל הנהרות אינן קרויים יאורים חוץ מנילוס. והרמב"ן ז"ל טען עליו מדניאל שנאמר (דניאל י, ד) הנהר הגדול הוא חדקל, וכתיב (שם יב, ה) והנה שנים אחרים עומדים אחד הנה לשפת היאור. ויראה שאין זו טענה כלל, שאפשר הוא היה על יד הנהר הגדול חדקל, והיה שם גם כן יאור, וכל המראה היתה על היאור, שעל מימי היאור ראה לבוש הבדים, ולא נאמר שראה אותו על חדקל, אלא שהוא דניאל היה על יד חדקל. אבל הטעם אל מה שנילוס נקרא יאור, לפי שהגשם נקרא אור, כמו שנאמר (איוב לז, יא) יפיץ ענן אורו, והנילוס עושה מעשה הגשם, שמשקה הארץ, לכך נקרא יאור, משא"כ שאר נהרות גדולים, וכמו כן הקטנים העשויים בידי אדם בכל מקום, גם הם להשקות את הארץ עשאום, לכך נקראים יאור. וטעם היות הגשם נקרא אור, הוא לדעתי לפי שהשובע מאור העינים, כמו שאמר יהונתן (שמואל א יד, כט) ראו נא כי אורו עיני, והגשם מביא השבע לכן נקרא אור, והרעב מחשיך גם התואר, כמו שנאמר (איכה ד, ח-ט) חשך משחור תארם וגו', וטובים היו חללי חרב מחללי רעב:

ומה שדרשו ז"ל (בר"ר פט, ב-ג) מפני שתלה בו יוסף עיניו לזכרו, הוזקק להיות אסור שתי שנים וכו', יצא להם כן ממה שנאמר ויהי מקץ שנתים, שהתחיל מספר זה מזמן ששכח אותו ולא מתחילת היות יוסף בבית האסורים, ועוד שהיה מספיק לומר ויהי אחרי הדברים האלה ופרעה חולם, מבלתי הזכרת זמן, והטעם בשיעור שני שנים לפי שיוסף בטח שלא ישכחהו ויצא מן הסוהר אחר שני ימים, שהרי ביום השלישי יצא שר המשקים, ולכך נענש יום לשנה יום לשנה, כמו שהיה העונש בענין המרגלים: ובמה שנאמר וייקץ פרעה והנה חלום, פירש רש"י ז"ל חלום שלם לפניו, והרמב"ן ז"ל כתב כי עמד על מטתו מקיץ מחשב בחלומו אולי יראה עוד דבר פעם שלישי וכו'. ולדעתי יתכן לומר שהרואה בחלומו דבר זר בעיניו, ואח"כ יקיץ וידע שהוא חלום, אם יחזור ויישן ויראה דבר זר שנית דומה לראשון, הנה בתוך החלום יאמר בדעתו הלא אין זה חלום כי אני רואה זה בעיני, כך היה ענין פרעה שכאשר חלם ענין הפרות, והיה נפלא מאד על המראה, והקיץ וידע שהוא חלום, נתיישבה דעתו מן הזרות ההוא, כיון שראה שהוא דמיון בחלום, וכאשר ישן וחלם שנית הנה היה אומר בחלומו שזה אינו חלום, אבל שהוא רואה בעיניו השבלים בולעים, וכאשר הקיץ שנית ידע שגם זה חלום, וזה אומרו והנה חלום:

וקרוב מזה יתכן שמה שנאמר וייקץ, רצה לומר שבחלום נראה לו שהקיץ ושחזר לישן ושראה חלום השבלים, ואח"כ הקיץ באמת וראה שהכל היה חלום, והעד מה שנאמר בסיפור פרעה חלומו אל יוסף, ואיקץ וארא בחלומו ולא אמר שחזר לישן, ומה שבסיפור הכתוב נאמר וייקץ פרעה ויישן, נמשכים הדברים אל מה שנאמר ופרעה חולם, כאילו יאמר שהיה חולם שהקיץ ושישן שנית, ומה שנאמר והנה חלום, שבים הדברים אל ההקצה והשינה שנית ג"כ שהכל היה חלום:

ומה שנאמר ויהי בבקר ותפעם רוחו, הוא כאילו אמר ותפעם רוחו ויהי בבקר וישלח וגו', והרבה מקראות כן, וכמוהו וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו ויבקש לבכות ויבוא החדרה (בראשית מג, ל), שהקדים אומרו וימהר, והיה כאילו אמר ויבקש לבכות וימהר ויבא החדרה:

ובמה שנאמר ויספר פרעה להם את חלומו. פירש הרמב"ן שגם פרעה הבין שהוא חלום אחד, ותמה על מה שנאמר ואין פותר אותו, והשיב שפירושו אין פותר אפילו האחד מהם. ואין צורך ללחץ זה שנלחץ, שלדעתי הוא כאילו אמר אין פותר אותם דהיינו עמם, וכמוהו במקרא רבים את כמו עם, וכן והוא רועה את אחיו בצאן (בראשית לז, ב), ופירושו שלא נמצא עם כל החרטומים והחכמים מי שיהיה פותר חלומו: ואומרו אין פותר אותם לפרעה, היתה הכוונה ג"כ לומר שלא היה שום אדם נותז טעם למה נראה החלום הזה לפרעה ולא לזולתו, שיוסף השיב לו זה ואמר את אשר האלהים עושה וגו', כלומר שיש ספק בידו להחיות עם רב, ושלכך נראה החלום הזה אליו ולא לזולתו:

ואומרו את חטאי אני מזכיר, חטא אחד שחטא נגד פרעה, וחטא אחד שלא זכר את יוסף: כבר ביארנו שאומרו איש כפתרון חלומו, כלומר שהיו נראים שוים בענינם, ולכך אמר שיוסף בחכמתו הבין שלא היו שוים, ואיש כחלומו פתר, שהבין ההפרש שביניהם, ואמר כן לפרעה בעבור שפרעה כבר נראה לו ששני חלומותיו הם דבר אחד, כמו שנאמר חלום חלמתי ופותר אין אותו, ועוד שפרעה בהיותו בדעתו שמורים על דבר אחד, והם היו פותרים לשנים, לכן לא היה מתיישב דעתו, וזה אומרו ופותר אין אותו, ולכך השיב לו תיכף יוסף לפרעה חלום פרעה אחד הוא, גם לכך אמר לו שר המשקים שישאל את יוסף, שאפשר הם שנים, כי לא היה התפעמות רוחו של פרעה רק לחושבו שהם מורים ענין אחד, א"כ מוכרח היותו מורה על דבר נחוץ:

ובאומרו ויריצהו מן הבור. פירש רש"י שהוא כמין גומא, ולא ידעתי למה לא פירש כן באומרו (בראשית מ, טו) כי שמו אותי בבור. אבל מבואר שפירש כן, לפי שקודם נאמר שהיה במקום שאסירי המלך אסורים, ולא בבור. ולא היה צריך לכל זה, כי אומרו בבור, פירושו בית הבור, כמו שנאמר (שמות יב, כט) עד בכור השבי אשר בבית הבור, כי בכל בית סוהר יש שם בור עמוק שמשימים שם הגנבים או הרוצחים, וכל הסוהר נקרא בור על שם הבור שבו:

ובפתרונו של יוסף חלומותיו של פרעה שהקדים להודיע הרעב קודם, וגם בפרות ושבלים הטובות אמר חלום אחד הוא, וברעות לא אמר כן, יהיה הטעם נכון אחר שנדקדק למה לא אמר להם יוסף בפרות ובשבלים הטובות תואר אחר זולתי היותם טובות, ולא הזכיר יפות או בריאות, אמנם בשבלים הזכיר דקות ושדופות קדים, ואחר שדקדקנו בזה, נאמר שיוסף פתר שהשבע לא יהיה רק במצרים לא בכנען, אבל הרעב יהיה ג"כ בכנען, ולכך לענין סיפור הטובות אמר חלום אחד הוא, כלומר שניהם אינם רק להורות על שבע גדול בארץ מצרים לבד, אבל ברעות לא אמר חלום אחד הוא, אבל אמר ששבע הפרות הדקות שבע שנים, והשבלים שדופות קדים המה שבע שנים רעב גם במזרח, שכנען היא במזרחה של מצרים, ולכך הזכיר שדופות קדים, שכיון שקדים בא מכנען, כמו ששדף התבואה במצרים שדפה בכנען ג"כ. וכן ביאר אח"כ שאמר בענין השבע שיהיה בכל ארץ מצרים, אבל ברעב לא אמר רק וכילה הרעב את הארץ, לכלול גם כנען, והנה בהיות זרות בפתרונו כי לתועלת מה הראוהו בחלום השבע, ע"כ אמר ועתה ירא פרעה, כלומר לכך הוגד לך כל זה:

ואומרו ועל פיך ישק, פירש רש"י ז"ל כתרגומו, יתכן שנראה לו זר שיהיה לשון נשיקה. ולדעתי יתכן שהוא לשון נשיקה, שהמנהג במלכים שכל עבדיו ושריו באים ונושקים ידו לכבוד המלכות, ואין לאחד מן השרים רשות לישק ידו של מלך אם לא ברשות המשנה, ולכך נאמר שעל פיו וברשותו של יוסף יהיו נושקים כל עמו יד המלך: רש"י ז"ל כתב על פי מדרשם ז"ל (בר"ר פה, ב) שזה שנתנה בתו ליוסף הוא פוטיפר אדוניו, ויתכן ששם פוטיפר הוא שם מדרגת שררה, שכמו ששם פרעה הוא שם המולך במצרים, כמו כן השר היה נקרא פוטיפר. וכבר כתבתי בחלק ג' (פרק כד - בפירוש ההגדה פיסקא בצאת ישראל) ממאמרי זה שלשון מצרי הוא לשון איטליא שנקרא לועזי, וכן נאמר (תהלים קיד, א) בית יעקב מעם לועז, והלועזים קורים לאדון פרעה, וכשרוצים לומר על איש שהוא תקיף ושבידו היכולת יאמרו פוטיפר, כי פוטיפר הוא שם מורכב משתי מילות, וגם פוטיפרע כן יהיה פירושו, כי כל אחד בשררתו שהוא ממונה עליה הוא יכול לעשות כרצונו, ואותו שהיה שר על הטבחים נקרא פוטיפר על אותה השררה שר, ופוטיפרע שהיה על מצרים שנקראת און, יקרא ג"כ פוטיפרע, על שם שהוא שר ויכול לעשות בה כרצונו:

ומה שנאמר והרעב היה על פני כל הארץ. פירש רש"י מי הם פני הארץ אלו העשירים, ולא ידעתי תועלת לסיפור התפשטות הרעב בעשירים, ועוד יפלא בכתוב הזה מאד, באומרו ויפתח יוסף את כל אשר בהם וישבור למצרים ויחזק הרעב בארץ מצרים, כי מה ענין אומרו שפתח כל אשר בהם, ואם הוא כל האוצרות, זה תימה שיפתח כל האוצרות בשנה ראשונה, ועוד יפלא שלפי הדברים יראה שמפני שפתח הכל נתחזק הרעב, ועוד יש לשאול שתחילה אמר וישבור למצרים, ואח"כ אמר בארץ מצרים, אבל הכתוב הזה יצטרך ביאור, גם הרמב"ן ז"ל כתב שטרם פתחו אוצרותיו היה הרעב על פני כל הארץ, ואין זה הבנת פשט הכתוב, אבל ידמה לדעתי שכוונת הכתוב להודיע את אשר עשה יוסף בחכמה כדי לקנות כל הקרקעות לפרעה לעשותם לחומש, וכבר נאמר שבכל עיר היה עושה אוצר, והיה התבואה הבאה מהשדות אשר סביבותיה היה נותנה באוצר שתוך העיר, ואם היה נותן לכל עיר מה שצבר בתוכה כבר היה מספיק להם, ומה שנאמר והרעב היה על פני כל הארץ, רצה לומר שהיה רעב כולל כל הארץ העיירות והכפרים אשר סביב למצרים, כי הם נקראים פני העיר, כמו שנאמר (בראשית לג, יח) ויחן את פני העיר, שפירש שם הרמב"ן לא רצה להיות אכסנאי בתוכה, ואחר שאמר הכתוב שהעיירות והכפרים היה רעב בהם, אמר שיוסף פתח כל האוצרות שבהם, רצה לומר שבכפרים ועיירות, והיה מוכר לאנשי עיר מצרים בעצמה, ולכך נאמר וישבור למצרים, ולא אמר לארץ מצרים, כי ארץ מצרים יאמר על כללות סביבות מצרים, והוא אומרו שכאשר פתח כל האוצרות שבכפרים והיה מוכר למצרים, הנה נתחזק הרעב בארץ מצרים, שרצה לומר סביבות מצרים, כי כל כוונת יוסף היתה על אנשי הקרקעות, דהיינו יושבי הכפרים שיתחזק עליהם הרעב כדי לקנות אדמתם לפרעה:

ובמה שנאמר למה תתראו, פירש רש"י שלא יראו עצמם בפני בני ישמעאל ובני עשו שבעים, או שהוא לשון כחישה, ודומה לו ומרוה גם הוא יורא (משלי יא, כה), והרמב"ן טען עליו עיין שם. ואפשר לדעתי שהוא לשון התראה, ואמר להם יעקב למה תמתינו עד שאעשה לכם התראה, וכבר עשה להם התראה ואמר רדו שמה ונחיה ולא נמות, כאילו אמר אם אין אתם הולכים נמות:

והנה שלח עשרה בניו, ומדרשם ז"ל (בר"ר צא, ב) ידוע הטעם למה שלח כולם, וכפי הפשט הוא, שכנראה לא היו נותנים במצרים לאדם אחד רק משא חמור אחד (ראה בר"ר צא, ד), כמו שנראה ממה שנאמר (בראשית מב, כז) לתת מספוא לחמורו: וטעם הוא המשביר, הוא שלמכור למצרים בעצמם לא היה צריך רשות השליט, אבל להוציא ממצרים לשאר ארצות לא היה אפשר רק ע"י רשות השליט, ולכך נאמר ויוסף הוא השליט הוא המשביר לכל עם הארץ, שהכוונה על עמי שאר הארצות, ואם לא כן כבר היה מספיק אומרו ויוסף הוא המשביר, וגם לא היה צריך לומר שיוסף הוא השליט, שכבר נתבאר בכתוב היותו משנה למלך:

וטעם אומרו ויתנכר, אחר שאמר ויכירם, ועוד חזר ואמר ויכר יוסף, הוא לפי כשאדם יראה את רעהו אשר מזמן רב לא ראהו ונראה לו שכבר ראהו, הנה הוא ישקוד ויתמיד ראייתו אליו כדי לזכור מי הוא, אבל תיכף יכיר פניו וידע שכבר ראה פנים כאלה, וכן יוסף כאשר ראה את אחיו הכירם, שכבר ראה אנשים כאלה וכצורתם, ולא היה עדיין זוכר מי הם, וכבר כאשר יראה האדם את רעהו ראיית קבע, הנה גם רעהו יראה אותו, כי ירגיש שזה רואהו להכירו, ויוסף כאשר ראה בקבע והכיר צורת אחיו שהם אנשים ניכרים אצלו, התחיל לדבר קשות ולומר שהם מרגלים, כדי שהם יחשבו כי ראייתו אותם בקבע איננה להיותם ניכרים אצלו, אבל הוא להיותו חושדם, על דרך הכרת פניהם ענתה בם (ישעיהו ג, ט), ולכך אמר שנית ויכר יוסף את אחיו, כי הכרה ראשונה לא היתה רק שהכיר היות אלו אנשים ניכרים וידועים לו, אבל אח"כ הכיר היותם אחיו, כי לא הכירם מכל וכל, עד שאמרו שבאו מארץ כנען, כמבואר בכתוב שלא אמר שהכיר את אחיו תיכף בראותו אותם, רק אחר שאלתו מאין באתם, ואומרו והם לא הכירוהו, רצה לומר אפילו הכרה ראשונה:

תוכן העניינים

מעשי השם חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה