אור ברסלב
מעשי השם חלק א חלק מעשי אבות - פרק לז

מעשי השם חלק א· רבי אליעזר אשכנזי

חלק מעשי אבות - פרק לז

חלק מעשי אבות - פרק לו

וירא אדוניו כי ה' אתו. פירש רש"י ז"ל שם שמים שגור בפיו. הרמב"ן כתב שאינו נראה, אבל וירא אדוניו כי ה' עמו, כי יצליחו מעשיו בכל עת יותר מכל אדם, וידע כי מאת אלהים היא לו, וכז ראו ראינו כי היה ה' עמך (בראשית כו, כח), ולדעתי מה שנאמר ביצחק כי היה ה' עמך, הכריח את רש"י לפרש כן, ופירוש רש"י נכון, שאם היה פירושו על הצלחת מעשיו כמו ביצחק לא היה צריך לחזור ולומר וכל אשר הוא עושה ה' מצליח:

כי אם הלחם אשר הוא אוכל, רש"י פירש על פי האגדה (בר"ר פו, ו) היא אשתו ודבר בלשון נקיה. והרב אברהם אבן עזרא פירש כי כל אשר לו היה ביד יוסף, חוץ מן הלחם אשר הוא אוכל, שלא היה אפילו נוגע בו בעבור היותו עברי. והרמב"ן ז"ל כתב כי לא ידע אדוניו את יוסף מאומה שיקח מכל אשר לו, רק את הלחם לבדו אשר יאכל יוסף, לא לשאר הנאות כאשר יעשו הבחורים, ולא לאסוף לו עושר ונכסים, כענין שנאמר (שמואל א כט, ג) ולא מצאתי בו מאומה מיום נפלו עד היום הזה, עכ"ל. ולא הבנתי דבריו ז"ל כי אמרו שם ולא מצאתי בו מאומה, הכוונה לומר שלא מצא בו מרד, אבל היה נאמן לפלשתים. אבל כאן נאמר לא ידע אתו, ולא נאמר בו, ומה שנאמר אח"כ הן אדוני לא ידע אתי מה בבית וגו' איננו גדול בבית הזה ממנו, רצה לומר שאפילו אדוניו בעצמו גדול ממנו בבית:

ועוד יתכן לומר בזה אחרי אשר נבאר היות כאן מן התימה, שבכתוב הזה נאמר ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה, ואם היה לבד להודיע שבעבור יופיו נשאה אשת אדניו אליו את עיניה, היה לו לכתוב זה באותה הפרשה בעצמה ולא היה נאות לחלק פרשה בפני עצמה ולומר אחר הדברים האלה:

אבל יתכן שאומרו ולא ידע אתו מאומה, רצה לומר שאפילו שעזב הכל בידו לא ידע אתו מאומה, כי אם הלחם, שלא היה אוכל רק לחם לבדו כדי שלא לאכול מתבשילם ומגיעוליהם, ועם כל זה היה יפה תואר ויפה מראה, כמו שנאמר בדניאל (דניאל א, יב טז) שהיו אוכלים הזרעונים. ולפי זה הסמיך הכתוב לומר ויהי יוסף יפה תואר וגו', והיה דבר יוסף בזה לאשת אדוניו, כלומר שאדוניו היה יודע שאינו נהנה כלל משלו זולתי לחם לבדו, וגם כשאמר יוסף אח"כ הן אדוני לא ידע אתי מה בבית, רצה לומר שכל אהבת אדוניו אליו היתה לנאמנותו, שלא היה חומד משלו דבר, ועתה איך יחמוד את אשתו:

ובמה שנאמר ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את אשתו, נאמרו פירושים שונים, אבל לפי פשוטו נראה שהיה אומר יוסף שלא חשך ממנו מאומה, וגם אשתו לא חשך ממנו, לומר לו שלא ישכבנה, אבל במה שהיא מיוחדת לו לאשה הרי מנעה ממנו, באופן שלא אמר אדוניו למונעו משום דבר. ומאחרי שמפני נאמנותו נתן לו הקב"ה חן בעיני אדוניו, היאך יחטא לאלהים:

בפירוש מילת סוהר, פירש הרב אברהם אבן עזרא שאומרו מקום אשר אסירי המלך אסורים, הוא פירוש מילת סוהר. והרמב"ן כתב עליו שלא אמר כלום, והוא פירש כי טעם אסירי המלך עבדיו ומשרתיו החוטאים לו במשפט המלוכה, כי שאר האסירים לעם ביד השופטים בבית סוהר אחר ינתנו. ולדעתי שלא היה שם רק בית סוהר אחד, והיו שם כל מיני אסירים, והאות אומרו ויתן שר בית הסוחר ביד יוסף את כל האסירים, אבל אסירי המלך להיותם שרים היה להם מקום מיוחד כדי להיות שם השרים, לכך נאמר שנית ויתן אותם במשמר בית שר הטבחים אל בית הסוהר מקום אשר יוסף אסור שם, שהודיע ששמו אותם באותו המקום שיוסף שם, כי באותו המקום שאסירי המלך אסורים היו חדרים הרבה, ובהיות שהחדר הטוב שבכולם היה יוסף בו, לכך הושמו שם שני השרים הללו:

ובאומרו איש כפתרון חלומו חלמנו, כתב הרמב"ן וטעם איש כפתרון חלומו, כל אחד ואחד חלם חלום שדומה לפתרון שעתיד לבוא אליו, זה לשון רש"י, ויותר נכון שיאמר כי לכל אחד פתר כאשר היה אמיתת חלומו כאשר עתיד לבוא, כי כאשר פתר כן היה לנו, וכן איש אשר כברכתו בירך אותם (בראשית מט, כח), כברכה הבאה אליו, עכ"ל הרמב"ן. ובאמת יפלא לרש"י ז"ל, כי מה טעם שיאמר שר המשקים לפרעה חלום חלמנו הדומה לפתרון, שימעט בזה חכמת הפותר, וכוונת שר המשקים היתה להפליג חכמת יוסף בענין פתרון החלומות, ואם היה אומר שהחלום שלהם היה דומה לפתרון, א"כ אולי לא יהיה כן חלום פרעה, ולא ידע יוסף לפתור אותו. ורבי אברהם אמר שראה כל אחד בחלומו מה שהיה פתרון חלומו כל מה שאירע לו בעתיד, לומר שהיה חלום אמת, לא בא ברוב ענין שלא יתקיים רק המקצת:

ויתכן קרוב מזה לומר, שהם אמרו איש כפתרון חלומו חלמנו, רצונם לומר שהחלומות היו שוים, עד שפתרון החלום האחד היה בעיניהם כמו פתרון השני, שכבר סיפר כל אחד מהם לחברו מה שחלם. ובא האות שכן נאמר ויאמרו אליו חלום חלמנו ופותר אין אותו, ולא אמרו חלומות חלמנו ופותר אין אותם, שזה היה אומרם שכלו בעיניהם חלום אחד ובלילה אחד, ויוסף השיב להם שעם היותם חושבים שפתרון אחד לשניהם שאין הדברים כן שיש לאלהים פתרונים, רצה לומר שיהיו שני פתרונים ולא יהיו שוים, שלכך היו פניהם זועפים, כי אין אדם רואה חובה לעצמו וכל אחד מהם היה חושב שהוא ינקה, וכאשר ראו שמשפט אחד לשניהם כפי מחשבתם שהחלומות שוים, היה זעף כל אחד מהם שיהיה משפטו שוה למשפט שכנגדו, כי כל אחד היה בעיניו חטאו של חבירו קשה משלו, ולכך סילק יוסף מחשבתם ואמר פתרונים לשון רבים, והיה הענין שחשבוהו פתרון אחד לשניהם, לפי שגם שניהם לא היה נעשה בחלומו מלאכתם כהוגן, שודאי להשקות למלך יין מגתו הענבים בתוך הכוס אין זה מן המורגל, וכן מה שראה שר האופים שהעוף היה אוכל, גם זה אינו מהמורגל שיאכיל למלך מה שנשאר מן העוף, ולפי שהיה בעיניהם חלום אחד וראה שטוב פתר, לכך אמר שר האופים אף אני, בחשבו ודאי היותם שוים שאחר הפתרון הטוב היה חפץ שיהיו החלומות שוים: וכבר יש לשאול על מה שאמר שר המשקים לפרעה (בראשית מא, יג) אותי השיב על כני ואותו תלה, שכבר היה מספיק אומרו כאשר פתר לנו כן היה. אמנם לפי שפרעה היה נבוך לדעת ענין מהות פתרון חלומו, וגם לדעת אם היא גזירה עתידה להיות, למה הראו אותה לו טרם בואה, שכנראה יש בידו תיקון לאותה גזירה, לכך אמר לו שר המשקים שיוסף ידע מה שיהיה עתיד פרעה לעשות, שהרי השיב אותו על כנו ואת שר האופים תלה, א"כ ג"כ ידע מה שפרעה עתיד לעשות תיקון, ולכך אמר לו יוסף (בראשית מא, לג) ועתה ירא פרעה, באופן שפתר לו החלום ואמר לו התיקון שהוא עתיד לעשות, שעל שני הדברים נשאל על מהות החלום ועל התיקון, דאם לא כן לא היה מחוק המוסר שיתן עצה למלך, רק שיאמר הפתרון לבד:

ועל שני דברים הללו אמר פרעה אל יוסף (בראשית מא, לט) אחרי הודיע לך אלהים כל זאת, רצה לומר את שניהם, כי אין טעם להגדיל ולעשות משנה למלך איש אחד מפני היותו פותר חלומות, אמנם כאשר ידע להנהיג הענין ולתת עצה טובה ותיקון לרעב, אם כן ראוי הוא למנותו שר ושליט ומנהיג את הרבים:

תוכן העניינים

מעשי השם חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה