מעשי השם חלק א· רבי אליעזר אשכנזי
חלק מעשי אבות - פרק כט
הנה סיפור כל המעשה הזה שיצחק הלך אל אבימלך, ושהכריז כל הנוגע באיש הזה ובאשתו מות ימות, ושקינאו בו פלשתים, וענין הבארות שסתמו פלשתים, הכל להודיע מעשה ה' כי נורא הוא, כמו שנאמר (דברי הימים א טז, כא-כב) לא הניח לאיש לעשקם וגו' אל תגעו במשיחי, נגד מה שהוכרז כל הנוגע, ונגד מה שנאמר וכאשר עשינו עמך רק טוב, נאמר ובנביאי אל תרעו. ולענין סיפור הבארות, שנים שרבו עליהם רועי גרר, והשלישי שלא רבו, יפה כתב הרמב"ן ז"ל שזה רמז לשני בתים שנחרבו ולשלישי העתיד להיות נצחי, ומתוך דברי הרמב"ן ז"ל נראה שלקחו מיד יצחק רועי גרר השני בארות הראשונים, ואם הדברים היו כן לא היה מתקיים לא הניח לאיש לעשקם. אבל לדעתי לפי הפשט, גם ענין השלש בארות הללו סיפר הכתוב להודיע שלא הניח לאיש לעשקם, שעם היות שרבו עליהם נשארו ליצחק ולא עשקוהו, והעד שנתן להם שמות ואין האיש נותן שם למה שאינו שלו, וזה הלשון שתפס המשורר לומר לא הניח לאיש לעשקם, על הבאר שנקרא עשק אמר כן. ואל יפלא בעיניך על דברי אלה מה שנאמר (בראשית כה, כא) והוכיח אברהם את אבימלך על אודות באר המים אשר גזלו עבדי אבימלך, ותאמר שהרי הניח לאיש לעשקם, שאין הדברים כן שלא גזלו הבאר מאברהם, אבל היה מוכיחו על הגזל, שכיון שהיה רוצה ברית אהבה עמו שהוא נביא ה', ראוי שיתרחק מן הגזל: ועוד יתכן שזה היה הבאר שמצאה הגר, ושב על הכתוב שנאמר (בראשית כא, יט) ויפקח אלהים את עיניה ותרא באר מים, שאמרו ז"ל (פרקי דרבי אליעזר פרק כט) שהיה הבאר הזה מששת ימי בראשית, וכאשר נתגלה להגר באו עבדי אבימלך והחזיקו בו וגזלוהו מן הרבים, שלכך נסמך ענין ההוכחה שהוכיח אברהם את אבימלך לענין סיפור הבאר שמצאה הגר, ולכך נאמר על אודות הבאר בה"א הידיעה, שב אל המים שמצאה הגר והשקתה לישמעאל, שגם הוא היה שם קרוב כפי מה שבא הסיפור שהיתה במדבר באר שבע, ואם היה גזל בבאר שגזלוהו מאברהם אין תשובתו מספקת לומר שלא ידע שגזלוהו, שהיה ראוי להחזירו ולא נאמר דבר מזה:
ובמה שנאמר ויקרא אותה שבעה, כתב הרמב"ן שהוא הבאר שקרא אברהם באר שבע על שם השבועה שנשבע שם לאבימלך, וגם הוא קרא לו שם כמו שקראו אביו, וזה תימה בעיני שאם הדבר כן, לא היה צריך לומר שקרא לו שבע, שכבר נאמר ויקרא להם שמות כשמות אשר קרא להם אביו. ועוד לא יתכן שהרי אומרו ויגידו לו על אודות הבאר אשר חפרו ויאמרו מצאנו מים, נראה ודאי שלא היה באר קודם לכן, שאם כבר היה באר בימי אברהם לא היו צריכים לבשר אותו שמצאו מים. אבל נראה שהיתה באר חדשה וכבר המקום היה נקרא באר שבע, שכן קראו אברהם ובאותו המקום היה יצחק כמו שנאמר ויעל (יצחק) [משם] באר שבע, אמנם כאשר חפרו עבדיו באר אחרת סמוך באותו המקום בעצמו וקראו שבע, עתה נקראת כל העיר באר שבע, על שם שני הבארות שחפרו אברהם ויצחק, והעד הנאמן שהם שנים מה שנאמר ביהושע (יט, ב) בגורלו של שמעון באר שבע ושבע ומולדה:
ונראה עוד שקראו שבע על שם שכר היו לו שבע בארות, שאותם שסתמום פלשתים, כיון שנאמר כל הבארות אשר חפרו עבדי אביו הרי כאז שלש, שאם היו שנים, לא היה אומר רק הבארות שמיעוט רבים שנים, ושלש שחפרו עבדיו דהיינו עשק ושטנה ורחובות, הרי כאן שש, וזאת שבעה, על כן קרא שמה שבעה:
גם אפשר שעל שם שבאותו יום שנשבעו איש לאחיו באו לו עבדיו עם הבשורה, לכן קרא אותה שבעה, ולכך נאמר ויהי ביום ההוא ויבואו עבדי יצחק, שנראים דברי מותר לספר שבאותו יום באה לו הבשורה, כי מה לנו אם באותו יום באה הבשורה או ביום אחר, אבל יאות הכוונה כאשר אמרנו. ואמנם יתכן לשאול גם כן למה לא אמר הכתוב הטעם כי שם נשבעו, כמו שנאמר באברהם (בראשית כא, לא), אבל יתכן שטעם קריאתו הבאר ההוא שבעה היה לשני הסיבות, אחת שהיה באר שביעי לו ואחת שנשבעו שם, ולכך לא נאמר כי שם נשבעו כמו שנאמר באברהם לפי שהיה שם גם כן טעם אחר: