אור ברסלב
מעשי השם חלק א חלק מעשי אבות - פרק כח

מעשי השם חלק א· רבי אליעזר אשכנזי

חלק מעשי אבות - פרק כח

חלק מעשי אבות - פרק כז

מלבד הרעב הראשון. פירש הרמב"ן ז"ל אולי לא היה רעב בעולם עד ימי אברהם, ועל כן ימנה הכתוב ממנה, כי מה צורך להזכיר זה, והנכון בעיני כי זה להגיד כי היו זוכרים אותו הרעב הראשון, ומספרים עליו שבעבורו ירד אברהם למצרים, ושם עשה לו השם כבוד גדול, עכ"ל הרמב"ן. ולדעתי אין זה טעם מספיק לכתוב בתורה זה שהיו זוכרים הרעב ומה לנו בזה. אבל טעמו הוא להודיע שלכל אחד מהאבות הביא הקב"ה רעב להניעו ממקום למקום, לקיים מה שנאמר (תהלים לג, יט) להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב, וכן נאמר (דברי הימים א טז, כ-כא) ויתהלכו מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר. לא הניח לאיש לעשקם, שברעב הניע את אברהם למצרים, וברעב הניע את יצחק לגרר, וברעב ג"כ הניע את יעקב למצרים, ואילו לא היה אומר הכתוב מלבד הרעב הראשון, היה הנחשב שהוא הרעב בעצמו, ולא הביא רעב בימי יצחק: ויתכן עוד שהיה זה כאילו אמר שזה הרעב היה גדול מכל ימי רעבון שהיו בעולם, חוץ מהרעב שהיה בימי אברהם שהיה גדול ממנו, ואמר זה לנתינת טעם אל מה שאברהם לא הלך אל אבימלך שהיה קרוב, אבל הלך עד מצרים, לפי שאותו הרעב היה גדול מאד, כמו שנאמר בו (בראשית יב, י) כי כבד הרעב בארץ, לנתינת טעם אל ירידתו למצרים, אבל זה הרעב שהיה בימי יצחק לא היה מתפשט כל כך, ולכך הלך לאבימלך קודם, אולי לא יצטרך ללכת למצרים, אבל היתה כוונתו שאם גם בגרר לא יוכל לחיות מפני הרעב, שילך למצרים, עד שאמר לו הקב"ה אל תרד מצרימה:

ואומרו שכון בארץ אשר אומר אליך, רצה לומר שישכון בארץ הכנעני ולא יצא מארץ ישראל, ואומרו אשר אומר אליך, נמשך אל אומרו גור בארץ הזאת ואהיה עמך, כאילו אמר שכון בארץ כנען, שבה אוכל לומר אליך לזרעך אתן כל הארצות האל, כלומר לא תלך אל מקום שלא יפול לומר לך את הארצות האל אתן לזרעך:

ואומרו עקב אשר שמע אברהם בקולי, הוא נתינת טעם אל שלא יצא מארץ ישראל, כאילו אמר בשביל שעשאך עולה תמימה אין ראוי שתצא לחוץ לארץ:

וכבר נודע מה שפירשו ז"ל (קידושין פב, ה, יומא כח, ב) במה שנאמר וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורתי, ששמר כל התורה דקדוקיה ופרטיה. ועל זה כתב הרמב"ן ז"ל, וזה לשונו ויש לשאול א"כ היאך הקים יעקב מצבה, ונשא שתי אחיות, ולדעת רבותינו ז"ל (בר"ר עד, יג) ארבע, ועמרם נשא דודתו שמות, ומשה הקים שתים עשרה מצבה, והיאך אפשר שיהיו נוהגים היתר בתורה במה שאסר אברהם אביהם על עצמו, וקבע לו השם שכר על הדבר, והוא יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ללכת בדרכיו, וביעקב דרשו (בר"ר יא, ז) ששמר את השבת וקבע תחומין, ואפשר שיהיה זה בשבת, מפני שהיא שקולה ככל התורה כולה (ירושלמי ברכות פ"א ה"ה, דב"ר ד, ד), שהיא מעידה על מעשה בראשית. ואולי נאמר משמרתי, שניות לעריות של בני נח. ומצותי, גזילה ושפיכות דמים. חקותי, איבר מן החי וכלאים של הרבעת בהמה והרכבת אילן. ותורתי, דינין ואיסורי עבודת אלילים, שאלו כולן נצטוו בהן בני נח, והוא השומר והעושה רצון בוראו ומשמר אפילו דקדוקים וכו', עד ועל דרך הפשט תאמר שיהיה משמרתי אמונת האלהות וכו', ומצותי ככל אשר צוהו לך לך מארצך ועולת בנו וגרישת האמה ואת בנה, וחקותי ללכת בדרכי ה' להיות חנון ורחום ועושה צדקה ומשפט וכו', ותורתי המילה בעצמו ובניו ועבדיו, ומצוות בני נח כולן שהם תורה להם, עכ"ל הרמב"ן ז"ל. והדברים דחוקים:

ויתכן לומר שאברהם שמר את השבת, עם מה שאמרו רז"ל (מדרש משלי יח, וראה בר"ר מג, ז) שמה שנאמר (בראשית יד, יט) קונה שמים וארץ, שב אל אברהם, שהשבת אות על חידוש העולם, ויהיה אומרו כאן את משמרתי, שב אל השבת, ששמר אותו הקב"ה, כמו שנאמר (שמות לא, יז) שבת וינפש, ואין כוונת הכתוב הזה לומר רק על ששמר השבת לבד, ואומרו מצותי חקותי ותורתי, הוא כאילו יאמר ששמירת השבת היא שקולה ככל חקותיו ומצוותיו ותורותיו, וכמו שדרשו רז"ל (מכילתא בשלח שירה א) במה שנאמר (שמות טו, א, וראה ברש"י שמות יח, א) משה וישראל, שקול משה נגד כל ישראל, מפני שהוזכר משה בפרט, כמו כן כאן שהזכיר משמרתו יתברך שהיא השבת אצל מצותיו חקותיו ותורותיו, יאות שאמר כן לומר ששבת שקולה נגד כולם:

אמנם ליישב מדרשם ז"ל עם המקראות, יתכן עוד לומר שאברהם וכן כל האבות היו עוסקים בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, וזהו לדעתי מה שנאמר (בראשית יח, יט) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו [ושמרו] (לשמור את) דרך ה', שאמר הקב"ה שכיון שהודיעו כל כללי התורה ופרטיה כדי שילמדם לבניו, שגם ענין המשפט של סדום לא היה רוצה לכסות ממנו, ויהיה כאן אומרו ידעתיו כמו הודעתיו, וכן אשר ידעו ה' פנים אל פנים (דברים לד, י), רצה לומר שהודיעו כל מה שהודיעו פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו, וכמוהו נאמר (תהלים קמז, כ) ומשפטים בל ידעום, שפירושו לא הודיעם, וכן תרגומו לא הודיענון:

וכן נרמזו בשמותיהם של האבות תרי"ג מצות, שכבר ידעת ששמות האבות בלתי אותיות השם שניתנו בהם עולה תרי"ג, שלפי ענין הצחוק לא היה נאות ליקרא יצחק, רק צחק, וכן ענין יעקב לאחיזת העקב, היה ראוי ליקרא עקב, אבל רצה השם יתברך כמו ששם בשמו של אברהם ה"א משמו, כן הושם ביצחק וביעקב היו"ד, וכאשר תסיר הה"א מאברהם והיו"ד משל יצחק וכן של יעקב ישאר תרי"ג, לרמוז שהיו עוסקים בתרי"ג מצות. וכן תמצא שרימז הכתוב בשם ישראל, כי כאשר הם עושים רצונו של מקום, ושם של ע"ב חונה על דגליהם, הרי הם נשלמים ומעוטרים תרי"ג מצות, כי כשתוסיף ע"ב על ישראל יעלה תרי"ג, וראה שהכתוב אומר זה במה שנאמר (במדבר ו, כז) ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם, שלפי הרגל הלשון היה לו לומר והזכירו את שמי על בני ישראל, אבל אמר ושמו, לרמוז שכשישימו שם של ע"ב על ישראל, תהיה הברכה העליונה מלאה ומעוטרת בתרי"ג מצות, ע'ל ב'ני, ראשי תיבות ע"ב לרמוז על האמור: ואומרו כאן עקב אשר שמע אברהם בקולי, שב אל העקידה, וישמור את משמרתי, שב אל המילה, שנאמר בה לשון שמירה (בראשית יז, ט) ואתה את בריתי תשמור. ואומרו מצותי חקותי ותורתי, שב אל אומרו ששמע בקולו, כאילו אמר עקב אשר שמע בקולי מצותי חקותי ותורתי, וישמור משמרתי, כלומר שבמה שאמרתי לו שישמור שמר, ובמה שאמרתי לו שישמע כדי לצוות לבניו שילמדו גם כן עשה כן, אבל לימוד לבד לא מעשה, ולכך אמר לו (בראשית יז, י) זאת בריתי אשר תשמרו, כלומר זאת תשמרו אבל לא החוקים, באופן שהיו האבות עוסקים בכל פרטי התורה ודקדוקיה, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (בר"ר צד, ג) שהיה יוסף עוסק בענין עגלה ערופה, אבל לא מקיימים, זולתי עבודת אלילים וברית מילה, כמו שנאמר במצות המילה (בראשית יז, ח) והייתי להם לאלהים, וזה יובן שלא היו מקיימים זולת אלה השנים מן המצוות אשר בין האדם למקום, אבל מה שבין איש לרעהו לעשות משפט וצדקה, פשוטים הדברים שהיו מקיימים את הכל, כי על כן נאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, ולא נאמר שיצוה את בניו לשמור דרך ה', אבל אמר ושמרו, לפי שהם שני ענינים שהקב"ה הודיע לו כל פרטי התורה חוקים מצוות ותורות שילמדם לבניו, אבל לא ישמרו רק מה שהוא עשיית משפט וצדקה בארץ, שהם המצוות שבין האדם לבריות, ובשאר פרטי התורה במה שישראל עתידים להצטוות יעסקו לבד: ואם היו עושים קצת חוקים כאמרם ז"ל (הובא ברש"י בראשית יט, ג) מצות אפה ויאכלו (בראשית יט, ג), פסח היה, הנה היה זה כדרך שמחנכים הקטנים למצוות, כן היו האבות מחנכים עצמם ואת בניהם למצוות עשה שהם צריכים חינוך, ולכך אמרו ביעקב שעשה עירובי תחומין, שלא נמצא סמך שלא עשה מלאכה, כי לא נשמרו ממצוות לא תעשה שבין אדם למקום, ובפירוש נאמר (שמות לא, טז) ושמרו בני ישראל את השבת, כנראה שלא שמרו שבת עד שנקראו בני ישראל, ויצחק אמר לעשו (בראשית כז, ג) שא נא כליך תליך וקשתך, ולא חשש לשיעשה אותה נבילה בחצים, ועם שדרשו ז"ל (בר"ר סה, יג) תליך השחז שלא תאכילני נבילות, לפי הפשט אינו אלא לשון נשיאה, כמו שנאמר (שמואל א טז, כא) ויהי לו נושא כלים, והיאך ישמר מן החצים, ועוד שעשו ג"כ נתחתן בכנען ויצחק אוהב אותו, ולא ציוה ליעקב לבלתי קחת מהם לבד להיותם מורת רוח להם, הרי נתברר לנו לפי דרכנו זה שהאבות היו עוסקים בכל פרטי התורה, ולא שידעו זה ברוח הקודש, אבל שהקב"ה לימדה לאברהם כלליה ופרטיה מה שהוא עתיד לצוות לבניו, כמו שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו', ולא אמר אשר ישמור:

ויאות היטב על לשון אומרו למען, שהרי הוא כאילו אמר הודעתיו למען אשר יצוה, שפירושו למען שיחנכם, ולא אמר למען אשר ישמור, אלא ודאי שלא היו שומרים ממנה במצוות שבין אדם למקום רק המילה, אבל היו מחנכים במצות עשה שצריכים חינוך, ואומרו עקב אשר שמע וגו', הלשון מדוקדק כי אין השכר שכר קיום, אבל שכר שמיעה ששמע מפי השם יתברך התורה שהוא עתיד לתת לבניו כדי לחנכם כמו שנאמר למען אשר יצוה וגו':

תוכן העניינים

מעשי השם חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה