מעשי השם חלק א· רבי אליעזר אשכנזי
חלק מעשי אבות - פרק כז
במה שאמר הכתוב וימלאו ימיה ללדת. פירש רש"י ז"ל שילדתם לט' משא"כ בתמר, ולא פירש ז"ל התועלת הנמשך אם לט' או לז', לכך נראה שהדברים שבים אל מה שהתחילה הפרשה בסיפור התפילה שהתפלל יצחק ושנעתר לו ה', רצה הכתוב להודיע שמעת תפילת יצחק עד הלידה, הנה מלאו ימיה ט' חדשים בצמצום, שרצה הקב"ה לפרסם שתיכף שהתפלל הצדיק שמע תפילתו, וכבר ידוע שמקחתו את רבקה עד שילדה היו עשרים שנה, ובודאי שאותה צדקת לעולם היתה מתפללת להריון, ולא נעתר לה כמו שדרשו ז"ל (יבמות סד, א הובא ברש"י) באומרו ויעתר לו ה', לו ולא לה, ולכן לא הוצרך הכתוב לומר שהתפללה היא, שלעולם היתה מתפללת, אבל יצחק לא התפלל עמה עד כאן, ומעת תפילתו עד לידתה, מלאו ר"ע יום, כדי להודיע שתיכף נשמעה תפילתו, ולכך לא נאמר ויהי בעת לדתה, אבל אמר וימלאו ימיה, שנמלאו ימיה מעת התפילה האמורה:
ומה שנאמר וידו אוחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב. פירש רש"י ז"ל מדרש אגדה (בר"ר סג, ח) בדין היה אוחז אותו, יעקב נוצר מטיפה ראשונה וכו'. ובמדרש זה יאות מאד מה שנאמר (שמות ד, כב) בני בכורי ישראל, כי בערך האנשים היה עשו בכור שיצא קודם, אבל לפניו יתברך ישראל היה בכור שהוא טיפה ראשונה, ויתכן לומר כי אפשר שנקרא עשו בלשון ישמעאל, שכאשר ראו אותו אדמוני מלא שער משונה יצא ראשונה קראוהו עשו, שבלשון ישמעאל קוראים למורד במלכות עשא, ולכך נאמר ויקראו אותו עשו, שב אל הנשים אשר סביב ליולדת קראוהו כן, לא יצחק, אבל ביעקב נאמר ויקרא אותו יעקב, שב אל יצחק שקרא אותו יעקב:
וכבר נתבאר בחלק א' מן החיבור הזה שאומרו איש שדה הוא כמו איש האדמה (בראשית ט, כ), ורז"ל אמרו (בר"ר כב, ג) שלשה להוטים אחרי האדמה, קין ונח ועוזיהו ולא אמרו בעשו, לפי שלא נאמר בו אדמה רק שדה, ולא היה להוט לעבודת האדמה, רק לגופניות לאכול ולשתות ולצוד, שזה יורה תאותו המופלגת, אבל אין ספק שהמניח עסקי הנפש ועוסק בעסקי הגוף הרי הוא נקרא איש שדה או איש האדמה, וכן נאמר (בראשית ד, ב) קין עובד אדמה, ואשר יעסוק באלהיות להשגת הנפשיות ואינו עושה עיקר עולם הזה נקרא יושב אוהלים, שהעולם הזה בעיניו כאוהל עראי. וזה טעם נכון אל שכל אבותינו היו רועי צאן ויושבי אוהלים, ולשבח להבל נאמר שהיה רועה צאנו, ונתבאר חלק א' פרק כ', ובחנוך ובנח נאמר (בראשית ה, כב, שם ו, ט) את האלהים התהלך, אבל ביעקב בהיות שלא הגיע עדיין לאותה המדריגה, כי מעת נערותו היה הולך בהתלמדות, נאמר עליו תם יושב אוהלים, שלא היה נמשך אחרי התאוות גופניות: ולענין הבכורה שביזה עשו, רבו הפירושים. ובגמרא (בבא בתרא טז, ב) אמרו רז"ל שחמשה עבירות עבר באותו יום, אמנם במדרש רבה (בר"ר סג, יב) לא אמרו רק שלשה שבא על נערה מאורסה והרג את הנפש וביזה את הבכורה, ויצא להם ענין בואו על נערה מאורסה, ממה שנאמר שבא מן השדה, ונאמר בנערה מאורסה (דברים כב, כז) בשדה מצאה. ובאמת אם לא היה להם לרבותינו ז"ל קבלה זולת ראייתם מן הכתוב, זו אינה ראיה כלל, שהרי גם ביצחק נאמר (בראשית כד, סג) שיצא לשוח בשדה. גם מה שהביאו ראיה שהרג את הנפש ממה שנאמר והוא עיף, שכן נאמר (ירמיהו ד, לא) עיפה נפשי להורגים, אינה ראיה, שכן נאמר בדוד (שמואל ב טז, יד) ויבוא המלך וכל העם [אשר אתו] עיפים, ולא נאמר שם שהרגו, אבל אדרבה היו בורחים שלא יהרגו על ידי אבשלום:
אמנם מה שיראה לדעתי במאמר זה הוא, שרצו ז"ל לומר שהכחיש השלשה עיקרים אשר כל העיקרים מסתעפים מהם, היינו תורה מן השמים, והשארות הנפש, ומציאות השם שהוא ראשון וברא את הכל, ואמרו רז"ל דבריהם בחידה ולשון חכמה, על הכחשתו תורה מן השמים, אמרו בא על נערה מאורסה, שכבר דרשו ז"ל (ברכות נז, א) אל תקרי מורשה אלא מאורשה, ועל הכחשתו השארות הנפש, אמרו הרג את הנפש, שכן אמר הנה אנכי הולך למות, ועל הכחשתו מציאות נמצא ראשון אמרו שביזה את הבכורה, שכל מי שהיתה אמונתו בחידוש העולם, בהיות אמונתם אמיתית שהקב"ה ראשון לראשונים היו נוהגים קדושה בכל ראשית, או בכורי אדמה, או בכור פטר רחם והיו קודש לה', והבל היה הראשון לכך הביא מבכורות צאנו, וקין שלא היתה לו אמונה זאת לא חשש להביא בכורי אדמה, ונאמר (בראשית ד, ג) ויבא קין מפרי האדמה, ולא שעה השם יתברך אל מנחתו, כאשר בארנו בחלק א' פרק כ', שלכך נצטוינו בראשית העריסה ובפדיון בכור אדם ובכור בהמה וביכורים, להורות על אמונת אומן שהוא ראשון לכל הראשיות, עד שראוי לעבדו בכל הראשיות שיהיו קודש לו, וזה היה גדולת הבכורות, אם כן אומרם שביזה את הבכורה, היתה כוונתם לומר שהכחיש מציאות נמצא ראשון שעשה יש מאין: ונשוב אל הביאור במה שאנחנו בו, בסיפור עשו בבואו עייף מהשדה, ומצא הנזיד שבישל יעקב, ונתאוה להשיב נפשו העיפה, כי ביקש ממנו שהוא ילעיטהו, שיש ודאי לטעון שלא יתכן שיאמר לו יעקב שיתן לו הבכורה בשכר התבשיל שהוא דבר קטן, אבל יתכן שלא היה נתינת התבשיל שכר הבכורה רק ההלעטה כמו שיתבאר, ועל מה שאמר לו מן האדום האדום הזה פעמיים, לדעתי הראה ליעקב גופו שהוא אדום, ואמר לו שהוא ילעיט מהנזיד האדום הגוף האדום, ועל כן קראו שמו אדום שהוא בעצמו קרא גופו כן, שאין טעם שיקרא אדום על שם הנזיד אדום, ועם היותו מדבר על גופו בעצמו אמר הלעיטני, כמו ותפתח ותראהו את הילד (שמות ב, ו):
וכבר אמרנו שיש לשאול, היאך מלאו לבו של יעקב לשאול הבכורה במקום נזיד עדשים, ומה ענין הבכורה אצל נזיד עדשים שנתן לו, וגם על עשו יפלא, אפילו שביזה הבכורה מה היה הענין בנזיד עדשים עד שנתרצה למכור הבכורה ולישבע על ככה בעבור הנזיד ההוא. אבל יראה שעשו ביקש ממנו עבודת ההלעטה, וזה השיב לו יעקב שהוא רוצה לעשות העבודה הזאת להלעיט אותו, ולהיות שיעקב ועשו כבר היו יודעים שנאמר לרבקה מפי הנביא שרב יעבוד צעיר, לכך אמר יעקב לעשו טענה נכונה, שמאחר שאתה רוצה שאני אעבוד אותך ואלעיטך, אם כן ראוי שאהיה אני הבכור כדי שיתקיים שהבכור יעבוד הצעיר, ובזה היתה שאלתו כדין, ועשו כאשר ראה שתועלת העבודה היא בעולם הזה, ותועלת הבכורה לעתיד לבוא, בחר להחליף עמו שיעקב יעבדנו, ולא חשש לבכורה כי לא היה מאמין במציאות ראשון, וגם מטעם זה שלח יעקב לומר לעשו (בראשית לב, ה) כה אמר עבדך, כלומר אני עומד על התנאי שאני אהיה עובד אותך, וכל זה עשה אחרי שראה אמונתו הרעה, ועל זה השתדל יעקב לקחת הבכורה להורות על ענין האמונה האמיתית שהיא מעלת הבכור שהוא קודש לה', ושברכת אברהם שהאמין במציאות הראשון לא יאות שיירשנה רק הבכור, וכמו שיתבאר בס"ד פרק ל': ובדרכנו זה יאות מה שאמרו ז"ל באגדה (בר"ר סג, יב) שאותו יום יצא לתרבות רעה אחר שמת אברהם, כי זו היתה יציאתו שאמר הנה אנכי הולך למות, שלא ביקש ממנו יעקב הבכורה רק אחרי ראותו שהוא יוצא לתרבות רעה:
וזהו שנצטוינו (דברים כה, יט) תמחה את זכר עמלק, שעמלק עליו נאמר (במדבר כד, כ) ראשית גוים עמלק, ולא נאמר כן ראשית רק על בכורת עשו, שנאמר בו שני גוים בבטנך, ולכך נאמר ראשית גוים, והנה ענין הבכורה אינו דבר עשוי לימכר, שאף על גב שימכור או ימחול, לא בזה יסור מהיות פטר רחם, אבל כאשר ימחה שמו מתחת השמים והיה כלא היה, נשאר יעקב בכור כי הוא טיפה ראשונה כמו שאמרנו ולכן נתחייב למחות שמו: