מעשי השם חלק א· רבי אליעזר אשכנזי
חלק מעשי אבות - פרק כד
פרשת חיי שרה:
דרשו ז"ל (בר"ר נח, ה) שנסמכה פרשת חיי שרה לפרשת העקידה שעל ידי בשורת העקידה פרחה נשמתה. וזה לפי מדרשם ז"ל שאמרו שבאותו זמן מתה שרה. אמנם לפי הפשט שנראה שמיתת שרה היתה אחר זמן, יהיה הסמיכות נדרש לבשורת לידת רבקה, שעד שלא החשיך אורה של אותה הצדקת הבהיק אורה של רבקה. ויתכן לפי הפשט שאומרו שנים בכל פרט, היה להודיע שביום שנולדה, באותו יום מתה, וכמו שהמאה שנה והעשרים שנה הם שלמים, גם השבע שנים הם שלימים. אמנם כשלא יהיו שלימים יחסר מעט לא יאמר שנים בפרט בפני עצמו רק יחד עם הכלל, ובאברהם גם כן נאמר שנים בכל פרט (בראשית כה, ז). ועל מה שנאמר וה' בירך את אברהם בכל, כבר הרמב"ן ז"ל כתב זה לפי הפשט שלא חסר דבר, ועל דרך הקבלה המקובלת גילה נפלאות שאין להוסיף ולא לגרוע מכל מה שכתב ז"ל, שהכל הזה הוא מה שנאמר (בראשית כה, ה) ויתן ליצחק את כל אשר לו, וכן מה שנאמר (בראשית לג, יא) יש לי כל, ומבואר יותר במה שנאמר (ישעיהו מד, כד) אנכי ה' עושה כל, שהכונה ודאי על מדת כל, והמבין כל ידע הכל: כתב הרמב"ן ז"ל שאמר ואברהם זקן, להודיע הסיבה שבעבורה השביע את עבדו, כי ראה עצמו זקן מאד וחשב בלבו שאם ישלח לארץ מולדתו, אולי טרם יחזור השליח ילך לו אל בית עולמו ולכן השביעו את עבדו, עד כאן. ולפי פירושו זה אין אומרו ואברהם זקן נמשך אל אומרו וה' ברך את אברהם בכל כפי מה שפירש מילת כל על דרך האמת, ואם כן היה נכון שיאמר וה' ברך את אברהם בכל, ואברהם זקן בא בימים, ויאמר אל עבדו. לכן יתכן לומר כמו שפירש הוא ז"ל, שאומרו בכל פירושו שגילה לו את כל שהוא יסוד הכל וסוד לכל, ולכך הקדים לומר היותו זקן, שלא גילה לו סוד הכל רק לימי הזקנה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (חגיגה יג, א עיי"ש) שאין מגלין רק למי שהגיע בימים ודעתו מיושבת עליו, ועל כן המתין עד שהיה יצחק בן ארבעים שנה, לכך אמר ואברהם זקן, שאחר היותו זקן בירך אותו בכל, שאם להגיד היותו זקן, כבר נאמר ארבעים שנה קודם, ואברהם ושרה זקנים באים בימים (בראשית יח, יא), ולא ביקש אברהם להשיא אשה ליצחק עד שהגיע הוא למדריגה עליונה זו להיותו מבורך בכל מה שנתגלה אליו הכל, שעל זה הכל נאמר למשה (שמות לג, יט) אני אעביר כל טובי על פניך, ואמר כל טובי, שלא נעלם שיש גם כן כל שהוא רע, שעליו אמר יעקב (בראשית מח, טז) המלאך הגואל אותי מכל רע, והמבין יבין שעל זה נאמר (דברים כו, יא) ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלהיך, כי יש כל שהוא טוב ויש כל שהוא רע, וכן תבין שלא נאמר שנתן אברהם ליצחק כל אשר לו רק סמוך למיתתו, שהכוונה על הכל הנזכר, ולכך דרשו ז"ל (סנהדרין צא, א) לבני הפלגשים נתן מתנות (בראשית כה, ו), ששם טומאה מסר להם, להודיע שאומרו שנתן הכל ליצחק, אין הכוונה על הממון רק על שם קודש שמסר לו:
ובזה יתיישב שאמר העבד בסיפורו לאחיו של אברהם ענין אברהם ויתן לו את כל אשר לו (בראשית כד, לו), ולא הוצרך הכתוב לומר שנית אצל המיתה שנתן ליצחק כל אשר לו, אבל הענין הוא שהעבד לא סיפר להם ענין סוד הכל הזה, כי לא ידעו ולא יבינו זה בית נחור, ולכך לא אמר להם רק (שם לה) וה' בירך את אדני מאד, וביאר לומר (שם) צאן ובקר וכסף וזהב ושפחות וגמלים וחמורים, שהוא הטוב המדומה אשר בית נחור היה נחשב עיקר להם, ועל זה הטוב המדומה סיפר שכבר נתן הכל ליצחק קודם שנשא אשה, אבל על הכל הטוב אשר הכל תלוי בו לא נתנו לו רק אחר שנשא אשה וסמוך למיתתו, ולכך לא נתעורר להשיאו אשה עד שהגיע אל הכל הזה:
אולם כבר נודע היות תורתנו הקדושה נגלה ונסתר, שעל זה נאמר (דברים ה, ד) פנים בפנים דיבר ה' עמכם, שעל דרך הפשט הנגלה, מה שנאמר פה ואברהם זקן בא בימים, נאמר כן, עם שכבר ארבעים שנה קודם לכן נאמר ואברהם ושרה זקנים באים בימים, ששם נאמר באים, כמו רחל באה עם הצאן (בראשית כט, ו), ולא נאמר באו, אבל כאן נאמר בא בימים, להיוחו זקן ביותר, ועוד אומר לך שענין הביאה בימים נאמר על החולשה ותשות הזקנה, כמו שנאמר (מלכים א א, א) ודוד זקן בא בימים, ולהיות שתי חולשות מתחדשות לאדם, אחת חולשות ההולדה, ואחת אחריה חולשת הכח ותשותו, לכן נאמר ארבעים שנה קודם לכן באים בימים, על תשותם בענין ההולדה, ואחר כך אמר ואברהם זקן בא בימים, על תשות הזקנה, קודם שסיפר השתדלותו להשיא את יצחק, לומר כי אם לא היה תשות כחו לא היה שולח את העבד אבל היה הולך בעצמו, שמאחר היות מצוה על האב להשיא את הבן אשה, ומצוה בו יותר מבשלוחו (קידושין מא, א), כבר היה הולך בעצמו ומפני תשות הזקנה לא הלך בעצמו:
ומה שנאמר וה' בירך, יובן במה שאמרו רז"ל (קה"ר א, לב) אין אדם מת וחצי תאותו בידו, הנה אמר פה שאברהם זקן בא בימים וה' בירך אותו בכל, רצה לומר במידת ההסתפקות, שכאשר יתן הנותן לזולתו כל ממון שבעולם, הנה אז אוהב כסף לא ישבע כסף (קהלת ה, ט), אם כן אין ברכה בעולם כברכת ההסתפקות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (אבות פ"ד מ"א) איזהו עשיר השמח בחלקו, ולזה נאמר שבירך את אברהם בכל, וזהו גם כן שנאמר (בראשית כה, ח) בשיבה טובה זקן ושבע, אמנם בדוד נאמר (דברי הימים א כג, א, שם כט, כח) זקן ושבע ימים עושר וכבוד, ולא אמר שבע סתם, וכן באיוב שבע ימים (מב, יז), לא נאמר שבע סתם רק באברהם, וממנו ירש מדה זו יצחק וכן יעקב, כי זו היא ברכת אברהם בעולם הזה והיא בעצמו בעולם הבא, והבן זה שספירת מלכות נקראת כל, שמספקת לכל, עד שהיה כל תאותו בידו ולא היה מתאוה כלל מן ההצלחות המדומות, שכאשר ישיג האדם לידי מדה זאת הנה יש לו כל כפשוטו, וכמו שמדת הכל שהיא מלכות היא מספקת לכל, כמו כן מדת ההסתפקות במדומות תקרא גם כן כל להיותו מספקת כל תאוות האדם, ולהיות שעשו לא היתה לו מדת ההסתפקות אמר (בראשית לג, ט) יש לי רב, אמנם יעקב שהיתה לו מדת ההסתפקות אמר (שם יא) יש לי כל, וכן אמר (בראשית לב, יא) קטנתי מכל החסדים ומכל האמת, שהם נאמרו על שניהם, על המדומות קראו כל החסדים, ועל האמיתיות קראו כל האמת, ולפי שיש כל של אמת ויש כל המדומית שאינו של אמת, וכפי הפשט אשר יעדנו אמר כאן שלאברהם בירך אותו ה' במדת ההסתפקות, שאין ספק שאין ברכה גדולה מזו בעולם, ולא היתה לו כלל תאוה משום דבר בעולם רק לראות בנים לבניו, כי גם בראיית הבנים יאמר בה מדת ההסתפקות, שיש אדם שאינו מסתפק בראותו בני בנים אבל היה רוצה לראות שלשים ורבעים:
וזה היה אומר דוד במזמור קצר הכמות ורב האיכות תהלים פרק קכ"ח שיר המעלות אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו. יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך בניך כשתילי זיתים סביב לשלחנך. הנה כי כן יבורך גבר ירא ה'. יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך. וראה בנים לבניך שלום על ישראל, וטרם בואנו אל ביאור המזמור הזה, נתעורר לראות שכאן במזמור הזה יבשר לירא את השם בעניות מופלג לאכול מיגיע כפיו, ויאמר שהוא טוב לו, ובסימן קי"ב אמר לבשרו בהון ועושר, שנאמר שם (א-ג) אשרי איש ירא את ה' במצוותיו חפץ מאד וגו' הון ועושר בביתו וגו', גם יש להתעורר ששם נאמר ירא ה', ובמזמור זה נאמר ירא את ה', ולא אמר ירא ה':
לכך נראה שענין היראה תחלק אל שני מינים כוללים, יש ירא את ה' להיותו ירא מן העונש או בגופו וממונו בעולם הזה או בנפשו בעולם הבא וזה מין אחד, ויש עוד ירא את ה' והוא אינו ירא ליראתו מן העונש בגוף בממון או בנפש, אבל הוא ירא לסיבת היותו עוסק בתורה ובאלהיות, ומתוך התעסקו הגיע למדריגת הידיעה קצת מגדולת בוראו ומכבודו ויכולתו המופלגת, ומחמת הכרתו בגדולתו הוא ירא ממנו, וזה יהיה כמו האיש אשר יראה מלך גדול, אפילו שאינו מצפה לא טוב ולא רע ממנו, והמלך אינו מכירו ואינו רואה אותו, והוא רואה אותו מאחוריו, אפילו הכי מראותו גדולת המלך ההוא וכל צבאיו וכבודו, יבוא לו מן היראה גדולה עד מאד, וזה מין שני מן היראה, ולכך נאמר במין הראשון מן היראה אשרי איש ירא את ה' במצוותיו חפץ מאד, רצה לומר שזה הירא את ה' הוא ירא אותו שלא יענישנו ואינו מתעסק בעיון גדולת הקדוש ברוך הוא, אבל בראותו המצוה שנאמר בהם השכר והעונש, כמו שנאמר (דברים יא, יג-יד) והיה אם שמוע תשמעו אל כל מצותי וגו', ונתתי מטר ארצכם וגו', ובעבירות נאמר (שם טז-יז) השמרו לכם פן יפתה וגו' ועצר את השמים וגו', הנה האיש אשר מן המין הראשון שהוא ירא מן השכר והעונש יהיה חפץ במצוותיו, ולכך נאמר שהון ועושר בביתו, שכפי הסיבה אשר הוא ירא, כן יהיה שכרו, ועוד שהירא מן זה המין הראשון אינו צריך למדת ההסתפקות לפי שאין יראתו לסיבת עיון והשכלה, אבל הירא מן המין השני שהוא ירא מחמת התעסקו באלהיות והכרתו גדולתו יתברך, אין ספק שאם לא יסתפק במה שיש לו ויבקש להשיג הון ועושר, בודאי לא יגיע אל מדריגת השגת גדולתו. ולכך אמר על הירא מן המין השני, אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו, ולא אמר ירא את ה', לפי שהכוונה כאן במי שהולך בחקירת דרכי ה', אבל ירא את ה' פירוש שהוא ירא אותו שלא יעניש לו, ולכן הודיע המשורר שאותו הירא ה' שהולך בדרכיו יחוייב להיותו במדת ההסתפקות, וזה אומרו יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך:
עוד הוסיף להזהירו במדת ההסתפקות, ואמר אשתך כגפן פוריה, כי האמנם יפלא באומרו אשתך כגפן ובניך כשתילי זתים, שהיה לו לומר ובניך כאשכולות ענבים אחר שהמשיל האשה לגפן, אבל הענין הוא שאמר להזהירו שלא יתאוה לתאוות המותרות, ולפי שהוזכר יין ושמן שהם מותרות, כמו שנאמר (משלי כא, יז) אוהב יין ושמן לא יעשיר, הנה הזהירו שיסתפק במה שישמח עם אשתו במקום היין, ושישמח בבניו סביב לשלחנו כהעלותו שמן על שלחנו:
ואחר כך ביאר מה שאמרנו, שאין לך ברכה גדולה מזו שיהיה לאדם מדת ההסתפקות, ואמר בפירוש הנה כי כן יבורך גבר ירא ה', רצה לומר זו היא ברכה אמיתית לירא ה' מן המין הזה, שתהיה לו מדת ההסתפקות, כי לשאר כל אדם אין זו ברכה לו: ואמר עוד על הפלגת ביאור הענין, יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים, כי אמר כן נגד מה שנאמר (ישעיהו ב, ג) כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים, באופן שאחר היות הירא הזה יראתו מפני היותו עוסק בהשגת האלהיות וכל מגמתו כדי להגיע אליהם, אם כן ברכתו אמיתית היא, שישיג אל התורה ואל דבר ה', אשר מזה יגיע אל כוונתו להשגת ידיעת גדולתו יתברך, ואמר כל ימי חייך, כמו שנאמר (דברים ו, ב) למען תירא את ה' אלהיך לשמור את כל חקותיו ומצותיו אשר אנכי מצוך אתה ובנך ובן בנך כל ימי חייך, וכן נאמר (דברים ד, ט) ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך, ועל זה אמר פה שיבורך מציון ומירושלים בעסק התורה כל ימי חייו: ואחר היות לאדם מדת ההסתפקות בענין התועלות המדומות, צריך שיהיה לו הסתפקות באריכות הימים ובראיית הבנים, כדי שיהיה שלם במדת ההסתפקות, הנה אמר שיסתפק בימי החיים שיראה בנים לבניו, כמו שנאמר (דברים ו, ב) אשר אנכי מצוך אתה ובנך ובן בנך, להראות כי עד ראותו דור שלישי דהיינו בן בנו ראוי שיסתפק, והטעם כי אין האיש החכם מתאוה לבנים רק לקיום מינו, וקיום המין איננו שיוליד אדם הולך על שתים כמוהו, כי מה תועלת ימצא החכם מן הבן ההוא, אבל קיום המין האמיתי הוא שיוליד בן שיחזיק במדותיו ובאמונותיו, וא"כ כאשר יראה דור שלישי מחזיק בכל מדותיו ואמונותיו לא יצטרך עוד, כי כבר בטוח הוא שגם בני בניו עדי עד לא יזוזו מדרך זה, כמו שדרשו ז"ל (בבא מציעא פה, א) במה שנאמר (ישעיהו נט, כא) לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך מעתה ועד עולם, וזהו אומרו וראה בניך לבניך. ואומרו שלום על ישראל, הוא כמורגל בלשון האנשים כאשר ישאל מאת רעהו הרבה דברים יאמר תן לי כך וכך ושלום על ישראל, כלומר בכך וכך שאתה נותן לי יספיק לי איני מבקש יותר ושלום על ישראל, כמו כן אמר שהירא ה' יסתפק בראותו בנים לבניו ולא יבקש יותר:
עוד יתכן לומר שאחר שיראה בנים לבניו תלמידי חכמים שהם מרבים שלום יסתפק, לכן אמר וראה בנים לבניך שלום על ישראל, וכן נאמר פה אחרי שנאמר על אברהם היותו ירא ה', אמר היותו זקן בא בימים, שכבר היה שבע, ואמר עוד שה' בירך אותו הברכה שיבורך כל ירא ה' שהיא במדת ההסתפקות, וזהו וה' בירך את אברהם בכל, סמוך אל בקשתו להשיא בנו, שאחר היותו שבע בממון ביקש לראות בנים לבנו, ואמר כל זה ממדת ההסתפקות, שלא רצה שבנו ישא בת מלכים לשם ממון, אבל לשם יחס ושהוא יתן לה, כמו שראינו שהוא נתן לרבקה הנזם והצמידים והם לא נתנו לה דבר, ושלכך שלח את העבד אל בית אביו לסיבת היחס, שכבר היה הוא מלך ונשיא, כמו שנאמר (בראשית כג, ו) נשיא אלהים אתה בתוכנו, וניצח ארבעה מלכים, ואם היה רוצה להתחתן במלכים ושרים כבר אין ספק שהיה מוצא כרצונו, ועוד שבית אביו היו מודים בחידוש העולם, והעד מה שהשיבו לאליעזר מה' יצא הדבר, ולכך לא רצה להתחתן רק בבית אביו: