מעשי השם חלק א· רבי אליעזר אשכנזי
חלק מעשי אבות - פרק כג
פירש רש"י ז"ל על מה שנאמר וישב אברהם בבאר שבע, לא ישיבה ממש שהרי בחברון היה. ובאומרו (בראשית כג, ב) ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה, מבאר שבע בא, עכ"ל. וכבר יפלא מאד שיאמר וישב בבאר שבע, ושלא יהא ישיבה ממש, שאם פירושו הליכת עראי שם, הלא כבר נאמר וילכו יחדיו אל באר שבע:
והרמב"ן ז"ל כתב, וזה לשונו והנראה בעקידה שהיתה הצואה בה מבאר שבע כי שם היה דר ושם חזר, כי כן כתוב בתחילה (בראשית כא, לג) ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם, ואמר (שם לד) ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים, והוא גרותו בבאר שבע שהוא בארץ פלשתים, ושם נצטוה בעקידה, ועל כן שהה בדרך שלשה ימים שארץ פלשתים רחוקה מירושלים, שאילו חברון בהר יהודה היא כי כן כתוב (יהושע כ, ז), וקרוב לירושלים, ובשובו מן העקידה לבאר שבע חזר, כמו שנאמר וישב אברהם אל נעריו ויקומו וילכו יחדיו אל באר שבע וישב אברהם בבאר שבע, להורות שנתעכב וישב שם שנים, ואם כז לא מתה שרה באותו זמן, כי לא היה אברהם דר בבאר שבע ושרה דרה בחברון. וכן נראה כי יצחק נולד בבאר שבע, כי כתוב תחילה (בראשית כ, א) ויסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור ויגר בגרר, ואבימלך אמר אליו (שם טו) הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך שב, ונתיישב שם בארץ ההיא בבאר שבע, שכן כתוב (בראשית כא, כב) ויהי בעת ההוא ויאמר אבימלך ופיכול שר צבאו אל אברהם לאמר, ואין כתוב שהלכו אליו מגרר ויכרתו שם הברית בבאר שבע. וכן תראה כי הגר כאשר הוציאו אותה מבית אברהם ביום הגמל את יצחק הלכה במדבר באר שבע ששם היו דרים (בראשית כא, יד), אבל אחר ימים רבים נסע מארץ פלשתים ובא לחברון ונפטרה שם הצדקת. אבל לפי המדרש צריכים אנו לומר כי אברהם ושרה בזמן העקידה היו דרים בחברון ושם נצטוה, ומה שאמר ביום השלישי וישא אברהם את עיניו, כי לא נגלה לו ההר חמד אלהים עד היום השלישי, והיה בשני הימים הולך בסביבי ירושלים ולא היה הרצון להראות לו המקום, ואברהם אחר העקידה לא שב במקומו לחברון, אבל הלך תחילה אל באר שבע מקום האשל שלו, לתת הודאה על ניסו ושם שמע במיתת שרה ובא, ומי שאמר מהר המוריה בא ומי שאמר מבאר שבע בא הכל טעם אחד. ולפי זה מה שאמר הכתוב וישב אברהם בבאר שבע, יהיה ענינו כי בשובו מן העקידה שב אל באר שבע ומשם הלך לקבור את שרה, אחר הקבורה מיד חזר לבאר שבע ונתיישב שם שנים. והשלים הכתוב ענין באר שבע כאחד, ואחרי כן סיפר בקבורה, ושם בבאר שבע נשא יצחק את רבקה, כמו שכתוב (בראשית כד, סב) והוא יושב בארץ הנגב, וזהו דעת כל המפרשים כי אברהם היה במקום אחר ובא משם, ולפי דעתי כי היה לשרה אוהל שם עומדת היא ואמהותיה לפניה, וכן כתוב (בראשית לא, לג) באוהל יעקב ובאוהל לאה ובאוהל שתי האמהות, והנה שרה מתה באוהל אשר לה, ונכנס אברהם באוהל עם אחוזת מרעיו לספוד אותה, או שיהיה לשון ויבוא, לאמר שנתעורר אברהם להספד וכו', עד ולא יתכן בעיני שבא מעיר אחרת אל חברון שאילו כן היה מזכיר אותו המקום, עד כאן לשון הרמב"ן:
וכבר תראה בענין הזה כל המפרשים ואת הלחץ אשר המקראות לוחצים אותם. גם פירש רש"י ז"ל במה שנאמר (בראשית כג, ד) גר ותושב, גר מארץ אחרת ונתיישבתי עמכם עכ"ל, ואין פשט הכתוב נראה רק שיחד בזמן אחד הוא גר ותושב, עד שמתוך כך דרשו ז"ל (בר"ר נח, ו הובא ברש"י) ואם לאו אהיה תושב ואטלנה מן הדין, וגם זה זר שהוא צריך להם ומשתחוה לפניהם, ויאמר להם שבעבור שעתידים בניו לקחת הארץ מידם, שירצה להילחם עמהם וליטלנה בדין, ואדרבה נראה שהיה מדבר בבקשות ובתחנונים ידבר רש:
לכך נראה לדעתי שהדברים האלה כולם מתיישבים, כאשר נראה בהשקפת עיון על פשוטם של הכתובים, שמה שכתב הרמב"ן ז"ל שאברהם בא מהאוהל שלו אל אוהל שרה, והביא ראיה מאוהל לאה, אין לדעתי ראיה זו לזה כלל, שאם היה בחברון עיר בנויה על תילה, כמו שנאמר (במדבר יג, כב) נבנתה לפני צוען מצרים, לא שמענו שיהיה דרך העולם לדור באוהלים תוך העיירות, ואוהל לאה והאמהות היו על הדרך, ואם היה ויבוא אברהם, לשון התעוררות והיו שניהם בחברון, היה ראוי לומר ותמת שרה ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה בקרית ארבע היא חברון, ואומרו ויבוא, אחרי שהזכיר יום המיתה, נראה ודאי שממקום אחר בא כמו שדרשו ז"ל (בר"ר נח, ה): אבל מה שיתכן בעיני הוא, שאברהם דירתו עם שרה לא זזה מעולם מחברון, אמנם בידוע שאברהם היה כבד במקנה, עד שנאמר (בראשית יג, ו) שלא יכלה לשאת אותם הארץ כי היה רכושם רב, וזה מפורסם שהאנשים אשר להם מקנה, אין המקנה שלהם בעיר דירתם, אמנם מבקשים להם מקומות למרעה שמן לא במקום דירתם בעיירות, ועוד מנהגם היותם דרים בקיץ במקום המקנה באוהלים ובחורף באים אל העיירות, לפי שזה כבר אברהם היתה דירתו לעולם בחברון, ושם סמוך לחברון באלוני ממרא היתה דירתו עם המקנה, ולפי שהיה קיץ כמו שנאמר (בראשית יח, א) כחום היום, והיתה שרה עמו, ושם גם כן נצטוה על המילה, ושם באו המלאכים, ושם נולד יצחק למועד ההוא לשנה האחרת שגם כן היה קיץ, שבניסן שהוא חדש האביב נולד יצחק (ראש השנה יא, א), וכמו שדרשו ז"ל גם כן (הובא ברש"י) מצות אפה (בראשית יט, ג) פסח היה, באופן שלעולם היו לאברהם שתי דירות, אחת בקיץ אצל המקנה יושב באוהלים, ובחורף יושב בעיירות בבתים כמנהג, והיה כן עד שהלך בארץ פלשתים בגרר והיתה דירתו בעיר גרר, ודירתו עם המקנה בבאר שבע, שכן תמצא שנאמר (בראשית כ, א) ויגר בגרר, ובקיץ היה בבאר שבע סמוך לגרר, ואחר כך חזר לדור בחברון, ודירת המקנה נשארה בבאר שבע. ולפי זה נתעורר אז אבימלך לכרות ברית עמו כאשר ראה שחזר לחברון, ובא האות שכן הוא מה שאמר לו (בראשית כא, כג) כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי ועם הארץ אשר גרתה בה, הרי נתבאר שעקר דירתו מגרר, כיון שנאמר אשר גרתה לשעבר, וכאשר כרת עמו ברית אהבה בבאר שבע נשאר שם דירת הצאן קבועה ודירתו בחברון, ובבאר שבע נשא יצחק את רבקה, כמו שנאמר (בראשית כד, סז) ויביאה האוהלה שרה אמו, שנתבאר היותם אז באוהלים בבאר שבע:
ובזה יתיישב מאד, שאפילו שיצחק נולד באלוני ממרא ונשא אשה בבאר שבע, עם כל זאת נאמר (בראשית לה, כז) ויבוא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית ארבע הוא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק, כי לעולם היו להם שתי דירות, שכבר נאמר כאשר שלח יצחק את יעקב פדנה ארם שיצא מבאר שבע (בראשית כח, ה י), וכאשר חזר מצאו בחברון, לפי שכאשר חזר היה חורף. והעד מה שנאמר (בראשית לג, יז) ויעקב נסע סוכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות, ולכך היה יצחק בחברון:
ואחרי התבאר שהיה לאברהם שתי דירות, אחת בקיץ האוהלים במקום המקנה בבאר שבע, ואחת בחורף בחברון, יתיישבו המקראות כפשוטם, שבבאר שבע נצטוה על העקידה ובבאר שבע שב עם נעריו, ואומרו וישב אברהם בבאר שבע, הוא ישיבה ממש עם הצאן: ועתה אם תרצה לומר לפי מדרשם ז"ל שאמרו (בר"ר נח, ה) שבאותו זמן מתה שרה שפרחה נשמתה, יתיישבו המקראות כן, שהעקידה היתה בתשרי שהוא תחילת חורף, ואברהם כאשר נצטוה ללכת בהר המוריה הלכה שרה אל חברון, ואברהם כאשר שב עם נעריו בבאר שבע ועם יצחק שלח אותם לחברון והוא נשאר שם, ולפי שהיתה ישיבתו עם המקנה קבועה שם, אמר על שנתעכב שם וישב אברהם בבאר שבע, ושם הוגד לו מיתת שרה ומשם בא לספוד לשרה, ובענין ההספד לצדיקים ארחיב הדבור בעז"ה בסוף חלק זה בענין ההספד שנעשה ליעקב, עיין שם, ויצחק נשאר בחברון לדירת החורף, ובבאר שבע בדירת הקיץ, וכאשר היה הרעב עקר דירתו בחברון, והלך לדור לגרר שהוא סמוך לדירתו בקיץ, עד שגרשוהו והלך לו לדירת הקיץ שלו בבאר שבע, באופן שגם אברהם וגם יצחק היה להם כל ימיהם שתי דירות:
ולפי שאברהם היה איש מקנה והיה כל הקיץ שם בבאר שבע, אמר לבני חת בחברון גר ותושב אנכי עמכם, שכיון שלא היה לעולם כל השנה עמהם רק לפרקים, קרא עצמו גר ותושב. והנה אמר להם שאין דרך לתת לנכרים חנייה בקרקע, ואין רצון התושבים שהגר מארץ אחרת יקנה אחוזה בארצם, לכך אמר אברהם שאחשב גר מכל וכל עד שלא תתנו לי אחוזה, אינו ראוי, שהרי אני תושב עמכם, ושתתנו לי אחוזת שדה וכרם, גם כן אינו מן הראוי שהרי אני גר בקצת, אבל תתנו לי אחוזת קבר לא אחוזת שדה וכרם, ולכך לא ביקש רק המערה, ועפרון השיב לו שגם אחוזת שדה יתן לו, שבני חת לא הודו לו רק על אחוזת קבר, כמו שאמרו (בראשית כג, ו) איש ממנו את קברו לא יכלה:
וכבר יאות להתעורר על מה שאמר אברהם (בראשית כג, ט) בקצה שדהו, שנראים דברים אין צורך בהם, אבל נראה שאברהם אמר אשר בקצה שדהו, כלומר אם היה באמצע הרי היה לי דריסת רגל באחוזת שדה, אבל כיון שהיא בקצה שדהו לא תהיה לי המערה רק אחוזת קבר, וזהו שעם היות שעפרון מכר לו השדה עם המערה, לא לנחלת שדה וכרם מכרה לו רק לאחוזת קבר לבד, כמו שנאמר (שם כ) ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם לאחוזת קבר, כלומר לא לאחוזת שדה וכרם. ובזה נתיישבו כל המקראות אפילו לפי מדרשם ז"ל כמו שאמרנו, אם נרצה לומר שלא מתה שרה באותו זמן, שהדברים כפשוטם מיושבים מאד:
ובמה שנאמר ויגד לאברהם לאמר הנה ילדה מלכה וגו', טענו רבים מה היה צורך לסיפור בני נחור, ורש"י כתב שלא הובאה כל הפרשה רק בעד רבקה, ושהיות זה זר שאם כן בני ראומה למה הזכירם, לכך הקדימם לומר אף היא השוותה משפחותיה למשפחות אברהם שנים עשר שבטים, שיצאו מיעקב שמנה בני הגבירות וארבעה בני השפחות, אף אלו שמנה בני גבירות וארבעה בני פילגש:
אמנם אחרי שנתעורר לדקדק לשון הכתוב, שנאמר הנה ילדה מלכה גם היא בנים, שזה נראה מותר שאם מלכה היתה עקרה, יתכן לומר שגם היא כשרה ילדה בנים, אבל הכתוב לא אמר רק ששרי היתה עקרה, אם כן יפלא אומרו גם היא ילדה בנים, שהיה מספיק שיאמר גם היא ילדה לנחור את עוץ ואת בוז וגו'. עוד יתכן גם כן לדקדק למה אמר מנין בני הגבירה שהם שמנה, וכיון שהתחיל למנין למה לא אמר בפילגשו מנין שילדה ארבעה בנים שישלים למנין י"ב. עוד יפלא שנראה שאברהם לא ידע שהיו לנחור בנים כלל, והכתוב אמר כשהיו בחרן שאשת נחור היתה מלכה ושרי אשת אברם עקרה אין לה ולד (בראשית יא, כט-ל), כנראה שמלכה היה לה ולד:
לכך ידמה שאברהם כאשר היה רצונו לקחת אשה ליצחק מבית אביו, היה חוקר לדעת תולדות אחיו אם נולדה לו בת, והגידו שכמו ששרה אין לה נקיבה, שגם מלכה אחותה לא ילדה לאחיו רק בנים זכרים, וזהו שנאמר גם הוא בנים, ולא בנות, ולפיכך נאמר את עוץ בכורו, שאברהם כבר היה שם עם אחיו כאשר נולד, ולכך גם כן נאמר שרי אין לה ולד, שמלכה היה לה ולד את עוץ, ואומרו בכורו כמי שמגיד הדבר הידוע לו, ולכך הביא המגיד ההוא בני הפילגש, ואמר גם הוא, כאילו אמר שגם היא לא ילדה בת, שכבר אברהם היה רוצה בת אחיו לבנו, ועל הבנות היה חוקר, לכך אמר לו המגיד שאין לאחיו בנות רק בנים, אבל שלבן אחיו שהוא בתואל יש לו בת והיא רבקה, והוא הטעם שלא הזכיר המגיד את לבן שנולד קודם לרבקה, מפני שלא היתה שאלת אברהם רק אם נולדה לאחיו בת, ולא היתה שאלתו על הזכרים, ולא הזכיר הזכרים שנולדו לנחור, רק כדי להודיעו שלא נולדו רק בנים, כמו שלא נולדו לאברהם רק בנים: ולדעתי שלא נתחדש לאברהם בבשורה זאת רק כשד וחזו ופלדש וידלף ובתואל, שעוץ בכורו ובוז אחיו וקמואל אבי ארם כבר נולדו טרם היפרד אברהם מנחור, ולכך אמר בכורו כלומר הידוע לך, וכן בוז אחיו, שהלא אחרי היותם בני בתואל כולם אחים, אבל אומרו אחיו כאלו אמר הידוע, וגם ארם כבר היה נולד מאז, ולכך אמר קמואל אבי ארם, ולא אמר וקמואל ילד את ארם, כמו שאמר ובתואל ילד את רבקה, ויש אומרים שאמר כן לפי שארם היה נכבד ורשום מאביו, ובאמת שרבקה היתה גם כן נכבדת מאביה, והיה לו לומר בתואל אבי רבקה, כמו שנאמר בהרן אבי מלכה ואבי יסכה (בראשית יא, כט), לכן נראה כמו שאמרנו, שאברהם קודם שנפרד מנחור אחיו נולדו עוץ ובוז וקמואל וארם בנו, והמגיד חידש לו שגם מה שהוליד אח"כ היו כולם זכרים:
וכיון שרצה המגיד להגיד לו תולדות אחיו הגיד כולם ומנינם אל הכוונה שנבאר, כי מה שנאמר מנין שמנה, יתכן יותר לומר שאמר שמנה, כמו אברהם בעצמו, ולא שנאמר כמו יעקב שהוא בן בנו למספר שנים עשר, ועוד שאם היה כן היה לו לומר מספר ארבעה מן הפילגש, כמו שאמר מספר שמנה מן הגבירה, ואז היה נראה שהיתה הכוונה למספר שנים עשר, לכן ידמה שאומרו בני הפילגש היה לסיבה שאמרנו להודיעו שגם מן הפילגש אין לו בת, ומה שהזכיר מנין שמנה, יאות לומר גם היא כמו אברהם, שאברהם היה לו גם כן שמנה, ששה בני קטורה, ויצחק וישמעאל הרי שמנה, ובדרך זה נתיישב הכל על נכון: