אור ברסלב
מעשי השם חלק א חלק מעשי אבות - פרק כב

מעשי השם חלק א· רבי אליעזר אשכנזי

חלק מעשי אבות - פרק כב

חלק מעשי אבות - פרק כא

הרבה דרשו ז"ל (תענית טז, א, בר"ר נה, ז וראה במפרשים כאן) בענין ארץ המוריה, למה נקרא כן, ולפי הפשט יתכן שאלוני ממרא האמורי (בראשית יד, יג), וכן אלוני מורה (דברים יא, ל), וכן ארץ מוריה, הכל נגזר מענין שם האמורי, ולפי שלא היה כתוב לומר בפירוש אל ארץ האמורי, ושינה לאמר ארץ המוריה, דרשו בו מה שדרשו ז"ל, וכבר אמרנו טעם אחר על שנקרא הר המוריה חלק זה פרק ל' עיין שם: אמנם מה שיאות להתעורר בכללות בענין העקידה הזאת הוא, כי מה רב טובו וצדקתו של אברהם בעשותו הדבר הזה, והנה הוא הנביא עצמו ויודע ומכיר את בוראו שהוא ברא הכל יש מאין והוא ממית ומחיה, ואם כן היאך לא יעשה רצונו, ואם לא יעשה מה יועיל [ואנה] מפניו יברח, הוא או בנו אשר שאל ממנו, ואם יסק שמים שם הוא ואם יציע שאול הנו, אמנם יראה לדעתי להתעורר עוד במקראות הללו קצת ספיקות כדי לבוא אל ישובם:

ראשונה, שהקב"ה אמר לו על אחד ההרים, והכתוב שינה הלשון ולא אמר שבא אל ההר אשר אמר לו האלהים, אבל אמר ויבואו אל המקום אשר אמר לו האלהים, והיה ראוי לומר אל ההר אשר אמר לו האלהים, ואם נרצה לומר שאומרו אל המקום פירושו המקום המיוחד בהר, זה לא מצאנו שייחד לו מקום בהר, שלא ייחד לו רק ההר, ועוד שלא ייעד לומר לו רק שני הרים, ושהוא יבחר אחד מהם, כמו שנאמר על אחד ההרים אשר אומר אליך, ואם כן אין לומר שאומרו שבאו אל המקום אשר אמר לו האלהים, שבהיותו בהר אמר אותו לו, וכל שכן שלא יתכן לפרש שכבר אמר לו באיזה מקום שיהיה ממנו, ועוד שלא נאמר בכתוב שאמר לו איזה הר ולא איזה מקום:

לכך ידמה ליישב הענין במה שנתעוררנו בו בישוב המקראות, שלדעתי הקב"ה ניסה את אברהם ואמר לו ללכת אל המוריה ולהעלות בנו לעולה על אחד ההרים אשר יאמר אליו, וכאשר היה זה בכוונת נסיון לבד לא שיעלהו ממש, הנה לא אמר לו ההר כלל אבל הניחו כן ללכת לראות מה יעשה, ולכך נאמר שבאו אל המקום אשר אמר לו האלהים דהיינו ארץ המוריה, כי מילת מקום כולל כל מה שיקרא ארץ מוריה, כמו שנאמר (בראשית יח, כד כו) תשא למקום בעבורם, שכולל כל אותם הערים, וכאשר בא שם וראה שאין הקדוש ברוך הוא אומר לו באיזה הר יעלה העולה, הנה מגודל תאותו להפיק רצונו יתברך, כאשר בא שם בנה מזבח, בחשבו שאם אין רצונו יתברך באותו הר, שהוא יתברך יאמר לו באיזה הר יעלהו לעולה, והנה הקב"ה המתין לו ולא נראה אליו לומר לו דבר עד ששלח ידו אל המאכלת, שאז נראה לו ואמר לו אל תשלח ידך אל הנער, וכבר חשב הוא שמה שאמר לו אל תשלח ידך, הוא לפי שאין רצונו באותו הר אבל רצונו בהר אחר, לכך חזר לומר לו ואל תעש לו מאומה, כאילו אמר לא בהר זה ולא בהר אחר, ובזה אין ספק שהיה ענין גדול, שכיון שכל זמן שלא היה אומר לו השם יתברך בזה ההר תעלה אותו, היה הוא פטור מלהעלותו, ועם כל זאת מגודל תשוקתו בענין עקידה בנה מזבח והעלה ושלח ידו במאכלת לשחוט, באומרו שאם אין אותו ההר שבחר לו ה', שהוא יודיענו, הנה אין ספק שנתפרסם מן המעשה הזה גודל תאותו למלאות רצונו של הקב"ה, ולכך נאמר יען אשר עשית את הדבר הזה, רצה לומר שעשה מעצמו, ועוד אמר עקב אשר שמעת בקולי, כי שני דברים עשה, ראשונה ששמע בקול ה' ללכת לארץ המוריה, ושניה עניז המעשה שעשה מעצמו בבנין המזבח ובעקידת הבן ובשליחות יד במאכלת, שכל זה היה מעשה שעשה מגודל תשוקתו שיתקיים שיהיה בנו עולה לה', מבלתי שאמר לו דבר השם יתברך כאשר יעד לו ואמר אשר אומר אליך: ובהיות הענין כאשר אמרנו שהוא עקד הבן ובנה המזבח וערך העצים ושלח ידו במאכלת, ועדין לא היה יודע אם בחר ה' בהר ההוא, לכך קרא לו שם להר ההוא, כמו שנאמר ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה, וכמו שכתב רש"י שתירגם אונקלוס ה' יבחר ויראה לו את המקום הזה להשרות בו שכינתו ולהקריב כאן קרבנות, שאם היה כפי הנחשב שהקב"ה הראה לו את המקום ששם רצונו שיעלהו, א"כ כבר אותו המקום השם יתברך בחר אותו להקרבה, אבל לפי שהוא בעצמו מבלתי שיאמר לו הקב"ה שאותו המקום הוא שבחר, הנה הוא בנה שם המזבח, לכך התפלל שגם השם יתברך יבחר לעתיד באותו המקום, וכן השלים אונקלוס כתרגומו ואמר יתאמר ביומא הדין בטורא הדין אברהם קדם ה' פלח, ולא היה לו לומר רק בטורא הדין אמר ה' לאברהם פלח: ועל פי דרכנו זה יתכן מאד מה שנאמר ולא חשכת את בנך, שכנראה שבידו היה לחשוך, כיון שעדיין לא אמר לו איזה הר הוא אשר רצונו בו, כבר היה פטור, ולכך לא אמר עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה כי שמעת לקולי, כמו שאמר אחר כך, אמנם אמר ולא חשכת, הודיענו שהיה בידו בשב אל תעשה לחשוך בנו, ולהיותו מאמין אמונה אמיתית שהתכלית הוא השגת הנצחיות, ויותר שהיה אוהב את יצחק, יותר נתוספה לו התשוקה לעשותו עולה תמימה לה' בשמחה וטוב לבב:

ובדרכנו זה שאמרנו בפרק שלפני זה, יתכן מאד לומר שהקב"ה בישרו שלא יגרום החטא, שאחרי שניסה אותו ומצאו שלם שפט באמת שודאי לא יגרום לו חטא, שכן כתב הרמב"ן גם כן, והנה הובטח שלא יגרום שום חטא, עכ"ל. ואין זהו הבטחה ודאית אלא אם כן הסיר ממנו הבחירה, אבל לומר שענין הבטחה זאת היתה שאפילו יחטא שלא יענש, זה לא יתכן כלל:

ולענין מה שבירך אותו בריבוי הזרע, טענו רבים שהקב"ה כבר הבטיחו שיהיה ברוך ובריבוי זרע ככוכבים וכעפר הארץ (בראשית יג, טו, שם טו, ה), א"כ מה הוסיף לו עתה לסיבת העקידה, עד שאמר לו שזה יהיה עקב אשר שמע בקולו, ומה שנאמר וירש זרעך את שער אויביו, גם כן כבר הבטיחו לתת לו הארץ (בראשית יב, ז), ואם כפירוש הרמב"ן ז"ל שהבטיחו שלא יגרום החטא, כבר באומרו (בראשית טו, ח) במה אדע כי אירשנה, פירש הרמב"ן בעצמו שהבטיחו שלא יגרום החטא, ורש"י ז"ל ליישב זה אמר הרבה ארבה, אחת לאב ואחת לבן, וכן ברך אברכך, אחת לאב ואחת לבן. ולא יספיק לדעתי פירושו זה לרוות, שאחרי שכבר אמר לו (בראשית כא, יב) ביצחק יקרא לך זרע, והוא בנו יחידו, היאך תהיה ברכה אחת לאב ואחת לבז לריבוי הזרע, ומה תוספת ברכה יהיה בזה, ועוד שזה דרך הכתוב בכל מקום להכפיל המילות, ולפי דרכנו שפירשנו במראה בין הבתרים יתכן מאד, אמנם אנחנו פירשנו שם אומרו (בראשית טו, ו) והאמין בה' ויחשבה לו צדקה, שאברהם כאשר אמר לו השם יתברך (שם א) שכרך הרבה מאד, השיב לו (שם ב) מה תתן לי ואנכי הולך ערירי, כלומר אם אינך נותן לי רק שכר שהוא חלף פעולתי, אם כן לא יהיה רק מעט, לפי שפעולתי קטנה, ואחר כך נאמר שאברהם האמין שהקב"ה יתן לו טובה הרבה מאד כאשר אמר לו שכרך הרבה מאד, אבל להיות פעולתו קטנה בעיניו החשיב הטובה ההיא לצדקה לא לשכר, אם כן זה אמר לו לבשורה בעקידה שעתה שעשה המעשה הזה, הנה ודאי הברכות וההבטחות שהבטיחו לא יהיו דרך צדקה אבל יהיו שכר פעולתו, ולזה אמר עקב אשר שמעת בקולי, שזה ודאי היתה לו בשורה מופלגת שמה שהיה נחשב לצדקה שב להיות שכר:

ובמה שנאמר והנה איל אחר נאחז, כבר ידעת מה שאמרו רז"ל (אבות פ"ה מ"ו, תנחומא צו יג הובא ברש"י) שנברא מששת ימי בראשית, ואמרו כן לומר שלא היה מן הגזל, וזה לפי קבלתם האמיתית, ולפי הפשט בכתוב אפשר לומר שהאיל היה של אברהם, וכאשר הלך אל הר המוריה הלך האיל אחריו, וזה אומרו וירא והנה איל אחר, רצה לומר איל בא אחריו ונאחז בסבך, וגם דברי רז"ל במקומם, שכמו שאמרו (אבות פ"ה מ"ו) שפי האתון נברא בין השמשות, ולא אמרו שהאתון נברא, שודאי פירושן של דברים שאותו שינוי הטבע וכח חדש שיפתח האתון את פיהו וידבר, כן נגזר בששת ימי בראשית, כמו כן יהיה שאותו האיל שרדף אחרי אברהם שלש ימים ונפרד מהעדר ללכת אחריו, היה בו כח משכיל שנתחדש בו כך נגזר מששת ימי בראשית:

תוכן העניינים

מעשי השם חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה