אור ברסלב
מעשי השם חלק א חלק מעשי אבות - פרק יט

מעשי השם חלק א· רבי אליעזר אשכנזי

חלק מעשי אבות - פרק יט

חלק מעשי אבות - פרק יא

וירא ה' אל אברם ויאמר אליו אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים. רש"י ז"ל פירש לפי פשוטו והיה תמים שלם בכל נסיונותי, והרב אבן עזרא פירש שלא ישאל על המילה למה, והוא הטעם יהי לבי תמים בחקיך (תהלים קיט, פ), והרמב"ן פירש וז"ל מצוה אחרת עוד בענין הזה כטעם תמים תהיה עם ה' אלהיך (דברים יח, יג), אחרי אזהרת השם לא ימצא בך קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף (שם י), והענין בשניהם שיאמין בלבו כי הקב"ה לבדו הוא בעל היכולת בתחילה ובסוף, הוא היכול לעשות ולבטל, ולא ישמעו אל מעוננים ואל קוסמים או למנחש ומכשף, ולא יאמין שיבואו דבריהם על כל פנים, אבל יגזור בלבו שהכל ביד עליון העליונים שהוא אל, והוא אל שדי, עושה טובה שלא היה במזל ומביא רעה בהיות המזל טוב ויפה, כפי שיתהלך האדם לפניו, מפר אותות בדים וקוסמים יהולל (ישעיהו מד, כה), וזהו שאמרו (שבת קנו, א) צא מאצטגנינות שלך, ע"כ לשון הרמב"ן ז"ל. ולפירושו זה יפלא שאם כן נח היה שלם מאברהם, שעליו נאמר שהיה תמים (בראשית ו, ט), ולא היה שומע לקוסמים, ולאברהם הוצרך אזהרה שיהיה תמים שלא ישמע לקוסמים, ועוד היאך יתכן זה, שאם כן נראה שהיה נמשך קצת אחרי מעוננים וקוסמים, והקב"ה אמר לו (בראשית טו, א) שכרך הרבה מאד, ונתן לו כריתת ברית על הארץ. ועוד לא נאמר בפירושים הללו מה ענין אומרו התהלך לפני:

האמנם לדעתי יתכן היות הדברים כולם נמשכים היטב. כי התמימות יאמר על האמונה במה שלא בא המופת על סותרו, ואפילו שלא יהיה מופת לחיובו, שיאמין בו, אחר היות הדבר ההוא שלימות באלהיות, ועם היות שכבר אמרנו פרק כ"א שלכל מה שהוא שלימות, הנה יהיה בו מופת שכלי, כמו שנאמר (תהלים צד, ט) הנוטע אוזן הלא ישמע, עם כל זה אברהם אז לא היה מתרצה רק במופת פילוסופי, ולכך אמר לו התהלך לפני, הוא כטעם אומרו (בראשית ה, כד) ויתהלך חנוך את האלהים, וכן את האלהים התהלך נח (בראשית ו, ט), שאמנם כל ההתהלכות הזה נאמר על העיון בהשגת האלהיות. ואמר כן כי כאשר אברהם היתה כוונתו בהכזבת וסילוק האמונות הבטלות שהיו אז בזמנו, והשיג ביטולם על ידי מופת ואז הכיר את בוראו שהוא ברא את הכל, וכבר ידוע היות נמצאים דרושים עמוקים בענין האלהיות, ואין מופת לחייבם, על כן הוצרך השם יתברך להזהירו שיתהלך לפניו בעיון, שפירושו בענינים וחקירות הצריכים בידיעת המידות האלהיות אחרי הכרת הבורא יתברך, ושיזהר שלא יבקש מופת פילוסופי באמונות ההם רק יאמין בהם בתמימות לב אחרי שאין מופת סותרו והוא שלימות באלהיות, כהשגחה פרטית ושכר ועונש שיאמינם בלתי בקשת מופת. אמנם נח היה תמים, ולא השיג מה שהשיג על ידי מופת, רק בקבלה ממתושלח וחנוך, ולא היה מקום לחוש שלא יבא לחטוא ולהכחיש מה שלא בא מופת על סותרו, וידוע כי המאמין על פי הקבלה הוא ודאי נקרא תמים, וזהו שנאמר תמים תהיה עם ה' אלהיך. אבל אברהם לא ניתנה לו המילה עד שקיבל עליו להיותו תמים בעיונו כמו שאמרנו, ולכך אמר לו אני אל שדי, כאילו יאמר אחר אשר תבוא בחקירת אמונה שלימה באלהות, עם היות שאין מופת לחייב השגחה פרטית, האמן בה לפי שאני אל שדי שפירושו תקיף. וכבר ידוע החקירה אשר בה נכשלו כמה מן הקודמים, שאחרי מוצאם אחדותו אחדות פשוט בתכלית הפשיטות, היה זר בעיניהם להאמין שמפשוט אחד ימשכו הפכיים, עד שנפלו באמונתם להאמין באחד מריע ואחד מטיב, וזו היתה אמונת מאנ"י כפי מה שכתב הראב"ד בספר הקבלה שחיבר, לכן נאמר זה השם של שדי, שהיו"ד אחרונה מורה על שתי יכולות ששתיהם בידו, ולכך גם כן אמר לו שיקבל ממנו זה דרך קבלה שהוא אל שדי, ושלא יבקש מופת:

ובמה שנתבאר לך שהתמימות על אמונת ענין בלתי מופת, תבין מה שאמר דוד (תהלים קיט, א-ב) אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'. אשרי נוצרי עדותיו בכל לב ידרשוהו, שכוונתו באומרו ההולכים כטעם ההתהלכות שאמרנו שהוא העיון בהשגה, וזה אומרו אשרי לאותם המתהלכים בעיון האלהיות על דרך התמימות שיאמינו אף על גב שאין עליו מופת פילוסופי. וכבר יתכן שהכתוב זה נאמר על מה שאמרו רז"ל (פסחים נ, א) אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, שכמו כן אמר גם כן המשורר אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה', שרצונו לומר שהתורה הולכת עמהם, לפי שמי שלמד ולא קיים אין תורתו הולכת עמו, אבל מי שלמד תורה וקיימה, תורתו הולכת עמו, והוא שאמרו (אבות פ"ו מ"י) שמלוין לו לאדם תורה ומעשים טובים. ולפי דרכנו זה יהיה המשך הכתובים הללו על נכון, שלכך השלים ביאור מופלג על הדבר ואמר אשרי נוצרי עדותיו, כי העדות לא יאמר על מה שבא המופת לחייבו, שמה שבא עליו מופת לא יצטרך לעדות, לכן ביאר ואמר אשרי נוצרי עדותיו בכל [לב] ידרשוהו, רצה לומר כשידרשו בדרישות וחקירות באלהות על ידי העדות והקבלה בלתי בקשת מופת אשרי להם:

ומה שנאמר תמים תהיה עם ה' אלהיך, נתבאר מאד שהוא על הדרך שאמרנו, כי האזהרה על התמימות היא להאמין כל מה שאין מופת על סותרו, והוא שלימות באלהיות ושלא יבקש מופת בהם, ולכך אמר תמים תהיה עם ה' אלהיך, כאילו יאמר שלא תהיה תמים בהאמנת הבלי הנכרים עובדי עבודת אלילים, וזה מבואר כי המאמין בהבלי הנחושים והקוסמים הוא פתי יאמין לכל דבר, אם כן ימשך מן התמימות שהיא האמונה בענין בלתי בקשת מופת שיאמין לכל הבלי הנכרים עובדי עבודת אלילים ונחושיהם וקסמיהם, כי אין ספק שהבלתי מאמין רק במה שבא עליו מופת, לא יאמין באותם ההבלים כלל, ולכך הוצרכה אזהרה זו בתורה כי אם יהיה אל קצה אחד מן התמימות יאמין גם באותם ההבלים, ואם יהיה בקצה האחר שלא יאמין רק מה שבא עליו מופת יהיה קוצץ בנטיעות, לכך הזהירה תורה ואמרה שתמים יהיה עם האלהיות, דהיינו עם ה' אלהיך, אבל לא תהיה תמים להאמין בקסמים, וזהו מה שהכפיל ואמר (דברים יח, יד) כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו, רצה לומר יאמינו, כי הם תמימים יותר מן הנאות, אבל אתה לא כן נתן לך ה' אלהיך, רצה לומר במה שאמרתי לך תמים תהיה, לא נתן לך שתאמין גם באותם ההבלים, אבל לנביא תשמע, עם היות שאין מופת לחיוב מציאות הנבואה, עם כל זה אני מזהירך שתאמין: ואחרי היות זאת מבוכה עצומה שאם יאמין בלתי מופת ימשך להאמין דברי שוא ומדוחים ואם לא יאמין אלא במופת יקצץ בנטיעות, לכך אמרה תורה (שם כא) וכי תאמר בלבבך איכה נדע את הדבר אשר לא דברו ה', הנה אמר לו (שם כב) אשר ידבר הנביא ולא יהיה הדבר ולא יבוא הוא הדבר אשר לא דברו ה', וכבר הזהיר פרשת ראה (דברים יג, ב-ו) שאם יאמר לעבוד אלהים אחרים, אפילו שיבא האות שלא יאמין, כי מנסה ה' אלהיכם אתכם, כי דבר סרה על ה', באופן שאין ביאת הדבר אשר יאמר הנביא אות לאמיתותו רק כאשר לא ידבר סרה. אבל בדבר שאינו לא סרה נגד ה' ולא שלימות, כמו שיאמר הנביא הלחמו או לא תלחמו, על הדברים האלה וכדומה יועיל האות אשר יתן הנביא, שאם יבוא דברו ה' ואם לא יבוא לא דברו ה':

ואחרי ביארנו ענין התמימות שהוא האמונה בלתי בקשת מופת, הנה לפי זה הזהיר הקב"ה לאברהם ואמר לו שבהתהלכות לפניו כלומר בחוק אלהותו יתברך יהיה תמים, שאפילו שתראה בעיני השגתך דבר היותו רחוק והוא שלימות באלהותי האמינהו, לפי שאני אל שדי, שפירושו אל היכולת שאין יכולת באדם להשיג ולהבין את כל יכולתו, וא"כ הדבר אשר יראה בעיניך רחוק אינו רחוק ביכולתי. וזאת האזהרה היתה ראויה ונאותה מאד להיותו קודם אזהרת המילה, כי המילה היא הסרת ערלת הבשר, וזאת האזהרה באמונה היא הסרת ערלת הלב, ובכמו זה אמר ירמיה (ט, כה) כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב, והשלים באומרו (שם י, ב-ג) ומאותות השמים אל תחתו וגו' חקות העמים הבל הוא, והשלים עוד באומרו (שם ו) מאין כמוך ה' גדול אתה וגדול שמך בגבורה. כי אמנם יראה קודם שמפליג בסיפור גנאי בית ישראל יתר על שאר העמים, שהרי אמר שהגוים ערלים ובית ישראל ערלי לב, ואח"כ משלים בהפלגת סיפור הגנאי והפחיתות על אמונת הנכרים עובדי עבודת אלילים. אבל יצדק מאד אומרו כן על פי דרכנו, שאמר שהנכרים עובדי עבודת אלילים ערלי בשר אבל לא ערלי לב, כי אדרבה הם מולי לב כל כך שהם מאמינים להבלים, אבל ישראל הם ערלי לב שאפילו במה שיש להם להאמין בגדולתו יתברך אינם מאמינים, ולכך הזהירם כן לומר שלא יהיו מולי לב כל כך עד שיאמינו ויחתו מאותות השמים כשאר הנכרים, ושלא יהיו ערלי לב עד שלא יאמינו שגדול הוא וגדול שמו בגבורה, ועל זה הקדים הקב"ה לאברהם קודם צוותו על המילה לאזהרה רבה על התמימות, ואמר לו והיה תמים, כי הסרת ערלת הבשר תסיר ערלת הלב באותו המקצת, ולא הוצרך אברהם לאזהרה שלא ילך לצד האחר שירבה בתמימות ויפליג בה עד שיאמין בהבלים, כי כבר אברהם לא היה מאמין לכל דבר, והעד שכן הכזיב וסילק כל האמונות הבטלות שהיו אז, וסילקם במופתים אמיתיים, ולכך ניתנה לו מצות המילה יתר על כל תרי"ג מצוות, כי היה ערל לב וקשה להאמין מה שאין עליו מופת, ונמשך לו זה מראותו אותם האמונות שנתפשטו בזמנו והאמינום וחשבום אמיתיות, והוא מצאם כולם שקר וכזב ושטות גמורה, והיה רוצה לחקור כן באלהיות, עד שנגלה עליו השם יחברך וצוהו על המילה להסיר ערלת הבשר שבזה יוסר גם כן ממנו ערלת הלב:

ולא ניתנה המילה לנח, כי נח כל השגתו אדרבה היתה בקבלתו ממתושלח, והיה תמים מאמין כל מה שהיה אומר לו מתושלח, לא היו צריכים לו לא חקירות ולא מופתים, ואם היה נימול בשר הערלה להסיר ערלת הלב, אפשר היה הולך אל הצד האחר שיהיה פתי מאמין לכל דבר, באופן שאומרו על נח שהיה תמים אין זה עליונות מעלה על אברהם. וכבר פירשנו חלק א' פרק כ"ד ענין התמימות בנח, שלא היה מוכיח את דורו, והכל אחד כי מהיות אמונתו בקבלה בלתי מופתים לא היה כדאי להוכיחם: ובזה נתיישבו על נכון כל הספיקות אשר נתעוררנו בהם בענין האזהרה בתמימות, באופן שאברהם שכל השגתו באה אליו מתוך מופתים וחקירות הוכרח להזהירו שיהיה תמים שלא בא מופת על סותרו אם הוא שלימות בחוק האלהות, אבל נח היה תמים מעצמו שכל ענין השגתו היה אמונה בתמימות כפי מה שקבל מחנוך ומתושלח בלתי חקירה בהיקש או מופת:

תוכן העניינים

מעשי השם חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה