מעשי השם חלק א· רבי אליעזר אשכנזי
חלק מעשי אבות - פרק יח
על מה שנאמר ויסע משם אברהם ארצה הנגב. רש"י ז"ל נתן טעם לנסיעה זאת על פי האגדה (בר"ר נב, א-ד) שחרבו הכרכים ופסקו העוברים ושבים, וטעם שני להתרחק מלוט שיצא עליו שם רע. ויתכן לפי הפשט שכבר נתבאר שאברהם היו כל מסעיו לצד נגב, שמשיצא מחרן נאמר (בראשית יב, ט) ויסע אברהם הלוך ונסוע הנגבה, וכאשר עלה ממצרים עוד נאמר (בראשית יג, א) ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו ולוט עמו הנגבה, והיה הרצון כמו שאמרו ז"ל (בבא בתרא כה, ב) הרוצה שיחכים ידרים, כי כל השתדלותו היה להשיג השלימות, וכן היה הולך ומכריז ועושה התראה בפרסום האלהות וביטול שאר אמונות, וכאשר היתה הכרזת אברהם והתראתו על האמונה באלהות תחילה לצד נגב, כך כשרצו ישראל לכבוש ארץ כנען התחילו מצד נגב, כמו שנאמר (במדבר יג, יז) עלו זה בנגב, במקום שהתחיל אברהם לעשות בהם התראה: והנה יהיה מה שיהיה, כל מסעיו היו לצד דרום כדי להכריז אלהותו יתברך, שלכך יצא מבית אביו כמו שפירש רש"י ז"ל בעצמו, גבי ויהי כאשר התעו אותי אלהים, שיצא לשוטט ממקום למקום. והעד מה שנאמר כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה, שפירושו שחשבם היותם בלתי מאמינים במציאות השם, שלכך היה הולך שם כדי להכריז מציאותו, דאם לא כן למה ילך צדיק במקום רשעים והמשורר אמר (תהלים א, א) ובמושב לצים לא ישב. ואין לומר שכוונת אברהם היתה באומרו לאבימלך שחשב שאין שם יראת אלהים, לומר להם שחשבם רשעים, שאם כן היה זה זלזול מופלג למלך אשר לא במשפט יעמיד ארצו. אמנם יאות כאשר אמרנו, שהוא אמר לאבימלך שחשב את גרר כשאר העמים המאמינים בקדמות ואינם מאמינים במציאות ה', כי זה לא היה גנאי אחרי היותה אמונה מפורסמת לעמים רבים, ואם כן מפני זה היתה בחירתו של אברהם ללכת שם להכריז בפניהם אלהותו יתברך ולהודיע להם מציאותו. וכבר בא ביאור בקצת פרשה זאת בחלק זה פרק ד' עיין שם:
ובמה שאמר אבימלך הגוי גם צדיק תהרוג, פירש רש"י ז"ל על פי אגדה (בר"ר נב, ו) שמא כך דרכך לאבד אומות חינם, כך עשית לדור המבול ולדור הפלגה, אף אני אומר שהרגתם על לא דבר כשם שאתה אומר להרגני, עכ"ל. אמנם לפי הפשט היה נראה שאמר אבימלך כן, להיותו מלך מפרנס ומעמיד במשפט מלכותו, שאם יהרוג אותו כאילו יהרוג האומה שהוא מלך עליה, ולכך אמר הגוי גם צדיק תהרוג, כאילו חושש על הגוי שהוא מלך שנשארים כצאן בלתי רועה אם ימיתנו פתאום, והיה כחושש על עמו יתר ממה שהוא חושש על עצמו. ואפשר עוד שכמו שאמר לו בסוף מות תמות אתה וכל אשר לך, כן אמר מתחילה גם כן וקיצר הכתוב, ולכך אמר הגוי גם צדיק, וכן אמר גם כן הבאת עלי ועל ממלכתי, שכנראה שהוא הבין שהיתה הגזרה על כל מלכותו: אבל לדעתי יתכן לומר נכון מזה, והוא שכאשר ראה אבימלך שמל אברהם וכרת ברית לה', הנה יצא מכלל כל שאר הגוים, ואם כן כל יחיד מן הגוים נקרא גוי, כמו שאנו רואים שכל חכמי הגמרא קראו לערל אפילו יחיד קראו אותו גוי, ולכן אמר אבימלך אם כן מעתה הגוי שלא נימול אפילו שיהיה צדיק תהרוג אותו, ונתן טענתו שהוא אמר לו אחותי היא ולא היה חטא עליו רק ששרה אמרה לו שהיא אשתו, ובהיות שכבר אמרה לאחרים שהיא אחותו לא האמין לדבריה האחרונים, ולכך נאמר והיא גם היא, כלומר גם היא שאומרת עתה שהיא אשתו, כבר אמרה שהיא אחותו:
ומה שנאמר כי נביא הוא, יש לשאול שאין זה טעם אל שישיב את האשה, שגם אשת מי שיהיה, חייב הוא להשיב, ואם היה נתינת טעם אל התפילה, כלומר נביא הוא ותפילתו נשמעת, גם זה לא יאות, שכיון שהאלהים הוא האומר לו שיחיה אם כן מה צורך אל היותו נביא ולא אל התפילה. ויש שאמרו שהעבירות שבין הבריות למקום הוא סולח ומעביר, אבל מה שבין איש לרעהו צריך שיפייס וירצה את רעהו, ולכן אמר לו האלהים שישיב אשת האיש שודאי יתרצה ויתפייס לך, ויתפלל בעדך לפי שהוא נביא וידע שלא נגעת אליה. ולדעתי יתכן לומר נכון מזה וקרוב אל הפשט, וזה אחר שנתעורר בשאלה עצומה אשר בכתובים הללו, שהאיך יתכן לומר שיחפלל כדי שיחיה, והכתוב מכריז שאם לא ישיב האשה שימות, כנראה שאם ישיב יחיה ואין כאן צורך לתפילה. ועוד שהכתוב מכריז שלא היתה תפילתו של אברהם לשיחיה אלא על ענין העצירה. לכן נראה כאשר אמרנו בפרק י"ד, כי כל כוונתו יתברך היתה שאברהם יתפלל עיין שם, שזה אמר לו האלהים שישיב האשה כי הוא נביא ויתפלל בעד עצירת הרחם, שכבר בנבואתו, ידע זה שנעצר לו כל רחם ושמפני זה לקח אותה, לא מפני יופי, רק להיותו מאמין באלהי אברהם אמר בלבו אקח אחות הנביא ובזכותו תתבטל ממני גזירת העצירה כמו שביארנו פרק י"ד:
ועל מה שנאמר מה עשית לנו ומה חטאתי לך כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה מעשים אשר לא יעשו עשית עמדי. ועוד אמר מה ראית כי עשית את הדבר הזה. ידמה שאבימלך אמר תחילה מה עשית לנו, רצה לומר שכאשר אדם אחד יבקש לעשות רעה לחברו אפשר שעושה אותה מפני שהקדים לו רעה, או אפשר שהוא עשה לחברו איזה דבר קטן וחברו להינקם הוסיף ברעה גדולה, וזה הראשון רוצה להנקם על התוספת ההוא, ולכך אמר מה עשית לנו, רצה לומר אפילו דבר קטן לא עשית לנו כדי שנעשה לך רעה, ואם תאמר שאני התחלתי לחטוא נגדך, מה חטאתי לך, מעשים אשר לא יעשו עשית עמדי, שאפילו נניח שחטאתי לך זהו מעשה אשר לא יעשה שכדי להינקם ממני תעשה גם לעצמך רעה למסור אשתך. ועל זה השיב אברהם היטב, שחשבם בלתי מאמינים במציאות ה' ושכר ועונש, ושנתיירא שמא יהרג עליה, באופן שהשיב לו מה שאמר שהביא עליהם חטאה גדולה, ואמר שאדרבה מיעט החטא, שהרציחה הוא חטא גדול מן העריות, שהרי אמרו רז"ל (פסחים כה, ב) הקיש גילוי עריות לשפיכות דמים, אם כן שפיכות דמים קשה מגילוי עריות, ולפי זה אמר אברהם חסרתי חטא ומיעטתיו ממלכותך ולא הוספתי: ועל השאלה השנית ששאל אבימלך לאמר מה ראית כי עשית את הדבר הזה, שהיא היתה שאלה נכונה, שהדברים ברורים שלא שאלו לאברהם אם היא אשתו או אחותו, אבל הוא בעצמו אמר אחותי היא בלתי שישאלו, כמו שנאמר ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחותי היא, שהמובן מזה הוא שהיה אומר כן בלתי שישאלו, שאם היו שואלים אותו היה אומר אותו הכתוב, כמו שנאמר ביצחק (בראשית כו, ז) וישאלו אנשי המקום לאשתו, ולכך שאל אבימלך מאברהם שאלה ראויה והגונה, שאחרי ששום אדם לא היה שואל אותו אם היא אחותו או אשתו, למה היה מתחיל הוא לומר אחותי היא, ומפני שידע היותו נביא, היה שואלו בזה הלשון שאמר לו מה ראית, כאילו יאמר מה היא מראה הנבואה שראית, כי חשב שראה בנבואתו שיקחנה אבימלך שהיתה כוונתו להביא עליו חטאה גדולה. ועל שאלת אבימלך השיב שלא ראה בנבואתו שהוא יקחנה, אבל שהאמת הוא שהיתה אחותו, ולכך בלתי שאלה היה אומר אחותו היא:
ובזה יתיישב מאד למה לא השיב אברהם לפרעה כשאמר לו למה אמר שהיא אחותו (בראשית יב, יח-יט), ויאמר לו אחותי בת אמי היא כמו שאמר כאן, כי הענין הוא, שפרעה טען עליו ואמר למה לא הגדת לי כי אשתך היא, ולא היה מספיק תשובתו זאת שהיא אחותו, אבל אבימלך שהיתה שאלתו למה היה קורא אותה אחות מבלתי שישאלוהו על זה השיב שבאמת היתה אחותו:
ואומרו ויהי כי התעו אותי אלהים ואומר לה זה חסדך, פירש רש"י לשון רבים ואל תתמה כי הרבה מקומות לשון אלהות קרוי בלשון רבים. ולדעתי אין אנו צריכים לזה כי היטב לומר לשון רבים, כי להיות רבות האמונות מתחלפות באלהות, זה לשמש וזה לירח וזה להר, היו סיבה שהוכרח אברהם ליסע ממקום למקום להכריז ביטול האמונות ההם, ושאר הכתובים פה כבר נתבארו בפרק ד':
אמנם מה שנאמר ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עינים לכל אשר אתך ואת כל ונוכחת, כבר רבו הפירושים. והקרוב בעיני לפשט הכתוב, שאבימלך כאשר נתרעם לומר גם היא אמרה אחי הוא, אמר לה עתה הנה נתתי אלף כסף לאחיך, כלומר שאתה אמרת שהוא אחיך ואין הדברים כן, שהנה הוא לך כסות עינים לכל אשר אתך, בלשון נקייה אמר לה שהוא בעלה, כי הבעל כסות לאשה כמו שנאמר (רות ג, ט) ופרשת כנפך על אמתך, וכן הפנויה ראשה פרוע והנשואה ראשה מכוסה, וזהו אומרו לך, שכבר ידע שהוא אישה:
ואמר ואת כל ונוכחת, רצה לומר שעם כל זה שנמשך לה תועלת המתנות שתישמר ולא תאמר עוד פעם אחרת אחי הוא, שנוכחת הוא לשון תוכחה, כמו הוכח תוכיח (ויקרא יט, יז), והיה זה כאילו אמר לה הנה מאומרך אחי הוא, נמשך לך תועלת נכסים שוים אלף כסף, והנה הוא לך לאיש לכל אשר אתך, ואין קורבתכם קורבת אח אבל קורבה מוחלטת לכל אשר אתך, ואת כל ונוכחת, כלומר עם כל זה שנמשך לך תועלת ממון מאומרך אחי הוא, תתייסר פן תכשלי באחר, כמשל שהוא בפי האנשים שפיקח אחד בא עליו נבל וסטרו על פניו, הוציא הפיקח מכיסו מנה יפה ונתנה לו, זה שראה כן הלך לאחר וסטרו ואותו הוציא חרבו והרגו, על כן הזהיר אותה אבימלך שלא תאמר עוד אחי הוא, וזה אומרו ואת כל ונוכחת, רצה לומר עם כל זה תקבלי תוכחת. ומצאתי שקרוב לזה כתב מהרי"א אבל לא באופן זה:
ובמה שנאמר ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו וילדו. כי עצור עצר ה' בעד כל רחם לבית אבימלך על דבר שרה אשת אברהם. כבר נבוכו כל המפרשים בזה, תראה אותם מדבריהם, ואת כל התלאה אשר מצאתם. והרמב"ן פירש תימה הוא כי נראה כי גם בלילה ראשונה אשר לוקחה שרה לבית אבימלך ולא קרב אליה וכו' עד ומתי היה להם עוצר רחם. ולדעתי נראה שהדברים פשוטים כמו שביארנו פרק י"ד עיין שם, שאבימלך וכל נשיו ואמהותיו היו עקרות מיום היוולדם, ותפילת אברהם היתה לרפאתו מעצירתו, ומה שנאמר וחיה, רצה לומר שיתרפא ממה שהיו עצורים בעד כל רחם מיום היוולדם מטבעם. ואל יפלא בעיניך אומרו כי עצור עצר ה', והם מטבעם עצורים, שכן אמרה שרה (בראשית טז, ב) הנה נא עצרני ה' מלדת, והיא מטבעה עקרה, כמו שנאמר (בראשית יא, ל) שרי עקרה:
ואומרו על דבר שרה, שב למעלה אל מה שנאמר שריפא אותו, כאילו יאמר וירפא אותם הקב"ה על דבר שלקח את שרה אשת אברהם, שכיון שלקח אותה בהיותו מאמין באלהי אברהם, כאשר אמרנו פרק י"ד, שבשכר זה נתרפא, ולכך נאמר על דבר שרה. ולפי דרכנו זה מה שאמר הכתוב וילדו, הוא סיפור מה שהיה אחר שנה שהולידו בנים, או תהיה הכוונה שנהיו הרות תיכף, שכבר נאמר לשון לידה על ההריון, כמו שנאמר הנה נא עצרני ה' מלדת, וכוונת הדברים הוא ודאי שנעצרו מהריון, ואומרו עצור עצר, הוא סיפור מה שהיה מטבעם מקדם קדמתה כאשר אמרנו, שאם היתה העצירה עונש ללקיחת שרי, כבר היה אומר ויעצר ה' בעד כל רחם לבית אבימלך על דבר שרה, אצל סיפור לקיחתה קודם שהשיבה, וכמו שנאמר (בראשית יב, יז) וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים ואת ביתו על דבר שרי, ואחר סיפור העונש שהביא עליו סיפר שהשיב אותה, אבל לומר שהוא זה סיפור עונש אחר הסיפור שהשיבה, זה לא יתכן. ויהיה על פי דרכנו כאילו אמר וירפא אלהים את אבימלך ואת אמהותיו וילדו על דבר שרה כי עצור עצר ה' בעד כל רחם לבית אבימלך, והרבה כתובים מהופכים כן, וזה נכון ממה שנוציא הכתוב מפשוטו לומר נפתחו נקביהם, או שהיו על פרקן ואחזום חבלי יולדה כמו שכתב הרמב"ן ז"ל, ובזה יתיישב הכל על נכון, ותראה פרק י"ד ששם הורחב הדיבור בכתובים הללו: