אור ברסלב
מעשי השם חלק א חלק מעשי אבות - פרק י

מעשי השם חלק א· רבי אליעזר אשכנזי

חלק מעשי אבות - פרק י

חלק מעשי אבות - פרק ט

רש"י פירש ודור רביעי ישובו הנה. לאחר שיגלו למצרים יהיו שם ג' דורות והד' ישובו לארץ הזאת, לפי שבארץ כנען היה מדבר עמו כרת ברית זו, כדכתיב לתת לך את הארץ הזאת לרשתה, וכן היה יעקב גלה למצרים צא וחשוב דורותיו יהודה פרץ וחצרון וכלב בן חצרון מבאי הארץ היה, עכ"ל רש"י ז"ל. והרמב"ן ז"ל כתב שאינו נכון כלל ולא נתן טעם לדבר, וכתב הוא ז"ל שדור רביעי שב אל האמורי, כי מיום הגזירה האריך לו, כי הוא פוקד עון על שלשים ועל רבעים, כי אם ישובו לא יחרימם אבל יהיו למס עובד או יפנו להם, עכ"ל הרמב"ן ז"ל. והנה מבואר לחץ הרמב"ן ז"ל לומר שאומרו דור רביעי שב אל האמורי והאמורי לא הוזכר עדיין כלל, ונדחק עוד שם לומר שהזכיר האמורי ולא שאר העממים מפני תקפו. ויש לטעון על פירוש רש"י ז"ל שנראה מדבריו שאם לא בא כלב לארץ ישראל לא היה מתקיים אומרו ודור רביעי ישובו, והלא אם לא היה עון מרגלים היו באים כל אותו הדור של כלב. ואם כוונת רש"י ז"ל להביא ראיה שדורו של כלב היה דור רביעי, והלא ממשה יש לי ראיה לוי קהת עמרם ומשה, וכן קרח רביעי ללוי, וכן דתן ואבירם רביעי לראובן: עוד יש לטעון שאם פירוש דור רביעי ישובו הנה, רצה לומר שיהיו ביניהם קצת מדור רביעי, כבר אמרו בגמרא פרק יש נוחלין (בבא בתרא קכא, ב) שכל שבט לוי לא נגזרה עליהם גזירה וכולם נכנסו לארץ וכבר היו שם דור יותר על רביעי, שיהושע היה דור י"ב ליוסף כאמור בדברי הימים (א ז, כ-כז), ואם כן לא היתה זאת לא מידת זמן ולא מידת דור. ואם אמר לו הקב"ה שדור רביעי ישובו לבשורת המהירות ויתקיים דור רביעי באחד, אם כן היה אפשר שיהיו ד' דורות ושכל אחד יחיה ק"ך שנה כמשה, באופן שיהיה הגלות ת"ק שנה בקירוב, וזו הטענה בעצמו יפול לרמב"ן ז"ל שאמר דור רביעי לאמורי משום שנאמר לשלשים ולרבעים, כי לא יתכן לומר כן רק בעונש הנאמר ליחיד, כי באומה כוללת יהיה בהם מי שלא הגיע דור רביעי, וזולתו יהיה שהגיע דור עשירי קודם לכן, אם כן אם יהיה פרעון העונש לאומה כוללת ולא יענשו עד שיהיו כולם בדור רביעי, הרי ימצא ביניהם מי שראה דור עשירי ועדיין לא הגיע אל העונש:

וכבר רבו מדרשי אגדה על הכתוב הזה. ואחר ראיתי מאמר שאמרו רבותינו ז"ל (ילקוט שמעוני שמות יב, רי) רבי אומר כתוב אחד אומר ודור רביעי ישובו הנה, וכתוב אחד אומר ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו, אם יעשו תשובה גואלם אני לדורות, ואם לאו גואלם אני לשנים, עד כאן. וכבר יש לשאול בדברי אגדה זו שהרי לפי דבריו נראה שהיתה כוונת אומרו ארבע מאות שנה בדקדוק, ושאין המנין מתחיל מלידת יצחק, ואם כן לא יצאו לשנים ולא יצאו גם כן לדור רביעי שהרי יהושע היה דור י"ב ליוסף, וכבר אמרנו שאין מדה זאת שוה. גם ראיתי שפירש רש"י ז"ל במה שנאמר (בראשית טו, טז) כי לא שלם עון האמורי, להיות משתלם עד אותו הזמן שאין הקב"ה נפרע מאומה עד שתתמלא סאתה. ולא ידעתי אם יעשו תשובה כנינוה מה יהיה, או מנא ליה שלא תתמלא סאתה קודם דור רביעי. ובענין שהזכיר האמורי יתר על שאר האומות, כתב הרמב"ן שהוא התקיף שבהם, ואין הענין כן שהרי לעולם נקראת ארץ ישראל על שם כנען ארץ כנען חבל נחלתכם (תהלים קה, יא), והעיקר היה הכנעני, אבל יתכן לדעתי שהאמורי היה הראשון שהתחיל באמונה הרעה ההיא וז' עממים נמשכו באמונה ההיא, ולכך נאמר עון האמורי שהוא היה המתחיל באותו עון, וכן נאמר ביהושע (כד, טו) ואם רע בעיניכם לעבוד את ה' בחרו לכם היום את מי תעבדון אם את אלהים אשר עבדו אבותיכם אשר בעבר הנהר ואם את אלהי האמורי אשר אתם יושבים בארצם וגו', וכבר היו יושבים בארץ ז' עממים ולא הזכיר רק האמורי שנראה שעבודת כל הז' עממים נמשכה מן האמורי. ועוד יפלא מאד לכל הפירושים והמדרשים שכולם מסכימים לדעת אחת שאומרו ישובו הנה, רצה לומר אחרי יציאתם מעבדות, ואם כן הוא למה הפסיק באומרו ואתה תבוא אל אבותיך, שהיה ראוי להשלים ענין שיעור הגלות שאמר היותו ארבע מאות שנה, והיה לו לומר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמורי, ואחר כך יאמר ואתה תבוא אל אבותיך:

ולדעתי יתכן לומר שהכתוב הזה כפי פשוטו הוא על הסדר הנכון, שאחר שאמר לו השם יתברך לאברהם היות הגזירה שיענו אותם ארבע מאות שנה ושיצאו ברכוש גדול ושהוא יבוא אל אבותיו בשלום ושיקבר בשיבה טובה, והיתה זאת בשורת הטוב המופלג שאחר שיוציאם ממצרים וידין אותם במשפטים שיעשה בהם, וכן שיצאו ברכוש גדול שתתקיים כוונתו של אברהם בפרסום אלהותו יתברך ע"י זרעו, ושעל ידי היותם עבדים למצרים יהיו יורשים ארץ כנען, כפי מה שקילל אותו נח שיהיה עבד עבדים לאחיו. ואמנם עם כל הבשורה הזאת הנה היה לו לאברהם עוד יראה ופחד שמא תוך כך זרעו לא יחזיקו באמונתו, אחרי שהם גולים בארץ לא להם שמא יתערבו בגוים וילמדו ממעשיהם, לכן אמר לו ודור רביעי ישובו הנה. ואין ספק כי מראה בין הבתרים בארץ ישראל היה, ואפשר בירושלים או בגבולה, שהרי תיכף שנאמר שמלך שלם הוציא לחם ויין (בראשית יד, יח), נאמרה מראה זו, ולכך אמר לו שעם היות שכל זרעו יהיה בארץ לא להם, דהיינו בארם ששם נולדו השבטים, שעם כל זה בישרו שישובו לארץ ישראל אחרי היותם דור רביעי דהיינו יעקב ובניו ובני בניו ובני בני בניו, שהרי בני בריעה היו חבר ומלכיאל ובני פרץ חצרון וחמול הרי דור רביעי. יעקב ויהודה ופרץ וחצרון, כי יצחק אינו ממספר הד' דורות, שיצחק לא יצא מארץ ישראל עד שיאמר ישובו, שלעולם לא היה בארץ לא לו, כי הגזירה היתה שיהיו ארבע מאות שנה בין גרות בארץ לא להם ובין עבדות ועינוי, כאילו יאמר קצתם בגלות וקצתם בארץ לא להם וקצתם בעבדות, שכבר היה מספיק אומרו והיה זרעך בארץ לא להם ועבדום, וזה ידוע שהוא גר, אבל אמר כן לכלול את יצחק, כי יצחק היה גר בארץ ישראל ועליו נאמר גר יהיה, אבל לא יאמר עליו שהיה גר בארץ לא לו, אבל יעקב ובניו שהיו בארם עליהם נאמר בארץ לא להם, ולכך נאמר שדור רביעי ישובו הנה, שהוא ארץ להם. ובהיות ירושלים וגבולה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שהש"ר א, נט) צדק ילין בה (ישעיהו א, כא), שמצדקת את יושביה, לכך בישרו שזרעו עד ד' דורות יהיו שם, שלא נתפשטו שם דרכי האמורי כדי שילמדו ממעשיהם:

וזה אומרו לא שלם עון האמורי. שעיר שלם שהיא ירושלים אינה בכלל עון האמורי, שכבר ידוע שיעקב נתיישב בירושלים או בחברון שהוא מהלך חצי יום ממנה, שהרי נאמר שיצחק נתיישב בחברון (בראשית לה, כז), וביעקב לא נאמר רק שנתיישב בארץ מגורי אביו (בראשית לז, א), ולא אמר בחברון, וכן נאמר כששלח את יוסף וישלחהו מעמק חברון (שם יד), ולא אמר מחברון, ובשגם נניח שהיה בחברון יעקב ובניו כבר הוא גבול ירושלים, ואם כן היה אומרו לא שלם עון האמורי, כאילו יאמר שאין ירושלים בכלל עון האמורי. ועוד שאברהם היה בחברון בעת המראה ולכך נתבשר שם בקבורתו, ולכך בשרו גם כן שיעקב ובניו ישבו שם בחברון, ואומרו לא שלם עון האמורי עד הנה, רצה לומר שלא נשלם ולא נתפשט עון האמורי, רצה לומר אותה העבודת אלילים עד חברון, ויתכן שלכך בחרו בקבורה בחברון, ולפירושי רש"י והרמב"ן ז"ל יהיה מילת הנה הראשון, שנאמר ישובו הנה, הוראת מקום, ומילת הנה שנית, שנאמר לא שלם עון האמורי עד הנה, יהיה הוראת זמן, כמו עד עתה. אמנם לפי דרכנו תהיה לעולם הוראת מקום שפירושה עד חברון, וזאת היתה בשורה טובה שיעקב ובניו לא ישארו בארם, אבל שישוב לארץ מגורי אביו כמו שהיה: ויתכן לומר נכון מזה וקרוב אל הפשט בכתוב הזה, והוא שאומרו ישובו הנה, שב אל ארץ ישראל אחר יציאתם מן העבדות כפי המוסכם למפרשים ולמדרשים, ויהיה זה בשנאמר שאחר שאמר שהגזירה היא ארבע מאות שנה שיעבדו אותם במצרים, נתן טעם לדבר, והוא שאחרי היות הכוונה האלהית בענין ירידתם שם והעלתם משם לפרסם האלהות על ידי זרעו של אברהם, מפני שהוא התחיל וזכה בפרסום זה, כמו שנאמר (במדבר טו, מא) אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים, וכן נאמר (שמות ז, ה) וידעו מצרים כי אני ה', וכן וידעתם כי אני ה' (שמות ו, ז), וכאשר הסכימה החכמה האלהית כן והוציאם מבית עבדים להיותם לו לעבדים. ואמנם לא יקרא בית עבדים, רק כשנשתקעו בעבדות, וענין השתקעות לא יהיה רק בהיותם עבדים שלשה דורות, שכל ענין או מידה שתשתקע בג' דורות היא קבועה בהם, כמו שדרשו ז"ל (בבא מציעא פה, א) במה שנאמר (ישעיהו נט, כא) לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך עד עולם, שהכוונה גם שם לומר כי כשתשתקע עסק התורה בג' דורות לא תמוש עד עולם. אם כן זהו שאמר הכתוב לנתינת טעם לגזירת ארבע מאות שנה, שסתם הארבע מאות שנה הם ארבעה דורות, וכן היו מאדם ועד נח עשרה דורות והיו אלף שנה בקירוב, וכן עשרה דורות מנח ועד אברהם גם הם אלף שנה בקירוב, באופן שיבא מאה שנה לכל דור. ואלו דברי רבי שאמר באגדה אם יעשו תשובה גואלם אני לדורות ואם לא גואלם אני לשנים, פירושו שאם יעשו תשובה יפרה וירבה אותם עד שבפחות מת' שנה יזכו כולם להיותם לפחות ד' דורות, ואותם שזכו ליתר על ד' דורות הרי הם יותר חזקי ההשתקעות בעבדות, והיה כאילו אמר מנהג העולם להיות ת' שנה ד' דורות, ואם יזכו קודם ת' שנה שלא ימצא אחד מיורדי מצרים שלא הוליד ד' דורות הרי יגאלו:

ומה שנאמר לאברהם ישובו הנה כי לא שלם עון האמורי, רצה לומר בעבר הירדן, שבזה הודיע שלא נתן לו האמורי דהיינו סיחון. ונתן לו טעם שהאמורי אשר בעבר הירדן כבר נגזר עליו גזירה מוחלטת שישתלח, כי נשלם עונו ונתמלאה סאתו, אבל אותו האמורי דהיינו סיחון ועוג לא נגזר שישתלח, והיה אומרו כי לא שלם עון האמורי, כאילו אמר אין כל האומה של האמוריים שלמה באותו עון. ובא האות שהדברים כן מה שנאמר פרשת דברים ששלח משה מלאכים לסיחון אוכל בכסף תשבירני וגו' עד אשר אעבור את הירדן אל הארץ אשר ה' אלהינו נותן לנו (דברים ב, כח-כט), כנראה שאותו האמורי, רצה לומר סיחון ועוג לא ניתן לאברהם. ושם בפרשת דברים תראה שנדחק הרמב"ן במה שלפי דרכנו זה אין אנו צריכים לידחק כלל, עיין שם. ועוד שאם ארץ סיחון היה מכלל מה שאמר השם יתברך לתת לנו, היאך נתקיים אומרו (במדבר כ, יב) לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם, וכבר משה עשה מלחמת סיחון. ובזה יאות אומרו ישובו הנה, רצה לומר בעבר הירדן, כי לא שלם עון האמורי, ועל כן ישובו הנה, ולא יהיה להם סיחון. וזהו שנאמר (דברים ב, ל) כי הקשה ה' אלהיך את רוחו ואמץ את לבבו למען תתו בידך, שלא היה נתון מצד שבועת האבות. והספיקות הנופלות כולם אשר נתעוררנו בהם נסתלקו, והפירוש הזה נכון וקרוב אל הפשט: ואומרו והנה תנור עשן ולפיד אש. הפליג לבאר מה שאמנם אמרנו שהמשולשים הם רמז למתן תורה, שהראה לו גם כן הר סיני שהיה בין המשולשים ההם, שנאמר (שמות כ, טו) וכל העם רואים וגו' ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן, וכן נאמר (שמות יח, יט) ויעל עשנו כעשן הכבשן, ולרמוז על מעמד הר סיני אמר והנה תנור עשן ולפיד אשר אשר עבר בין הגזרים האלה. ואחר שהיתה שאלתו של אברהם את התורה, כשואל שטר על מתנתו, והקב"ה רימז לו נתינת התורה שבזו נגמרה המתנה בנתינת השטר, לכך אמר נתתי לשון עבר. וזה אומרו ביום ההוא כרת ברית, לרמוז על מה שנאמר (שמות לד, כז) כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית, על ענין התורה. ועוד תתבאר כל המראה הזאת בחלק ג' מן המאמר הזה ביאור רחב בס"ד:

תוכן העניינים

מעשי השם חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה