אור ברסלב
מעשי השם חלק א חלק מעשי אבות - פרק ט

מעשי השם חלק א· רבי אליעזר אשכנזי

חלק מעשי אבות - פרק ט

חלק מעשי אבות - פרק ח

בפרק הקודם נתעוררנו בספיקות הנמשכות לפי מה שפירשו המפרשים במראה הזאת של בין הבתרים. אמנם עוד נתעורר על קצת ספיקות במקראות עצמם מבלתי הבטה אל מה שפירשו בהם. והנה ספיקות ומבוכות המגיעות לכל משכיל הם:

ספק ראשון, באומרו לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך, שהוא מספיק אומרו אשר יצא ממעיך הוא יירשך, ולא היה צריך לומר לא יירשך זה: ספק שני, למה אמר בזה הלשון אשר יצא ממעיך, ולא אמר בנך יירשך: ספק שלישי למה אמר לו משל הכוכבים לזרעו במראה הזאת, וקודם המשילם לעפר: ספק רביעי למה אמר לו במראה הזאת לשון ירושה, מה שלא אמר לו כן בג' פעמים שהבטיחו קודם זה על הארץ רק לשון נתינה. ועוד שאברהם הקפיד וחזר לומר באותו הלשון בעצמו ואמר במה אדע כי אירשנה, ולא אמר במה אדע כי תתננה לי: לכך נראה נכון להשתדל בהיתר כל הספיקות האלה ונאמר, שאחר שהקב"ה אמר לאברהם שכרך הרבה מאד, הנה נצטער אברהם, לפי שמילת השכר לא תאמר רק על מה שניתן חלף העבודה, כמו שאמר לבן ליעקב (בראשית כט, טו) הגידה לי מה משכורתך, שהיא חלף העבודה, ולכן אמר אברהם להקב"ה שאם לא יתן לו רק שכר שהוא חלף מה שתהיה פעולתו, א"כ יהיה דבר מועט, ואמר כן כדי להקטין מאד פעולתו דרך ענותנותו, שהלא ידוע שכל מה שנאמר שכר לאברהם הוא על מה שהיה מכריז מציאותו יתברך והשגחתו והיה מכריז האמונות האמיתיות ומסלק ומכזיב האמונות הבטלות, ולכן אמר שאם לא יתן לו רק שכר חלף הפעולה ולא דרך חסד, שודאי יהיה השכר מעט מזעיר, ולפיכך לא אמר להקב"ה מה תתן לי, עד עתה שהקב"ה אמר לו לשון שכר, אבל קודם שאמר לו לשון מתנה לא אמר דבר, כי חשב שהקב"ה יתן לו דרך מתנת חינם, ומה שאמר לו עתה מה תתן לי, היתה טענה ניצחת, שאם היו לו בנים או זרע הרבה הרי הם היו בעזרו בהכרזה ההיא ויספיקו לפרסם אלהותו יתברך לכל באי עולם, אבל אחרי שהוא לבדו הולך למסעיו עם עבדו אליעזר שדולה ומשקה מתורתו, אם כן ודאי שאין שניהם מספיקים לפרסם אלהותו, ולכך יהיה ודאי שכרו מעט מזעיר, שאין המובן ממילת שכר, רק חלף העבודה. ולפי זה אמר אדני אלהים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר, רצה לומר אני הולך לפרסם האלהיות לבדי עם העבד הזה ואין ההכרזה שלימה. ובדרכנו זה נתיישב מאד מאמרם ז"ל שדרשו דמשק, שדולה ומשקה תורתו של רבו, כי זאת היתה לו לטענה, והזכיר את שמו שקראו אליעזר לפי שהיה בעזרו בהכרזת האלהות, שהיה שם העצם שלו אליעזר, ודמשק על שם שהיה בן משק ביתו, ואם היה דמשק הוראת מקומו, היה לו לומר אליעזר מדמשק, כמו בתואל מפדן ארם (בראשית כה, כ), ומטעם זה דרשו חז"ל שדולה ומשקה וכו': ועוד ביאר אברהם ואמר הן לי לא נתת זרע. ולא אמר כן כמתייאש או כחושב שלא יהיה לו זרע, שחלילה לנביא ראש המאמינים כמוהו שלא יאמין במה שהבטיחו השם יתברך שאמר לו (בראשית יב, ז) לזרעך אתן, אבל מאמרו היה שכיון שהוא אומר לו שכרך הרבה מאד על מה שעשה כבר מן פעולת ההכרזה, הנה השיב שהפעולה קטנה מאד וא"כ גם השכר שהוא חלף הפעולה יהיה מעט, כיון שלא נתן לו בנים, כלומר אילו מה שהבטחתני לתת לי זרע היה כבר מקויים, הנה הזרע גם הוא היה מחזיק באמונתי ומכריז והיתה הפעולה רבה והשכר הרבה, שגם הם היו יורשים ממני אמונתי ודעותי, אבל עתה שלא נתת לי זרע, ולא אמר שלא תתן לי זרע, אבל אמר שלא נתת שכבר היה בטוח שיתן לו, אבל היה אומרו שלפי שעדיין לא נתן לו זרע, הנה ההכרזה מועטת והשכר יהיה כעת מועט, כי היה רצונו שיתן לו בנים שיוכל הוא להדריכם בדרך ה' ושיכריזו גם הם אחריו, והיה מתיירא פן יתן לו זרע סמוך למיתה באופן שלא יהיה לו פנאי להדריכם שיכריזו גם הם אלהותו, ואחר שימות לא יירשנו בהכרזה ובפרסום האלהות רק עבדו, וזהו שנאמר הנה בן ביתי יורש פעולתי בהכרזה, לא חלילה שהיה חושש לממון, כי ראש המאמינים שרצה לשחוט בנו לאהבתו יתברך היאך יחוש לממון, ולא היה רוצה להרבות זרעו רק להיותם לו לעזר בפעולת ההכרזה, כי כבר ראה באצטגנינותו שעבדו יירשנו בפעולה ההיא, ונתיירא שעבדו יירשנו, והזרע שהבטיחו יתן אותו לו סמוך למיתתו עד שלא יספיק הוא לצוותם וללמדם דרכי ה' ואמונותיו האמיתיות, כי לא יתכן לומר שהיה מתייאש מן הבנים, שהרי באותם הזמנים עיקר תולדות הבנים היתה מאותו סכום השנים או קרוב לזה, שהיה בן שבעים וחמש שנה, ואביו הולידו בן שבעים שנה, ולמה נתייאש ובפרט אחר ההבטחות, אבל היה ירא שלא ישיג להדריכם בדעותיו:

והנה כאשר ראה הקב"ה שאברם ראה באצטגנינותו שעבד יירש אותו באותה הפעולה מן ההכרזה שעל ידו יתפרסם אלהותו יתברך ויכולתו והשגחתו, הנה גילה לו והיה כאילו יאמר שלא יירש אותו זה העבד שהוא חושב, אבל יירשנו עבד שיצא ממעיו, ולכך לא אמר בנך יירשך, וגם הוצרך לומר לא יירשך זה, שהכוונה כאילו אמר לא יירשך זה העבד, אבל יירשך עבד אחר שיצא ממעיך, שהם ישראל שהיו עבדים למצריים, ועל ידם נתפרסם אלהותו, וזאת היתה לו לבשורה מה שאמר לו ועבדום וענו אותם, כלומר שזרעו יהיה עבד כאשר יתבאר עוד:

ועתה שראה כוונת אברהם שרצונו בבנים רבים להשלים כוונתו בפעולת ההכרזה, אמר לו שזרעו יספיקו להכריז ולפרסם ולהאיר לכל באי עולם כמו הכוכבים, ולא המשילם לעפר הארץ, כי קודם לכן אמר לו להמשיל זרעו לעפר הארץ, לכלול כל זרעו בין ישמעאל ובין בני קטורה ובני עשו, אבל עתה שהיתה בקשתו זרע שישלים כוונתו המשילם לכוכבים, ולא אמר ושמתי זרעך ככוכבי השמים, שאז היה המובן על המספר לבד, אבל אמר לו מאמר אחד שיובן שיהיו לאין מספר ככוכבים ושיהיו מאירים ככוכבים, שמוכרחים הדברים לומר שאומרו כה יהיה זרעך, פירושו על האורה, שאי אפשר לומר שיהיו רבים כמו הכוכבים ממש, כי אלו ההבטחות הם להורות על הריבוי לבד דרך גוזמא להפליג הרבוי, כמו שנאמר (דברים א, כח) בצורות בשמים, שהיאך אפשר להיות כל באי עולם כעפר הארץ, וכל איש לו ארבע אמות בארץ, אבל בישרו על הריבוי ועל האורה. ולכך לא השלים באמור גם זרעך ימנה, כמו שאמר כשהמשילם לעפר (בראשית יג, טז), שאז לא היתה הכוונה להורות רק על הריבוי, ולהורות שלא יובן שיהיו ממש כעפר הארץ בחשבון, לכן אמר שלענין זה יהיו כעפר הארץ שלא יוכלו להמנות:

ובזה יאות מאד מה שנאמר והאמין בה' ויחשבה לו צדקה. שהיה אומרו שעם היות טענתו חזקה מאד, לומר שכיון שמילת שכר לא תורה רק על חלף הפעולה, אם כן יהיה שכר מעט כי גם הפעולה מועטת, אפילו הכי לא בשביל טענתו סר מהיותו מאמין שיתן לו טובה הרבה, אבל לא יהיה שכר רק צדקה, באופן שאברהם חשב ואמר שאותה הטובה המרובה שהוא מבטיחו עליה דרך צדקה קורא אותה שכר, כמ"ש דוד (תהלים קיב, ה) טוב איש חונן ומלוה, רצה לומר שנותן לעני שלא על מנת להחזיר ואומר שהוא מלוה לו, כמו כן הקב"ה היה מבטיח לאברהם כאילו נותן לו שכר פעולתו, והוא נותן לו הרבה יתר על זה דרך חסד. ולזה הסמיך הכתוב ואמר אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה, שהכוונה בזה לומר לאברהם אתה חושב שמה שאמרתי לתת לך שכר הרבה הוא מחמת ההכרזה שאתה מכריז אלהותי, ואם כן יהיה השכר מועט כמו שהפעולה מועטת, שכך היא טענתך, אין הדברים כן, כי תיכף בהוציאי אותך מאור כשדים חשבתי לתת לך הארץ:

ובזה הותר הספק שנתעוררנו שלא התחיל לו הדיבור באומרו אני ה' אשר הוצאתיך, כמנהג בכל המראות, כי אדרבה אומרו אני ה' אשר הוצאתיך, היתה תשובה על דבריו כדי לסלק טענתו. והנה כאשר ראה אברהם שמעת שהוציאו מאור כשדים חשב לתת לו הארץ לרשתה, אז אמר להקב"ה כבר אמרת לי לתת הארץ, כמו שנאמר (בראשית יב, ז) לזרעך אתן את הארץ, וחשבתי כי כנען לא זכה בה והיא ברשותך, ולכך אמרת לתתה לי, כי מאומרו (בראשית יג, טו) לך אתננה, נראה שעד עתה לא נתנה לאחר, אמנם עתה שאתה אומר אלי וירשתה, כנראה שכבר היו לה בעלים וברשותך ניתנה לכנען, א"כ במה אדע כי אירשנה, שהכוונה לומר להקב"ה שיתן לו התורה, וכמו שאמר רבי יצחק (ילקוט שמעוני שמות יב, קפז הובא ברש"י בראשית א, א) לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל ומה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים (תהלים קיא, ו), שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם שכבשתם ארצות ז' גוים, אם כן זה אמר אברהם להקב"ה כשאמרת לך אתננה, חשבתי שמעולם לא ניתנה ברשותך לכנען ואתה מזכני מן ההפקר ואין הזוכה מן ההפקר צריך שטר, אמנם עתה שאתה אומר אלי וירשתה שהיו לה בעלים אם כן במה אדע כי אירשנה, כלומר במה אשיב לאומות העולם שהיא ירושה לי ואינה גזולה. ואל יפלא בעיניך שפירשנו אומרו במה אדע, שהוא כאילו אמר במה אדע להשיב, שכן פירש רש"י ז"ל באומרו (בראשית כב, יב) עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה, מעתה יש לי מה להשיב לשטן ולאומות, עכ"ל, וכמו כן יהיה המכוון פה באומרו במה אדע, להשיב לאומות העולם שהיא ירושה, והיתה כוונתו שיתן לו ולזרעו התורה, שיהיה בה מעשה בראשית לשטר ראיה שהיא ירושה לו כדין, שהקב"ה נתנה לו ושהעולם שלו, והנה אז רמז לו הקב"ה מתן תורה:

ואקדים מאמרם שאמרו רבותינו ז"ל (שבת פח, א) בריך רח מנא דיהיב אורין תליתאי לעם תליתאי ע"י תליתאי בירחא תליתאי ביומא תליתאי. שאמנם יפלא במאמר זה על אומרו בריך רחמנא כאלו נמשך לנו טובה על היות הדברים כן שהתורה משולשת והעם משולש ומשה משולש וחדש שלישי ויום שלישי, וכבר ביארו תורה משולשת תורה נביאים וכתובים, ואין הדברים מתיישבים שנביאים וכתובים לא ניתנו ע"י משה. אמנם לדעתי יתכן שהתורה היא משולשת, שתחילה יש הפשט הנגלה ממנה, והנסתר המושג למשכילים, ומדריגה שלישית נסתר ממנה, שעל אלו הג' מדרגות נאמר פרשת משפטים (שמות כד, ב) וניגש משה לבדו אל ה' והם לא יגשו והעם לא יעלו עמו, שהם ג' מדרגות משה והם והעם. ועוד יבוא בס"ד בחלק ד' מן המאמר הזה ביאור רחב בכתובים הללו. הרי נתבאר שהתורה היא משולשת, וגם בישראל ביארו אומרו עם תליתאי, רצה לומר כהנים לויים ישראלים, ובמשה אמרו על יד תליתאי שהיו משה אהרן ומרים. ואם כן אומרו בריך רחמנא שהיו משולשים, נראה היות נמשכת טובה מהיותם משולשים, ומה לי אם היו כולם משולשים או מרובעים או מחומשים, באופן שהיו למשה אחים יותר או שהיה מתן תורה ביום חמישי ובחדש שביעי. אבל יתכן שאחר שרמז השם יתברך לאברהם ענין מתן תורה ורמז לו החמשה משולשים, אמר בעל המאמר בריך רחמנא כאילו אמר ברוך שומר הבטחתו (בנוסח ההגדה), כפי מה שרמז לאברהם בין הבתרים חמשה משולשים כן נתקיים, ואמר לו עגלה משולשת ועז משולשת על התורה וכנסת ישראל, ואיל משולש על משה ותור וגוזל על החדש והיום המשולשים, שרצה לומר שהיו שלשה שלשה. ואומרו הצפור לא בתר, לפי שהם רמז נגד החדש הג' והיום הג', ואין שילוש הזמן כשילוש כנסת ישראל ומשה ואהרן ומרים, שאלו הם גופים מחולקים והזמן איננו משולש, רק להיותו שלישי לחדשים ושלישי לימים לכן נאמר שלא בתר:

ואחר שהראה לו המשולשים ההם רמז למתן תורה, הראה לו שערב רב שעלה אתם ממצרים יעשו העגל, והוא שנאמר וירד העיט על הפגרים, שכמו שהעיט יורד לכלות ולהבאיש הבשר זבובי מות יבאישו, כמו כן הערב רב כמעט היו סיבה לכלות חס ושלום את ישראל, והנה נסלח להם בזכות אברהם כמו שהתפלל משה (שמות לב, יג) זכור לאברהם, לכן נאמר פה וישב אותם אברם, שבזכותו העביר רעתם:

ובהיות שכל הדברים הללו היו בשורת הטוב המוחלט והאהבה המופלגת, והיתה לו עת שמחה, והנה עם כל זאת באה עליו אימה וחשכה גדולה ולא ידע על מה, לכך אמר לו הקב"ה בביאור אל מה שאמר לו קודם לכן, שכבר אמר לו שעבד שיצא ממעיו יירשנו, ועל כן אמר לו שאל יפחד מענין האימה וחשכה גדולה הנופלת עליו, כי זהו פתרונו שזרעו עתידים שישעבדום ויענו אותם ארבע מאות שנה. ואמנם היתה זאת בשורה נפלאת לטובה מופלגת לאברהם, שאחרי שהוא ראה באצטגנינותו שעבד יירשנו בפעולת הכרזת האלהות, והקב"ה אמר לו שאשר יצא ממעיו הוא יירשנו, ועל ידו יתפרסם אלהותו יתברך, הנה עתה ביאר לו ענין צודק ומסכים לאצטגנינותו שזרעו יהיה עבד. אם כן ודאי זאת היתה תכלית בשורת הטוב המופלג אשר נתבשר אברהם, אחרי שעל ידי זרעו יהיה פרסום אלהותו יתברך, שהיא היתה כל מגמתו וכל כוונתו בלכתו למסעיו לפרסום הזה וכל תאוותו וחשקו שיהיה הפרסום הזה בשלימות: והנה אומרו וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי. אין זה יתרון כי שופט כל הארץ למה לא יעשה משפט, אבל לכך אמר לו כן, כאילו יאמר שעם היות לו זאת בשורה טובה מופלגת שזרעו יהיו עבדים ועל ידם יתפרסם האלהות, אמר עם כל זה שנמשך לזרעך מן העינוי הזה והעבודה הזאת טובה נמרצת ושלימות מופלג, שעם כל זה יעשה למשעבדים ולמענים אותם דין על שעבודם אותם ועינויים, וזה אומרו וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, רצה לומר אף על פי שנמשך לזרעך טובה מופלגת מן השעבוד ההוא, אפילו הכי אעשה להם דין, ועוד שעל ידי הדין שיעשה להם יתפרסם האלהות יכולתו והשגחתו, כמו שנאמר (שמות ח, יח) והפליתי ביום ההוא, וכן למען תדע כי לה' הארץ (שמות ט, כט), ולכן הודיעו שהוא יעשה דין, והנה הודיע לו במראה הזאת תשובה אל מה שאמר שהיאך יירשנה והיא של כנען, ואמר לו שזרעו יהיה עבד למצרים שהוא אחיו של כנען, ואם כן תהיה ארץ כנען ירושה להם לא מתנה, שהם יירשוה מנח, אחרי שקילל את כנען ואמר לו שיהיה עבד עבדים (בראשית ט, כה), ותראה בחלק א' פרק כ"ט ול' כי שם הרחבתי הדיבור. ובזה נתיישבה דעתו של אברהם שאמר במה אדע כי אירשנה, באופן שמה שהודיע הקב"ה לאברהם בין הבתרים על שזרעו יהיה עבד היתה לו בשורה מופלגת כפולה, אחת שיתפרסם האלהות ע"י זרעו, ושנית שיירשו את הארץ, כי במה שהודיעו שיהיו עבדים למצרים הודיעו שיירשנה. ואמנם מאמרם ז"ל שאמרו פרק ארבעה נדרים שנחלקו על חטא מה שחטא אברהם שעליו נענש ונשתעבדו בניו, יתבאר בס"ד בחלק ג' מן המאמר הזה בפרק ראשון ושני, שאין המובן מן המאמר ההוא כפי אשר יראה בהשקפה ראשונה, גם שם יתבאר מספר הארבע מאות שנה שנאמר פה, וכן האמור פרשת בא (שמות יב, מ) ארבע מאות ושלשים שנה, והחשבון המקובל מאבותינו שלא היו במצרים רק רד"ו שנה, שכל החשבונות צודקים, יתבאר ענינם שם בחלק ג' פרק י"ז בס"ד עיין שם:

ובאומרו ואתה תבוא אל אבותיך בשלום, אמרו חז"ל (תנחומא שמות יח) למדך שתרח עשה תשובה, ולפי דרך זה היה צריך שגם נחור עשה תשובה שיצדק אומרו אבותיך לשון רבים, וגם יהושע לא היה ראוי להזכיר את תרח שהיה עובד עבודת אלילים אם שב בתשובה, ולא עוד אלא ששם נאמר ביהושע (כד, ב) בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם וגו' ויעבדו אלהים אחרים, שנראה כפשוטו שלעולם עבדו עבודת אלילים. והנכון בעיני בפשט הכתוב שאמר שראה אברהם במראה הזאת שתרדימה נפלה עליו, ואח"כ חזר לומר שאימה חשכה גדולה נופלת עליו, וכבר היה נאות לומר ותרדמה ואימה וחשכה גדולה נפלה עליו, אבל על כרחך אמר לו הקב"ה הפתרון שהתרדימה שנפלה עליו קודם האימה והחשכה שהוא עבדות מצרים, הוא רמז אל שימות קודם, כי כינה המיתה בשם תרדמה, וחז"ל אמרו (ברכות נז, ב) שינה אחד מששים מן המות. וכדי שלא יחשוב שאם כן לא יאריך ימים, לכך אמר לו תקבר בשיבה טובה:

ואומרו אל אבותיך בשלום, רצה לומר דברא מזכה אבא ובזכותו כל אבותיו עד אדם הראשון הוא יביא אליהם השלום, והבן שזהו שאמרו חכמינו ז"ל (אבות פ"ה מ"ב) בא אברהם ונטל שכר כולם, ולא אמרו כן במה שאמרו (שם) עשרה דורות מאדם ועד נח. גם בשרו שיקבר במערה אחת עם אדם הראשון שודאי שב בתשובה, וזה אומרו אל אבותיך בשלום, רצה לומר כל אבותיו עד אדם:

עוד יתכן לומר שאומרו אל אבותיך פירושו עם אבותיך, שהכוונה לומר על יצחק ויעקב שיקברו כולם במערה אחת, והיתה הבשורה שיצחק ויעקב שהם אבותיו לא יהיו בכלל השעבוד. ואל תתמה שקראם אבותיו, שמאחר שכבר נקראו אבות והם יצאו ממנו, יצדק להיותם נקראים אבותיו. וכיוצא בזה כתב הרמב"ם בספר המורה נבוכים חלק ראשון (פרק י"ג כ"ח) בשורש רגל שרגליו פירוש סיבותיו, ושקראם סיבותיו עם היות הוא המסבב לא מסובב על שם שבהם סיבב הנבראים. כמו כן לפי שאברהם אב לאומה ישראלית, והיה לו זה בהמשך יצחק ויעקב היותם אבות, לכך קראם אבותיו עם היות הוא אב להם. וכבר אמרו חכמינו ז"ל (בר"ר סג, יב) שחסר אברהם ה' שנה ממה שהיו חיי יצחק כדי שלא יראה שעשו יצא לתרבות רעה, וזה אומרו בשלום. ויש מקום לטעון על מאמרם זה שהרי יעקב חסר ל"ג שנה, אבל יראה שכוונתם ז"ל לומר שמאחר שהקב"ה צר קלסתר פניו של יצחק כאברהם עד שהיו מזג אחד, היה ראוי ג"כ שהם ישתוו בקצבת שני חייהם. ובענין התרבות רעה שיצא עשו באותו יום אמרו חכמינו ז"ל (שם) שבא על נערה מאורסה וכו', פרק כ"ז הרחבתי הדיבור עיין שם:

תוכן העניינים

מעשי השם חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה