מעשי השם חלק א· רבי אליעזר אשכנזי
חלק מעשי אבות - פרק ח
הספיקות במקראות הללו אשר במראה הזאת רבו למעלה. והנה נתעורר תחילה על כל הספיקות אשר יתחדשו מדברי המפרשים ז"ל, כי באומרו אדני אלהים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי, כתב רש"י ז"ל שיש שפירשו בלא יורש, ולזה יפלא מאד שא"כ מה המאמר השני שאחר זה שנאמר ויאמר אברהם הן לי לא נתת זרע, והלא כבר אמר שאין לו יורשים, והרמב"ן ז"ל נדחק מאד בישוב ענין זה תראנו משם: ספק שני, אומרו ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר, ולא אמר שהוא יירשנו, ואם הוא מובן מכלל הדברים שהיתה טענתו שהעבד יירשנו א"כ למה חזר לומר ובן ביתי יורש אותי. ורש"י פירש ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר כתרגומו שכל ביתי ניזון על פיו ואילו היה לי בן היה בני ממונה על שלי, ולזה יש לטעון שאמנם ראינו שנולד לו יצחק והיה בן שלשים ושבע שנה, ועם כל זה נאמר (בראשית כד, י) וכל טוב אדניו בידו, על אליעזר. והספק המתמיה מכולם הוא היאך יתכן שאברהם ראש המאמינים לא יחוש רק מי שיירש הממון, שהוא תועלת מדומה, ומי יפרנס אותו, כאילו הוא התכלית, וכל מי שהציץ עליו ניצוץ מן ההשכלה, יהביל כל התועלות המדומות ויחשבם לאין ותוהו:
ספק שלשי על מאמרם ז"ל (יומא כח, ב) הביאו רש"י שדמשק אליעזר רצה לומר שדולה ומשקה מתורתו של רבו. שהיאך יתנו ז"ל על פי מאמרם זה, קשר המשכת דבור למקרא הזה, שהרי כאן היה הכוונה לומר שאברהם היה מתרעם שיירשו מי שאינו ראוי ליורשו, וא"כ יהיה זה סותר לטענתו שאחרי שהוא דולה ומשקה תורתו של רבו, אדרבא היה זה קצת טעם לשיירשנו, והיה זה טעם להקטין את התרעומת. ועוד יפלא שבכל הפרשה (בראשית כד) לא הזכיר שמו של העבד רק קראו עבד סתם, ויאמר אברהם אל עבדו (שם ב), וישם העבד את ידו (שם ט), ויקח העבד עשרה גמלים (שם י), ולמה הזכירו כאן ששמו אליעזר אם אין הכוונה רק לומר שהוא ממונה על שלו. והרמב"ן כתב ויש עליך לשאול שכבר נאמר לו לאברהם (בראשית יג, טו) כי כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם, ועוד ושמתי את זרעך כעפר הארץ (שם טז), ואיך יאמר עתה ואנכי הולך ערירי והנה בן ביתי יורש אותי, ולמה לא האמין בנבואה הראשונה כאשר יאמין בזאת. והתשובה כי הצדיקים לא יאמינו בעצמם בחטאם בשגגה, וכתוב (ירמיהו יח, ט-י) ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע, [ושב הגוי ההוא] ועשה הרע [לפני] בעיני ונחמתי על הטובה, והנה ראה עצמו בא בימים ולא נתקיימה נבואתו וחשב כי חטאיו מנעו הטוב ההוא ממנו, ואולי חשש עתה פן יענש על הנפשות שהרג כדברי רבותינו, ובלשון הזה אמרו בב"ר (עו, ב) ויירא יעקב מאד ויצר לו (בראשית לב, ח), מכאן שאין הבטחה לצדיקים בעולם הזה, עכ"ל הרמב"ן. ובאמת טענתו עצומה מאד אבל תשובתו לא הבנתיה, שאם כן הוא מה הועיל גם עתה שאמר לו לא יירשך זה כי אם היוצא ממעיך, והלא יש לו עוד לירא שמא יגרום החטא, ומה גדול כוחה של הבטחה זו יתר על הבטחה ראשונה:
ספק רביעי, מה שנאמר והאמין בה' ויחשבה לו צדקה, ופירש רש"י הקב"ה חשב לו לצדקה וזכות על האמונה שהאמין בו, והרמב"ן טען עליו וז"ל, ואיני מבין מה הזכות הזאת למה לא יאמין באלהי אמן והוא הנביא בעצמו ולא איש אל ויכזב וגו' (במדבר כג, יט), עד והנכון בעיני כי יאמר שהאמין בה' וחשב כי בצדקו של הקב"ה יתן לו זרע על כל פנים לא בצדקת אברהם וכו', ומעתה לא ירא פן יגרום החטא, עכ"ל. ואף גם זאת טענתו רבה ועצומה אמנם תשובתו לא הבנתיה, שהיאך יאמר שלא ירא פן יגרום החטא והלא לא הבטיחו השם יתברך בבנים רק למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' (בראשית יח, יט), ואם יגרום לו חטא באמונה כוזבת חס ושלום היאך יתן לו בנים שילמדו האמונה ההיא ממנו. ועוד שבפירוש אמר הכתוב שם ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו, הרי לך בבירור שאין ההבטחה רק על מנת שיצוה את בניו ואת ביתו על דרך האמת. וכמו כן פירש הרמב"ן ז"ל באומרו במה אדע כי אירשנה וז"ל, אבל ביקש אברהם שידע ידיעה אמתית שיירשנה ולא יגרום החטא, עכ"ל. וכל זה תמוה, גם לומר ששאל אות כמו שפירש רש"י יפלא מאד ולא יקבלנו דעת המשכיל:
ספק חמישי, בין לפירוש הרמב"ן ז"ל ובין לפירוש רש"י ז"ל, למה לא שאל אות או ידיעה אמיתית בזה שני פעמים [רק בפעם שלישית] שנאמרה לו לתת את הארץ: ספק ששי, לפירוש רש"י ז"ל ששאל אות מה אות היה ענין הבתרים ההם. גם במדרשם שאמרו (בר"ר מד, יד) שהראה לו הקב"ה שבזכות הקרבנות תתקיים ארץ ישראל בידם, היפך זה אמר הנביא (ישעיהו א, יא) למה לי רוב זבחיכם, וכן נאמר (שמואל א טו, כב) הנה שמוע מזבח טוב, ואם חס ושלום יגרום החטא לא יועילו הקרבנות: ספק שביעי, והוא נפלא מאד, אחרי היות מראה הקב"ה לאברהם כל אהבתו הגדולה אליו פה במראה הזאת באומרו שכרך הרבה מאד ואנכי מגן לך, ובסוף המראה אמר שביום ההוא כרת ברית וגו', ושעם זה יבשרהו רעה ח ולה שעתידים זרעו להיותם גרים ועבדים וענו אותם ארבע מאות שנה, זה יפלא מאד לעין כל משכיל, וכל שכן אם היה השעבוד לסיבת עון אשר חטא כאשר אמרו ז"ל פרק ארבעה נדרים (לב, א), שבתחילת ההשקפה במאמר ההוא נראה היות השעבוד מחמת חטא שקדם לאברהם: ספק שמיני, אומרו אחר המראה אני ה' אשר הוצאתיך, וזה היה צריך שיהיה התחלת הדיבור אליו שיאמר לו מי הוא המדבר אליו, כמו שנאמר במשה בסנה אני ה' (שמות ג, ו), וכן לישראל אמר בתחלת דיבורו אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך (שמות כ, ב), לא בסוף הדיבור, ועוד יפלא שהאבות שהיו חביבים לפני המקום ולא אמר בהם שביקשו לבטל גזירה זאת אם היתה לסיבת עונש חטא. אמנם לדעתנו יהיה ביאור ענין המראה הזאת באופן קרוב אל פשט המקראות, ונייחד פרק לזה: