אור ברסלב
מעשי השם חלק א חלק מעשי אבות - פרק ז

מעשי השם חלק א· רבי אליעזר אשכנזי

חלק מעשי אבות - פרק ז

חלק מעשי אבות - פרק ו

ענין מראה בין הבתרים, כבר פירש רש"י ז"ל שאומרו אחר, הוא סמוך, והכוונה לומר שאחר שנעשה לו נס זה שהרג את המלכים והיה דואג ואמר שמא קבלתי שכר על כל צדקותי, לכך אמר לו המקום אל תירא, עכ"ל רש"י על פי מדרשם ז"ל (בר"ר מד, ד), אמנם אומרו אנכי מגן לך. אין זה מורה שהיתה יראתו איבוד זכיות, ומה שפירש רש"י מגן מן העונש, לא יאמר מגן מן העונש אלא אם כן נתחייב בו, ואם כן לפי פירושו כבר נתחייב אברהם בעונש, אבל יתכן לדעתנו לפי הפשט שהיראה היתה לאברהם שמא אותם המלכים נתחייבו כליה לפני הקב"ה, וברשעתם ניתנו בידו לא מאהבתו אותו, ושמא היה חס ושלום שבט אפו של הקב"ה כמו שנאמר (ישעיהו י, ה) הוי אשור שבט אפי, ולכן נתיירא שמא הוא חייב שנתגלגלה חובה על ידו, כי אין הצדיק רוצה במיתת אויביו, שבהיותם בחיים אינו ירא מהם שלבו בטוח בה', אבל אחר שימית אויביו תבא לו מן היראה, כמו שאמר דוד על הירא את ה' נכון לבו בטוח בה' סמוך לבו לא יירא עד אשר יראה בצריו (תהלים קיב, ז-ח), שאז תבוא לו קצת יראה, שמא הוא חייב אחרי שנתגלגלה חובה על ידו. ועל היראות הללו בישר אותו הקב"ה, אם על מה שחשב שמא ניתנו בידו מפני רשעתם, אמר לו שאין הדברים כן, אבל שלאהבתו שהוא מגן לו והם לא יכלו לעשות לו רעה לכן נצחם והרגם, אבל הקב"ה לא הרגם ולא היה לו שנאה עמהם מפני דבר אחר רק מפני ששבו את לוט שהיה בן אחיו, ולכן נתחייבו לא מחמת דבר אחר:

ומה שאמר לו שכרך הרבה מאד. כבר נתבאר בפרק י"ד שהקב"ה רוצה בתפלתן של צדיקים, וכאשר בישר אותו במראה הראשונה על ריבוי הזרע אמר עתה יתפלל שיהיה הזרע משרה, והוא לא התפלל כי נתיירא פן יהיה כעובד על מנת לקבל שכר, ולכך אמר לו שכרך הרבה מאד, כאומר לא תחוש אל מיעוט זכיות, ושם בפרק י"ד הארכתי עיין שם. ועוד היתה הכוונה לומר שגם מן המעשה הזה יהיה לו שכר, שלא די שנתן לו אונים ועצמה הרבה להרוג את צריו, אבל שגם יתן לו שכר בעבור שהרגם, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה יב, ב) לא דיין לצדיקים שמחזירים להם אבידתם אלא שנוטלים שכר, ובהיות שאין אהבתו יתברך מתפרסמת היותה על איש אחד, רק כשיצילנו שלא יהרוג ולא יהרג, כי זה הוא דרך ההגנה שהמגן לא יהרוג את האויב, אבל יצילנו ויגן בעדו לבד, לזה נאמר (דברים הימים א טז, כא) לא הניח לאיש לעשקם, שאם היה ממית ומאבד את האומות אין האהבה מתפרסמת, כמו שנאמר (דברים ט, ה) ברשעת הגוים וגו', אבל כשהוא מגן לישראל מתפרסמת אהבתו אלינו והיא תפארתנו: וזה היה אומר דוד במזמור שלישי בברחו מפני אבשלום ואתה ה' מגן בעדי כבודי ומרים ראשי. והן רבו המבוכות במזמור ההוא, ראשונה אומרו ה' מה רבו צרי וגו', כי דיה לצרה בשעתה והיה לו להתפלל על צרתו זאת לא על זולתה, שנית אומרו לא אירא מרבבות עם אשר סביב שתו עלי, כנראה שאינו ירא, והוא אומר קומה ה' הושיעני, כנראה שהיה ירא וצריך לישועה, שלישית אומרו כי הכית את כל אויבי לחי שיני רשעים שברת. ואחרי שזאת תפלה שיושיע אותו לעתיד היה ראוי שיאמר הכה אויבי לחי ושיני רשעים תשבר, ועוד מה ענין השלמתו לה' הישועה על עמך ברכתך סלה. אמנם היה הדבר כאשר אמרנו שאין הצדיק חפץ במיתת אויביו, וכאשר ראה דוד מלחמת אבשלום נתיירא מאד ואמר אוי אם אהרוג אוי אם אהרג, ולכן היתה תפלתו זאת כן ואמר שהרבה מאד רבו צריו אבל לא נתיירא מהם כלל. ובהיות תשועת ה' בשני אופנים או על דרך ההגנה או על דרך המתת האויב ואיבודו, אמר דוד שכאשר רבו צריו, כאשר הצילו ע"י הגנה זה היה כבודו יותר הרבה, ממה שהוא כאשר יצילנו בהמתת האויב, ולכך אמר ואתה ה' מגן בעדי כבודי ומרים, כאילו יאמר כבודי הוא כשאתה מגן בעדי, כי אז תתפרסם עוצם האהבה, משא"כ כשתהיה ההצלה ע"י המתת האויב שאפשר לומר ברשעתו מת. ובהיות גם כן ההצלה ע"י ההגנה קצת חסרון בה, מכיון שאינו נוקם נקמת הנרדף, לכך לפעמים השם יתברך לצדיקים מצילם על ידי הגנה ולפעמים ע"י המתת האויב ואיבודו, ואמנם דוד במלחמת אבשלום לא היה רצונו שתהיה ע"י המתת האויבים, אבל ע"י הגנה בלבד, לכך אמר רבו צרי, והוא הכה אויביו לחי ושיני רשעים שבר, כאילו יאמר כבר נתקיימה בו אותו האופן מן ההצלה, ושלכן במלחמה זאת היה מתפלל שתהיה על אופן ההגנה, וזה אומרו לא אירא מרבבות עם אשר סביב שתו עלי, כלומר איני ירא שמא יהרגוני אבל אני ירא שלא אהרוג. לכן קומה ה' הושיעני ע"י הגנה, שעל ידי הריגת האויב כבר עשית הרבה פעמים. והשלים ביאור מופלג היות רצונו בישועה ע"י הגנה, וזה אומרו כמפרש ואומר שהנה מה שאמרתי קומה והושיעני, כוונתי בישועה שתהיה על עמך ברכתך סלה, שלא יהרגו זה את זה. ובדרכנו זה הותרו כל הספקות שנתעוררנו במזמור זה:

ונשוב אל הענין שאנחנו בו שזה היה מה שאמר הקב"ה לאברם אל תירא, שאברהם כאשר ראה שהיתה הצלתו ע"י שמתו צריו, אמר שמא ברשעתם לפני המקום מתו, לכך בישרו לומר שהוא מגן לו, באופן ששתי אופני ההצלות יעשה לו כדי שתתפרסם אהבתו אליו: ומה שנאמר על המראה הזאת היותה במחזה, עוד יתבארו הדברים במקומו בחלק ד' על הכתוב שנאמר (שמות כד, יא) ויחזו את האלהים, ששם ביארנו כי מדרגת הנבואה נאמרה לפעמים בלשון ראיה ולפעמים לשון חזיה, ויש מראות לילה וחזיון לילה ומראה ביום וחזיון ביום, לפי שהראיה למעלה מן מדריגת החזיה, והחזיה למעלה ממדריגת מראות לילה, והמראות למעלה ממדריגת החלום שהוא חלום נבואיי, ולמעלה ממדריגת החזיון בלילה. וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל שעד עתה היתה הנבואה לאברם במראות הלילה, ובא האות שכן הוא שכאשר נאמר ביעקב (בראשית לה, א) קום עלה בית אל ושב שם ועשה שם מזבח לאל הנראה אליך בברחך מפני עשו אחיך, הנה שב אל מה שנאמר (בראשית כח, יב) ויחלום והנה סולם וגו', שיובן מזה שגם החלום בסתם יקרא מראה, וכמו כן נאמר פה באברהם (בראשית יב, ז) ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו, יובן שהיה המראה בחלום נבואיי:

תוכן העניינים

מעשי השם חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה