אור ברסלב
מעשי השם חלק א חלק מעשי אבות - פרק ו

מעשי השם חלק א· רבי אליעזר אשכנזי

חלק מעשי אבות - פרק ו

חלק מעשי אבות - פרק ה

סיפור המלחמה שעשו הארבעה מלכים את החמשה, נראה היות בסיפור הזה לפי פשוטו דברי מותר אין בהם צורך, שמאחר שכוונת הסיפור כולו הוא, שאברהם רצה להציל את לוט ושנצח המלכים הארבעה, וגם לפי מה שכתב הרמב"ן שבא לרמוז הד' מלכיות על פי האגדה של רז"ל, אפילו כן יראה שמה שהביא שהד' מלכים הכו את רפאים והזוזים והאימים והחורי, כולם דברי מותר אחרי שלא היה בענין ההוא פעולה נמשכת מאברהם, והיה מספיק אומרו ויצא מלך סדום ומלך עמורה ומלך צבויים ומלך בלע ויערכו מלחמה בעמק השדים את כדרלעומר וגו', וכל שאר הסיפור בכמות השנים שנשתעבדו וכמה שנים מרדו כל אלה הדברים נראים מותר אין בהם צורך כלל. גם שמות המלכים דרשו רבותינו ז"ל (תנחומא לו, ח הובא ברש"י) שהיו על שם רשעתם, שנאב שונא אביו, ושמאבר שם איבר לקפוץ ולמרוד:

ולענין מלך צוער שלא הזכיר שמו כתב הרמב"ן ז"ל שלהיותו מלך על עיר קטנה לא היה לו שם על פני חוץ. ולדעתי לפי מדרשם ז"ל שהשמות היו על שם רשעתם, אין אנו צריכים לתת טעם למה לא אמר שמו של מלך צוער, לפי שצוער לא היה ברשעתם, ובא האות שלא נהפכה צוער ששם נמלט לוט, ואפילו לדעת האומרים שבזכות לוט נמלטה צוער, הוא הטעם שבהיותם סמוך להם אוי לרשע ואוי לשכנו וכולם מרדו במלכם, כי מלך צוער שהיה קטן נגרר אחריהם, ולהיותם מורדים בה' הוזכרו באותם השמות, וכדי לומר שמי שימרוד באלוה ימרוד במלכו כמו שנאמר (מלכים א כא, יג) ברך נבות אלהים ומלך, לכן סופר שמרדו במלכם, ואם כן יתכן לומר שבזכות לוט נמלטה צוער כמו שפירשו, אבל לומר שהיתה הגזירה על צוער עצמה, אין הכתוב מורה כן שהרי אמר לוט (בראשית יט, כ) הנה נא העיר הזאת קרובה לנוס, שנראה היותו יודע שלא היתה צוער בכלל הגזירה:

ובכן נשוב אל מה שאמרנו, שלזה בא הסיפור מן המקומות שלכדו הד' מלכים, דהיינו הרפאים והזוזים והאימים והחורי, שבזה יתיישב מה שנאמר פרשת דברים (ב, ט-יב) שאמר השם יתברך למשה שנתן ירושתם לבני לוט ולבני עשו, שנתינת ארץ ישראל לישראל יאות, שרצה להודיע שכבר ניתנה להם להיות מובחר הישוב ואוירה מחכים שישיגו השלימות הנצחי, אמנם עשו ובני לוט למה ניתן להם אותם המקומות. ורצה להודיע הכתוב שלהיותם זרע אברהם זכו לכך, שאלו הד' מלכים נצחו במלחמתם את העיירות הללו דהיינו רפאים וזוזים ואימים וחורי, שאלו הם שניתנו לבני לוט ולבני עשו כאשר נראה שם פרשת דברים, והורה לנו שבדין ירושה באו בני לוט ובני עשו על המקומות ההם, ועוד אמרנו בסוף פרשת בראשית (פרק כ"ג) טעם לזה תראנו משם, אבל אחר שאברהם נצחם והרגם הרי כל מה שכבשו באותה המלחמה זכה בם אברהם ועשו ולוט מאברהם ירשו אותם, ולכך בא הסיפור בענין אותם העיירות שלכדו הארבעה מלכים ההם:

ולענין מה שנאמר בארות בארות. הביא רש"י מדרש אגדה (בר"ר מב, ז) שנעשה נס למלך סדום שיצא, שקצת אומות לא היו מאמינים נסו של אברהם וכו', והרמב"ן טען על אגדה זו, והרב רבינו אליהו מזרחי טען על פירוש הרמב"ן ז"ל. ולדעתי הדין עם הרא"ם שאין הכוונה רק שיודו האומות מציאות הנס שמבטל טבע העולם, וראיה לדברי הרא"ם מאמרם ז"ל (בר"ר מג, ה) שאמרו כשיצא מלך סדום היה מכשכש ואומר אתה יצאת מן הכבשן אף אני יצאתי מן החמר, ואם היה שאברהם בא על הבור ויצא, מה ענין אומרם שמלך סדום היה מכשכש, ולמה נאמר שהם אגדות חלוקות:

ולענין אומרו עמק שוה. רבו המדרשים שאמרו ז"ל (בר"ר מג, ה הובא ברש"י) שהשוו כל המלכים והמליכו את אברם, גם פירשוהו לפי פשוטו פנוי מן האילנות. ולדעתי אמר עמק שוה, שלא היו בו בארות חמר והוא יהיה דרך המלך, וזה אומרו הוא עמק המלך:

ואומרו ומלכי צדק מלך שלם. במדרש רבה (מג, ו) המקום הזה מצדיק את יושביו ומלכי צדק, אדני צדק (יהושע י, א), נקראת ירושלים צדק שנאמר (ישעיהו א, כא) צדק ילין בה. עם זה יובן מה שאמר דוד (תהלים קי, ד) על דברתי מלכי צדק, שהכוונה על מלך המשיח שעתיד להיות מלך בירושלים:

ועתה אחר בואי לכלל ביאור חלק מן המזמור הזה אבארנו לך, על דרך שאמרו רז"ל (בבא קמא פט, א) כיון דאתאן לידי נימא ביה מילתא, כי ראיתי כמה מפרשים ומדרשים שדרשוהו ז"ל על אברהם בענין הפרשה שאנחנו בה, ואביא לך אותו מזמור (תהלים קי) ופירוש רש"י ז"ל. נאום ה' לאדני, על עסקי אדוני שאול כשהייתי נרדף מפניו. לאדני, על אדוני, כמו ואמר פרעה לבני ישראל (שמות יד, ג), וכן וישאלו אנשי המקום לאשתו (בראשית כו, ז), שב לימיני, התעכב והמתן לישועתי. מטה עזך ישלח ה' מציון, מעשים טובים המצוינים בידך, דבר אחר עוד תמלוך בציון ושם ישולח לך מטה עוז, ואז תרדה בקרב אויביך. עמך נדבות ביום חילך, עם ישראל יתנדבו לעזרתך ביום שתעשה חיל כמו שמפורש בדברי הימים שהיו נקבצים עליו מכל שבט ושבט, בלכתו אל צקלג נפלו עליו ממנשה וגו' (דברי הימים א יב, כא), ומן הגדי נבדלו אל דוד וגו' (שם ט), בהדרי קדש מרחם משחר לך טל ילדותך, ילדות טובה ופרק נאה שהיה בך, תהיה לך כטל שהוא נעים וערב ותעשה לך פירות להצילך. נשבע ה' וגו', שהמלכות תהא שלך עולמית. אתה כהן לעולם, ואיזו מן הכהונות כהונה שהיא למעלה מכהונת מלכי צדק וזוהי מלכות שהיא למעלה מכהונה גדולה בשלשים מעלות. על דברתי מלכי צדק, למעלה מכהונת מלכי צדק שהיה כהן לאל עליון, וא"ת אף הוא מלך, מלוכה על הנכרים אינה מלוכה חשובה נגד ישראל. אדני, יהיה תמיד על ימינך להושיעך, אשר מחץ ביום אפו מלכים, שנלחמו עם אברהם ועם יהושע ועם ברק. ידין בגוים מלא גויות, ועוד בימי חזקיהו בנך ידין באוכלסי סנחריב קיבוץ פגרים מתים וימחץ בסנחריב שהוא ראשה של נינוה ואשור שהיא ארץ רבה, אשר מנחל בדרך היה שותה שנתפאר ששתו אוכלוסיו מימי הירדן שנאמר (ישעיהו לז, כה) אני קרתי ושתיתי מים ואחריב וגו'. ע"כ ירים ראש, היה משתבח ומתפאר בגודלו, עד כאן לשון פירוש רש"י ז"ל. והרב אבן עזרא פירש באופן אחר ולא הבאתי כאן פרושיהם לטעון עליהם או לסתור. אבל להראותך את כל התלאה אשר מצאתם בפירוש מזמור זה:

ונתעוררתי בראותי שאנשים אשר לא השכילו כאשר ראו מבוכת המפרשים בו, ביקשו להם גם כן דרך אחרת להמשיך דברי המזמור הזה ומימיו הנאמנים אל בורות נשברים, ופירשו אומרו שב לימיני פירושים שונים, שבאמת ימינם ימין שקר ופיהם דבר שוא, אכן אמרתי לפרשו באופן נאות וצודק על סדר המקראות שכל משכיל ישפוט בצדק שכן פירושו. ועם היות שפירשו המזמור הזה על אברהם במלחמתו זאת של ד' מלכים שאנו עוסקים בה, הנה אבחר להתקרב אל פשט הכתובים. כי לדעתי זה המזמור שהוא פרק ק"י יסדו דוד על כל מה שקרה לו עד שהגיע לכתר המלכות. וכבר נתבאר מזמור זה בחלק ד' מן החיבור הזה פרק מ"ד תראנו ג"כ משם, וקודם מזמור זה דהיינו פרק ק"ט יסדו דוד על המעשה שקרה לו עם נבל הכרמלי כמו שתמצא שנאמר במעשה נבל (שמואל א כה, כא) אך לשקר שמרתי את כל אשר לזה במדבר ולא נפקד מכל אשר לו מאומה וישב לי רעה תחת טובה, כמו כן נאמר במזמור פרק ק"ט (ד-ה) תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה. וישימו עלי רעה תחת טובה ושנאה תחת אהבתי, ואח"כ אמר (שם ח) יהיו ימיו מעטים פקודתו יקח אחר, שהגיעה קללה זאת על נבל שמת מיד והוא לקח אביגיל, ואמר (שם טז) יען לא זכר עשות חסד, הרי בהדיא שכל המזמור הזה נתיסד על ענינו של נבל הכרמלי, ועל תשובתו הקשה שהשיב לעבדיו כאשר ביקשו ממנו לתת להם צידה ומזון דרך חסד, ושהשיב רעה תחת טובה ושנאה תחת אהבה שאמר עליו (שמואל א כה, י) רבו העבדים המתפרצים:

והנה אחר שיסד המזמור הזה פרק ק"ט על מעשה נבל וקלל כל אשר יתנהג כמוהו שיהיה כמוהו ימיו מעטים, ושפקודתו יקח אחר כמו שהוא לקח את אביגיל, הנה אח"כ יסד סמוך לזה נבואת אביגיל שאמרה (שמואל א כה, ל) וצוך לנגיד על ישראל, ורימז על כל מה שקרה לו עד שנתקיים המלכות בידו, שתחילה הלך לו אל אכיש מלך גת, ואכיש נתן לו את צקלג שיהיה שר, ואח"כ באו העמלקים ושללו נשותיהם של דוד ואנשיו, ושרדף אחריהם ונצחם והשיב שלל גדול ושנתנדב לשלוח לזקני יהודה ברכה משלל אויבי ה', ושאחר זה מתו שאול ויהונתן במלחמה ושנתלו גויותיהן בחומת בית שאן, ושמתו מישראל רבים עם שאול, ואח"כ אמר שלא היה מתקיים המלכות בידו לסיבת ענין בת שבע, אבל נתקיים ונמחל הענין של בת שבע מפני הצער שעבר עליו עם אבשלום בנו שהוצרך לברוח מפניו, כי זכה ונתקיים המלכות, כי כך גזר ה' שיהיה ענשו על ענין בת שבע כמו שאמר לו נתן הנביא (שמואל ב יב, יא) הנני מקים עליך רעה מביתך וגו':

ועתה אבאר לך מקראי המזמור הזה על המעשיות אשר קרו לדוד שהזכרנום, והתחיל המשורר, היה מי שהיה, על דוד או הוא בעצמו על עצמו, ואמר מזמור לדוד נאם ה' לאדני, רצה לומר היא נבואת ה' לאדוני שאמרה אביגיל, שכך אמרה בנבואתה (שמואל א כה, כח) כי עשה יעשה ה' לאדוני בית נאמן. וכבר ידעת שמילת נאום פירושה נבואה, כמו שנאמר (ירמיהו כג, לא) וינאמו נאום, ואם כן יהיה אומרו נאם ה' לאדוני, כאילו יאמר נבואת ה' לאדני, שכן אמרה אביגיל בראשית דבריה, ועוד חזרה ואמרה (שמואל א כה, ל) והיה כי יעשה ה' לאדוני ככל אשר דבר את הטובה עליך וצוך לנגיד על ישראל, ועוד שלישית אמרה (שם לא) והיטיב ה' לאדוני וזכרת את אמתך. ובהיות נבואתה בזה הלשון אמר גם כן המשורר נאם ה' לאדוני, רצה לומר שזו היא הנבואה שאמרה אביגיל ה' לאדוני. ואמר עוד שב לימיני, פירושו שימתין לימיני שהוא שאול, שכן נאמר עליו (תהלים ז, א) כוש בן ימיני, שאין מלכות נוגעת בחברתה. עד אשית אויביך הדום לרגליך, רצה לומר שיפלו בית שאול כמו שנאמר (שמואל ב ג, א) ודוד הולך וחזק ובית שאול הולכים ודלים. וביאר עוד ואמר שאז מטה עזך ישלח ה' מציון, הוא כינוי אל המלכות, והיה כאילו יאמר שמלכותו ישלח לו ה' מציון אחרי מיתת שאול, אבל בתוך כך רדה בקרב אויביך, שכן היה שר ורודה במלכות אכיש ומושל על צקלג באופן שהיה ממש מושל בקרב אויביו שהם הפלשתים. אח"כ התחיל לומר המשורר היאך נמשך לו המלכות שאחר שהעמלקים שללו את צקלג והוא רדפם ושלל אותם, נתנדב לבו לשלוח ברכה משלל אויבי ה' לזקני יהודה שהם עמו שהוא משבט יהודה, ביום חילו, רצונו לומר ביום נצחונו שגבר כאיש חיל על העמלקים. ואמר בהדרי קדש, שכן נאמר (שמואל א ל, כו-כח) ששלח ברכה לכמה מקומות לרמות נגב ולבית אל וליתר וערוער ושפמות ואשתמוע. ולכן אמר עמך נדבות ביום חילך בהדרי קדש, על אלו המקומות של ארץ יהודה. ואומרו משחר טל ילדותך, רצה לומר שהנדבות מהברכה ששלח לזקני יהודה היו מהמלחמה הראשונה שעשה, ולהיות הטל ברכה קראה טל, ואמר מרחם משחר טל ילדותך, רצה לומר שמצאתו מרחם אמו זו היא הברכה הראשונה שהגיעה לידו משלל אויביהם:

ועתה אחרי שביאר המשורר נבואת אביגיל שאמרה ככל אשר דבר את הטובה עליך, הנה סיפר המשורר קיום אותה הנבואה עד עולם במה שנאמר (תהלים קלב, יא) נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה מפרי בטנך אשית לכסא לך, שכבר נתבארו הכתובים הללו בפרק הקודם, ואמרנו שזה אומרו נשבע ה' ולא ינחם, כמו שאמר לא ישוב ממנה. ואומרו אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק, רצה לומר שיהיה מלך לעולם, על דברתי מלכי צדק, שנאמר כן על משיחנו, הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא (זכריה ט, ט), וכן נאמר בישעיה (יא, א) ויצא חוטר מגזע ישי, וחותם באומרו (שם ה) והיה צדק אזור מתניו, ואומרו כהן הוא כינוי למלכות ולשררה, כמו שנאמר (ישעיהו סא, י) כחתן יכהן פאר, לשון שררה:

ועתה שב המשורר לענין אופן קיום נבואה זו של אביגיל ואופן הגעתו אל המלכות, וזה אומרו מחץ ביום אפו מלכים, שנהרגו שאול ויהונתן ובניו האחרים, לכן אמר שביום אפו מחץ מלכים. והפליג הביאור באומרו ידין בגוים מלא גויות, שתלו גויתם בחומת בית שאן, ופירוש מלא בפרסום, כמו שפירש רש"י שם (ירמיהו יב, ו) קראו אחריו מלא, שכל זה אמר שהיה ביום אפו. ואמר עוד שמתו הרבה מישראל עם שאול ובניו, כמו שאמר שמואל לשאול כאשר העלתהו בעלת אוב, שנאמר שם (שמואל א כח, יט) גם את מחנה ישראל יתן ה' ביד פלשתים, ולכך אמר שביום אפו מחץ ראש שאול על ארץ רבה, על דרך והכני אם על בנים (בראשית לב, יא), כלומר שמגודל אפו רצה שיהרג שאול ומחנה ישראל עמו:

ואחר שסיפר כל המעשים שהקרה ה' לדוד טרם הגיעו אל המלכות, אמר שנשבע ה' להיותו מלך לעולם, ואמר עוד שכמעט גרם החטא של בת שבע שהיתה ניטלת הימנו המלכות, אם לא שניתן לו לעונש הענין של אבשלום, כמו שאמר לו נתן הנביא מקים עליך רעה מתוך ביתך. לכן אמר המשורר שלא היה מרים ראש להתקיים מלכותו לעולם כמו שנשבע לו, רק כששתה דוד כוס התרעלה בענין של אבשלום, והוא אומרו מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש, כי הדברים נמשכים אל מה שנאמר כשברח מאבשלום (שמואל ב טו, כג) וכל הארץ בוכים קול גדול וכל העם עוברים והמלך עובר בנחל קדרון וכל העם עוברים על פני דרך, על זה נאמר מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש, שרצה לומר שאותו כוס הצער ששתה מנחל קדרון על פני דרך היה סיבה להיותו מרים ראש. ולכך בתפלתו בברחו מפני אבשלום במזמור ג' (ד) אמר ואתה ה' מגן בעדי כבודי ומרים ראשי, כלומר הענין הזה של אבשלום הוא מרים ראשי. וכן תמצא שכאשר נשלמה מלחמת אבשלום אמר (שמואל ב יט, כג) כי הלא ידעתי כי היום אני מלך על ישראל, שביאר שעד שלא היה ענין אבשלום לא היה מלך לפי שכבר נאבדה המלכות ממנו בעון בת שבע לולא שניתן לו עונש ענין אבשלום:

ועתה ראה היאך כל המעשיות הללו כפי מה שנכתבו על הסדר בשמואל, כן באותו הסדר בעצמו נכתבו במזמורים הללו, זה אחר זה, שקודם סופר בשמואל מעשה נבל, ואחר כך נבואת אביגיל, ואחר כך לכתו אל אכיש מלך גת, שהוא רדה בקרב אויביך, ואחר כך מה ששלח לזקני יהודה שעל זה נאמר עמך נדבות, ואחר כך מיתת שאול ויהונתן, ואחר כך תליית גויתם, ואחר כך ענין אבשלום. ועל פי דרכנו זה נתיישבו כל דברי המשורר על נכון:

ונשוב אל ענין הפרק שמלכי צדק שהוא מלך שלם הוציא לחם ויין, שרצה לבאר שכל מי שהוא מלך ירושלים הוא מלך צדק, וכן סדרו רבותינו זכרונם לברכה בנוסחת התפילות (קדושת שחרית לשבת) משיח צדקך, על דרך מה שנאמר (זכריה ט, ט) הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא. ואומרו ברוך אברהם לאל עליון, אמר כן לפי שאברם הוא היה המכזיב ומסלק כל האמונות בחמרים השפלים, ובסוף הכזיב גם כן עובדי העליונים היינו צבא השמים והשיג היותו יתברך בעל הבירה הדולקת, לכן אמר לו ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ. וכבר בארנו בחלק א' פרק י"ו היות הכוונה במה שנאמר קונה שמים וארץ על אברהם, ואם הדברים שבים אל השם יתברך יהיה אומרו לשון קנין, שכל דבר הבא מחדש שלא היה בתחילה נקרא קנין, שכאשר הקונה דבר הנה הוא מחודש לו, כך יאמר בהשאלה על כל דבר שנתחדש, וכן נאמר (שמות טו, טז) עם זו קנית, שקודם לא היה עמו, וכן קנה חכמה (משלי ד, ה), וכן קניתי איש את ה' (בראשית ד, א), ואם כן כך היה אומרו קונה שמים וארץ, ולכך לא אמר לשון עבר קנה שמים וארץ, לפי שהוא מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית:

ואומרו שהוציא לחם ויין, רמז לו בלחם על הנגלה והיין על הסוד, אשר עליו אמר שלמה (שיר השירים ב, ד) הביאני אל בית היין, ועל הלחם והיין הזה נאמר (משלי ט, ה) לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי, שמלכי צדק לא הודה חידוש העולם, עד שראה השגחתו יתברך על אברם לתת נמרוד בידו, שעל כן אמר מגן צריך בידך, כי אז הודה בחידוש העולם ובהשגחה, כי קודם לכן לא השיג רק מציאות ה' אבל היה מאמין בחומר ראשון, ולכך לא נאמר רק והוא כהן לאל עליון, ולא נאמר קונה שמים וארץ, שלא היה מאמין השגחה בשפלים, כמו שנאמר (תהלים קיג, ד) רם על כל גוים ה' על השמים כבודו, כלומר שהנכרים מאמינים שאינו משגיח בשפלים, כך גם כן היה זה כהן לאל עליון. אבל אמונתו של אברהם היתה שהוא עליון קונה שמים וארץ, כלומר המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ (שם ה-ו), ועוד יבוא בס"ד פירוש הכתובים הללו בפירוש ההגדה מן המאמר הזה:

וסיפר הכתוב שאחרי שראה אברהם שמלכי צדק הודה חידוש העולם וההשגחה נתן לו מעשר מכל. גם יש כאן רמז נעלם, שאומרו ויתן לו מעשר מכל, שב אל השם יתברך, שאחרי שאמר לאברהם (בראשית יב, ג) ואברכה מברכיך, וזה בירך את אברהם, והקב"ה בירך את אברהם בכל, הנה נתן לזה שבירכו לאברהם, מעשר מן הכל שבירך לאברהם, כמו שנאמר ואברכה מברכיך, והוא שאמרו רז"ל (סנהדרין קה, א) חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא שנברא ביו"ד, א"כ החלק הוא המעשר, ועל כן נאמר ויתן לו מעשר הכל:

ובשאלה ששאל מלך סדום מאברהם תן לי הנפש והרכוש קח לך, בב"ר (ילקוט שמעוני בראשית יד, עד) אמרו ז"ל ופרק ארבעה נדרים (לב, ב) שנחשב זה חטא לאברהם שמנע הבריות מליכנס תחת כנפי השכינה. אמנם לפי פשט הכתוב יראה שלא חטא וגם לא נתן לו הנפש, והיה הענין שכששב אברהם מן המלחמה השיב כל הרכוש לסדום, וזה שנאמר וישב את כל הרכוש, שרצה לומר שהכל השיב לסדום אבל לא הנפש, ולכך לא אמר שהשיב הנשים והעם, רק אחר שאמר שהשיב את לוט ואת רכושו, שאומרו הנשים והעם שב אל נשי לוט והעם שלו, אבל הנשים והעם של סדום עיכב להכניסם תחת כנפי השכינה. והעד מה שנאמר שיצא מלך סדום לקראתו ואמר להחליף תן לי הנפש והרכוש קח לך, שכנראה שכבר הרכוש היה ביד מלך סדום שאם היה הרכוש ביד אברהם לא יתכן לומר לשון קיחה, אבל היה לומר יהיה לך. ועל זה השיב אברהם שהוא לקח בחלקו הנפש ושאינו רוצה רכוש לבד שיפרע שכירות לנערים ולאנשים שהלכו אתו, ולא נתן לו הנפש:

ואומרו הרימותי ידי אל ה'. פירש רש"י ז"ל לשון שבועה, ואין אומרו אם מחוט נופל על לשון שבועה, והיה לו לומר הרימותי ידי אל ה' כי לא אקח וגו'. וכתב הרמב"ן להיות הקדש וחרם לפניו, ומילת ידי תורה על ענין שבועה. אבל הנכון לדעתי שאומרו פה הרימותי הוא לשון תרומה, ואומרו ידי פירושו חלקי, כמו עשר ידות לי במלך (שמואל ב יט, מד), שפירושו חלקי, ויהיה אם כן אומרו הרימותי ידי, שהקדיש חלקו, אם יקח מכל אשר לו. ובזה נתיישבו הדברים על פשוטם שאמר הרימותי חלקי אל ה' אם אקח:

תוכן העניינים

מעשי השם חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה