מעשי השם חלק א· רבי אליעזר אשכנזי
חלק מעשי אבות - פרק ה
אחר שסיפר ענין שובו ממצרים ורצה לספר הפרדת לוט מעם אברהם, אמר שאברהם שב אל המזבח שהיה בראשונה, כאילו יאמר שהיה שוקד ומתמיד בדעותיו האמיתיות ושחזר להכריז שמו יתברך כבראשונה. רש"י ז"ל פירש על פי מדרשם ז"ל (בר"ר מא, ה) לענין אומרו ויהי ריב בין רועי מקנה אברהם ובין רועי מקנה לוט, וזה לשונו לפי שהיו רועיו של לוט רשעים ומרעים בהמתם בשדות אחרים ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל והם אומרים נתנה הארץ לאברהם ולו אין יורש ולוט יורשו. ויראה שיצאה לדרוש כן ממה שנאמר בין רועי מקנה אברם, שהיה מספיק אומרו בין רועי אברם ובין רועי לוט, כמו שנאמר (בראשית כו, כ) ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק, ולא נאמר רועי מקנה גרר ורועי מקנה יצחק, אבל ממה שנאמר בין רועי מקנה, נראה לרבותינו ז"ל לדרוש שהיה הריב לענין רעיית המקנה. והרמב"ן טען על מאמרם וז"ל, ואני תמה כי המתנה שנאמרה לאברהם לזרעו היתה והיאך יירשנו לוט, עכ"ל. ולא הבנתי טענתו, שהרי אחר שאמר לו לזרעך אתן לפי פירוש הרמב"ן בעצמו אמר אברהם (בראשית טו, ג) הן לי לא נתת זרע ובן ביתי יורש אותי, רצה לומר שאברהם עצמו נתיירא שמא גרם החטא ולא יתן לו זרע, א"כ כל שכן רועי לוט שנוכל לומר שחשבו שלא יהיו לו בנים:
אמנם יתכן בפרשה הזאת להתעורר בה ספיקות אשר מהם ימשך ישוב בענין זה. ראשונה אומרו שתי פעמים ולא יכלו לשבת יחדיו, וכבר היה מספיק אומרו ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדיו כי היה רכושם רב. שנית מה שאמר אברהם ללוט אל נא תהי מריבה ביני וביניך, שהרי לא נאמר שהיה מריבה ביניהם. ואם היתה הכוונה שתמשך ביניהם מריבה מחמת מריבת הרועים, א"כ לא היה לו להקדים מריבתם למריבת הרועים והיה ראוי לומר אל נא תהי מריבה בין רועי ובין רועיך וביני ובינך: אבל נראה לומר שהיה בין אברהם ובין לוט חילוק בדעותיהם באמונות, כמו שרמזו רז"ל (בר"ר מא, ז) לדרוש לגנאי, במה שנאמר ויסע לוט מקדם, דרשו הסיע עצמו מקדמונו של עולם אמר אי אפשי לא באברהם ולא באלהיו, וכן אמרו (תנחומא ויצא י הובא ברש"י) אחרי הפרד לוט, כל זמן שהרשע עמו היה הדיבור פורש ממנו. ולפי זה נאמר פעמים שלא נשא אותם הארץ לשבת יחדיו מפני רכושם, וגם הם בעצמם לא יוכלו לשבת יחדיו מפני חילוק דעותיהם באמונות, ולכך אמר גם כן למה יהיה ריב ביני ובינך שהוא עיקר הריב על הדעות, ובין רועי ובין רועיך כי ריב הרועים נמשך מהריב שלהם. וזהו שהסמיך הפרדת לוט למה שנאמר שחזר למקומו שהיה שם בראשונה, ואמר עד המקום אשר היה שם אהלה, שהאוהל נאמר על העיון, כמו שנאמר (בראשית כה, כז) יושב אוהלים, שהכוונה לומר ששב אל דעתו לאמונתו ועמד בנסיון אפילו שבא עליו רעב וקרה לו מה שקרה לו שלוקחה שרה:
והעד מה שנאמר (בראשית יג, ד) ויקרא שם אברם בשם ה', והזכיר שמו של אברם, ובאותו מקום בעצמו טרם לכתו למצרים נאמר (שם יב, ח) ויקרא בשם ה', ולא הזכיר שם אברם, הוא הטעם שהיה חילוק בדעותיהם בינו ובין לוט, ולכך הזכיר אברם לומר שהקורא היה אברם ולא לוט, אבל בראשונה שהיו שוים בדעותיהם לא הזכיר בקריאה את אברם:
ולפי שהדברים כן שאברהם עמד בנסיון בענין הרעב ובענין פרעה שקרה לו, לכך נאמר שעם היות שראה הרעב ומה שנעשה לו במצרים, עם כל זה הלך למסעיו הראשונים במקום שהיה האהל והמזבח וחזר וקרא בשם ה', אבל לוט לא עמד בנסיון והכחיש ההשגחה ולכן נאמר וירא את כל ככר הירדן כי כולה משקה לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה כגן ה' כארץ מצרים, שאחר שירד למצרים וראה בשלוותן של רשעים, כי מן נהר נילוס משקים כגן הירק, ובמקום שהיה אברם היה רעב, ראה גם כן סדום ועמורה היותם רשעים וגם הם בשלוה שכולה משקה, ולפי דעתו לא יהיו יראים מן הבצורת, הנה נתקנא בעושי עולה והשוה גן עדן למצרים ולסדום, והיה כאילו יאמר שלוט ראה בעיונו ובחר בשלוותן של רשעים בעולם הזה תמורת גן עדן בעולם הבא. ובזה יתיישב גם כן מה שהזכיר לדמיון סדום כגן ה' כארץ מצרים, שלענין בחירתו במקום ההוא היה מספיק שיאמר שראה היותה כולה משקה, ולא היה צריך הכתוב להודיענו שדימה ארץ סדום לגן עדן ולארץ מצרים, אבל הודיענו שבחר בשלוותן של רשעים, ולכך הכה הקב"ה את סדום ועמורה והיו גפרית ומלח שריפה כל ארצה, שהוא היפך היותה כולה משקה, כי בזה יובן מה שנאמר מהפיכת סדום, שנהפכה מן הליחות המופלג אל היובש והשריפה, וכן נאמר לשון הפיכה (בראשית יט, כה) ויהפוך את הערים. ואומרו ואנשי סדום רעים, יהיה לפי דרכנו נתינת טעם אל בחירתו מפני שלוותן במקום ההוא, כאילו יאמר שראה היותם חטאים ושהיו בשלוה:
וכבר ביארנו שאחרי שלוט נפרד מאברהם ומדעותיו, הרי לא היה לו עוד חלק באלהי ישראל ולא בארץ הקדושה, לכן נאמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה וקדמה וימה, שאמנם אמר שא נא, כאילו יאמר עתה הכל שלך, לא קודם לפרידתו של לוט. והנה אמר שיראה מן המקום שהוא שם, ונראים דברים שאין בהם צורך, אבל אמר כן לומר שבאותו מקום עצמו שהיה טרם ירידתו למצרים, יראה לו כל הארץ ויתנה לו כיון שנפרד מלוט, מה שלא אמר לו כן כשהיה באותו מקום בראשונה, רק לזרעך אתן את הארץ הזאת, ולא הראה לו הארץ ולא נתנה כולה לו, וזה אומרו מן המקום אשר אתה שם. ועוד יתכן לומר שאומרו מן המקום אשר אתה שם, אמר כן לפי שיפלא שאחר שאברהם היה באמצע ארץ ישראל, כיון שנאמר שיראה כל סביביו, ונתן לו לכל צד כל מה שאפשר לו לראות, אם כן משה שהיה חוץ לארץ ישראל היאך אמר לו שיראה כל הארץ, שהרי היה צריך לראות כפל ממה שראה אברהם, לכן אמר הכתוב שלאברהם אמר שיראה מן המקום אשר הוא שם, שלא יצטרך לעלות במקום גבוה, אבל למשה אמר (דברים ג, כז) עלה ראש הפסגה, כדי שיראה מצד אל צד. ולא נצטרך לומר שהיה שם נס בענין הראיה, שנעשה נס לאברהם יתר ממה שנעשה למשה, או יתר למשה ממה שנעשה לאברהם, ולכך נאמר מן המקום אשר אתה שם: ובמה שנאמר לך אתננה ולורעך. פירש הרמב"ן וז"ל, ועל דרך הפשט יתכן שהיה מושל עליהם ונשיא אלהים בתוכם בכל מקום שילך בארץ ההיא, עכ"ל. ויש לטעון שגם ליצחק נאמר כך (בראשית כו, ג) לך ולזרעך, וגם ליעקב נאמר כן (בראשית כח, יג), ולא סופר שהיה נשיא אלהים בתוכה רק גר בארץ, וגם לאברהם בעצמו אמר ברכה זו, ואחר כן הלך לפלשתים ולוקחה שרה, ויצחק גרשוהו מגרר וסתמו הבורות, אבל אפשר שאמר כן, לפי שבתחילת ההשקפה אינה נראית ברכה לו כלל, שאומרו לזרעך אתן שפירושו לישראל, גם כן הם זרע תרח, ומה ברכה תהיה זאת יותר לאברהם ממה שהיא לתרח או לפלג או לשלח ועבר, שכמו שישראל הם זרע אברהם גם כן הם זרע תרח. ולהיתר הספק הזה אמר הקב"ה לו לך אתננה ולזרעך, שאמר כן לשלשת האבות, להבטיחם שהם שלשתם יהיו נקראים אבות לישראל, ולא זולתם מן הקודמים להם וגם מן הבאים אחריהם, וכן הבטיח ונשבע להם השם יתברך שגם אם יהיה צדיק מהם בזרעם, לא יתחיל ממנו לעשותו אב לאומה ישראלית, כי כבר יפלא מאד על אומרו שנית כי לך אתננה, ולא אמר לזרעך, אמנם הטעם להבטחה זו היא שמתנת ארץ ישראל תהיה נקראת על שמו, ואפילו שיהיה אחד מזרעו צדיק ממנו, ויהיה כאן אומרו לך אתננה, כמו שנאמר בדוד (תהלים קלב, יא) מפרי בטנך אשית לכסא לך, שפירושו על שמך:
ועל פי דרכנו יובנו גם כן הכתובים ההם שנאמרו שם (שם קלב, יא-יב) נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה מפרי בטנך אשית לכסא לך. אם ישמרו בניך בריתי ועדותי זו אלמדם גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך. שיפלא מאד שנראה שעל מה שנשבע שישית מפרי בטנו במלכות, לא שם תנאי שישמור בריתו, ואח"כ שם תנאי שאם בניו ישמרו בריתו גם בניהם עדי עד יזכו למלכות, שאם כן בניו טובים הימנו, שזכות דוד אינו עומד רק לבניו, וזכות בניו אם ישמרו בריתו יעמוד לבניהם עדי עד, ועוד יפלא אומרו אשית לכסא לך, ולא אמר ישב על כסאך. לכך נראה שיאות לומר על פי דרכנו שהקדוש ברוך הוא אמר לדוד שפרי בטנו ישב לכסא לו, רצה לומר שלא יקרא שלמה יושב על כסא עצמו רק על כסא דוד. ואמר עוד שאפילו שיהיה בזרעו צדיק וישר ממנו וישמור בריתו של השם יתברך ועדותיו כולם, ואם כן תאמר שיתחיל מתנת המלכות מאותו צדיק, שאין הדבר כן, אלא אפילו הכי יקרא יושב על כסא דוד, שהלא כאשר נמשך הגלות ונפסק המלכות מישראל ומבית דוד, כשנזכה לביאת משיחנו שנאמר עליו (ישעיהו יא, ד) ושפט בצדק דלים, וכן נאמר (זכריה ט, ט) הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא, אם כן ראוי היה שיקרא הכסא על שמו, אפילו כן נשבע לו הקדוש ברוך הוא שלעולם יקרא הכסא על שם דוד, אפילו משיחנו, וזה אומרו אם ישמרו בניך בריתי ועדותי, אפילו הכי בניהם עדי עד ישבו לכסא לך, ואני ה' אהיה להם לאלהים ועבדי דוד נשיא בתוכם (יחזקאל לד, כד), וזה לקיום שבועתי שלעולם יקרא המלכות על שמו:
כמו כן נשבע לשלשת האבות שלעולם תהיה מתנת ארץ ישראל על שמם, ובשגם יגרום החטא כאשר גרם ויצאו מארץ ישראל, כאשר יחזיר שכינתו לציון ונזכה לארץ ישראל לא יקרא שפסקה מתנתם, ועתה היא מתנה חדשה אלינו, לא כן, אבל לעולם מכח מתנתם נשוב אליה, ויודע הנסתרות והנגלות ידע בבנינה ובח ורבנה ובבנינה ובחורבנה שנית ובבנינה שלישית לעד, לכן הבטיח לשלשת האבות, ולכן נאמר (ישעיהו נח, יד) והאכלתיך נחלת יעקב אביך, כי הוא הבית השלישי הנצחי שמטתו שלמה: ועל כן אמרו רז"ל (פסחים פח, א) שאברהם קראו הר ויצחק קראו שדה ויעקב קראו בית, שהבית הראשון והבית השני לא היה בהם דירת קבע כמו שאין בהר ולא בשדה דירה, אבל הבית השלישי הוא אשר ראה יעקב ואמר (בראשית כח, יז) אין זה כי אם בית אלהים. כי יפלא מה זה שאמר אין זה, דרך שלילה, ולא אמר דרך חיוב זה בית אלהים, כמו שאמר (שם) וזה שער השמים. אבל יתיישב שהיה אומרו דרך שלילה, כלומר אין זה לא הר ולא שדה רק בית דירת קבע. וזהו שאמר ירמיה (כו, יח) ציון שדה תחרש, על הבית ראשון שנקרא שדה, ועל השני שנקרא הר אמר (שם) והר הבית לבמות יער, האמנם עם כל זה המתנה היא על שם אברהם, שעל כן נאמר ליעקב (בראשית כח, יג) אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק, ולא אמר אביך, וזה להודיע שמתנת ארץ ישראל היא ירושה מאברהם לא מיצחק, באופן שכאשר באו ישראל לארץ בבית ראשון ירשו את אברהם, פסק ירושת אברהם בחורבנו חזרנו וירשנו את יצחק בבית שני הנחרב בעו"ה, אכן עתידים לירש נחלת יעקב הנצחיות כיון ששלשתם זכו ולכך נאמר והאכלתיך נחלת יעקב וגו', אבל עם כל זאת שם הר שקראו אברהם יקרא גם הבית השלישי כיון שממנו ירש יעקב. וזהו שנאמר (ישעיהו ב, ג) לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב, שקראו הר וקראו בית, וכן נאמר שם (שם ב, ב) נכון יהיה הר בית ה', שקראו הר וקראו בית, כי ההר לעולם נכון הוא, וכן תמצא בסיפור זה שקרא אברהם ג' פעמים בשם ה', ובשנים הראשונים לא נאמר אל עולם, רק בקריאה השלישית לרמוז על הבית השלישי הנצחי כמו שנאמר (זכריה יד, ט) ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. ולכך תמצא גם כן שהבטיחו הקב"ה ג' פעמים על הג' בתים, וכן נאמרו לו ג' הבטחות על הארץ, ולא נאמר לאחוזת עולם עד השלישי להודיע נצחיות הבית השלישי:
עוד יתכן לומר במה שנאמר לך אתננה, עם מדרשם ז"ל (בר"ר נח, ו הובא ברש"י) שדרשו במה שנאמר (בראשית כג, ד) גר ותושב אנכי עמכם, אם תרצו הריני גר ואם לאו אהיה תושב ואטלנה מן הדין, שיהיה אומרו קום התהלך בארץ כי לך אתננה, רצה לומר שילך בארץ ויכריז שעתידה ארץ ישראל להיות שלו ושלא יירא מהם. והעד הנאמן שכן הותר לו ושכן היה מכריז מה שנאמר בשירה (שמות טו, טו) אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמוגו כל יושבי כנען, כי באדום ובמואב אמר שאלופיהם ואיליהם יאחזמו רעד, ובכנען לא אמר כן רק כל יושבי כנען, אבל ודאי שבכנען היה מוכרז מפי אברהם לכל ההמון שעתידה ארץ כנען להיותה לזרעו. ובא האות עוד מה שנאמר (במדבר יד, טו-טז) ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך לאמר מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם, הרי לך שהיה מפורסם לכל הגוים מה שהקב"ה נשבע לתת להם לישראל הארץ. ובזה יתכן מה שאמרנו כאן קום התהלך בארץ כי לך אתננה, רצה לומר שיפרסם שהקב"ה אמר ליתנה לו, וזהו שנאמר תיכף שישב באלוני ממרא שבנה מזבח כמי שבונה בשלו, כי מה שבנה קודם זה ב' מזבחות שניהם היו בדרך לא בישוב, שאם בראשון נאמר עד מקום שכם, שלא היה בשכם רק בגבול שלו, ובמזבח שני נאמר בין בית אל ובין העי. אבל כאן נאמר וישב שנתישב ובנה, וכבר הרחבתי הדבור בזה בחלק ג' פרק כ"ג עיין שם: