מעשה שמשון· רבי משה חיים לוצאטו [הרמח"ל]
חלק ג
שמשון (יורד התִמנתה ורואה את התִמנית:
ותישר בעיניו)
מַה-טּוֹב בֹּאִי הֲלוֹם! וּבְיוֹם טוֹב בָּאתִי
לִרְאוֹת אוֹר כִּי יָהֵל, עַפְעַפֵּי שָׁחַר
אֲשֶׁר מֵחָלָב צַחוּ,
בִּפְנֵי רַעֲיָתִי זֹאת יַחְדָּו יִזְרָחוּ, –
שֶׁמֶשׁ צְדָקָה הִיא, וּבִכְנָפֶיהָ
תִּשּׂא תְשׁוּאוֹת-חֵן וּמִכְלֹל-יֹפִי.
אַף אִישׁוֹן בַּת-עֵינֶיהָ
יוֹרֶה בְנֵי-קַשְׁתּוֹ, וּשְׁנוּנִים הֵמָּה;
כֵּן לְבָבִי יֵלֵךְ לְאוֹר חִצֶּיהָ,
בְּאֵין מַעֲצוֹר, לַשּׁבִי
בֵּין כָּל אֲסִירֵי-חֵשֶׁק.
אַךְ מַה יֵּרַךְ לִבִּי – וְרַךְ אֵינֶנּוּ?
כִּי מֵרוּחַ קָדִים גְּבוּרוֹת-חֹסֶן
הֵן מִשְׁבְּרֵי גַלָּיו יוֹם יוֹם יֵהוֹמוּ.11
אֵיפֹה אֵיפֹא עַתָּה יָדָיו יָנִיחַ,
יֹאבַד עֵצוֹת, תָּקְפּוֹ – לְחִצֵּי חֵשֶׁק!
מָה עוֹד אֲיַחֵל פֹּה? הֲלֹא אָקוּמָה,
עֲדֵי אָבִי אֶשּׂא רַגְלַי לָלֶכֶת
וְתַאֲוַת לִבִּי אֵלָיו אַגִּידָה,
כִּי לֹא יֶחְדַּל מַלְאוֹת אֶת חֶפְצִי סֶלָה.
אַחֲרֵי-כֵן אָשׁוּבָה,
דּוֹדֵי רַעֲיָתִי זֹאת אֶרְוֶה לָבֶטַח,
אֶתְעַלְּסָה שָׁלֵו בַּאֲהָבֶיהָ.
אֵלֵךְ (כִּי לֹא אֶשְׁקֹט עֲדֵי אָבֹאָה),
אֵלֵךְ וְתִקְוָתִי יִתֵּן אֱלוֹהַּ.12
לָשׁוּב לִמְצוּלוֹת-יָם תָּמִיד יַחְפֹּצוּ
הַנְּחָלִים רָצוֹא וְלֹא יַרְגִיעוּ:
הַמִּתְאַוִּים כֵּן בַּמְּנוּחוֹת יָקוּצוּ
רָצוֹא וָשוֹב עַד אֶל חִשְׁקָם יַגִּיעוּ.
שמשון (עולה אל אביו ואמו; וידבר עמו על דבר התמנית).