מעשה רקח על הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה· רבי מסעוד חי רקח
פרק י · הלכה ג
ספר תורה שבלה וכו'. וקוברים אותו אצל ת"ח וכו'. איכא למידק אמאי לא כתב רבינו דאפי' שונה הלכות שפיר דמי כדאיתא במגילה דף כ"ו ופי' רש"י כלומר אפי' לא שימש ת"ח בתלמוד ובגמרא אלא במשניות וברייתות שפיר דמי ע"כ ופסקו מרן ב"י או"ח סימן קנ"ד. ואפשר דכיון דליכא בזמן הזה דין ת"ח כמ"ש הפוסקים ז"ל כל ת"ח במשמע.
מטפחות ספרים שבלו וכו'. שם דף כ"ו והטור או"ח סי' קנ"ד כתב יכולים לעשות מהם תכריכים למת מצוה וכו' וביו"ד סי' רפ"ב כתב עושים וכו' וכתב הרב ב"י עליו וז"ל ומדברי רבינו בטור או"ח נראה דרשות יהיב אי בעו למעבד תכריכין למת מצוה שפיר דמי וכן נראה ולא כדמשמע מדבריו כאן שעכ"פ צריך לעשות כן עכ"ד ובהורמנותיה דהרב ז"ל נראה לענ"ד דיש ליישב דברי הטור דהתם ודהכא דכאן כתב עיקר הדין האמור בגמ' והתם כתב יכולים כי היכי דלא נימא דבעי דוקא אבל אם גונזם בכלי חרס וכיוצא לא מצי דהא ודאי דכ"ש הוא דעביד ליה גניזה מעליא וחידושא הוא דאשמועינן דגם יכולים לעשות מהם תכריכין ולא הוי דרך בזיון או הורדה מקדושתן. וא"כ נפק"מ דעושים שכתב כאן אינו חיוב גמור כי היכי דבדין ס"ת שבלה לא הזכיר אפי' שונה הלכות משום דסמך אמ"ש באו"ח ה"נ כאן. ושוב ראיתי שכיונתי לדעת הרב ב"ח ז"ל יעו"ש תהילה להשי"ת.