אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה· רבי מסעוד חי רקח

פרק י · הלכה ב

הלכה א

אפילו אין לו מה יאכל וכו'. ברייתא במגילה דף כ"ז וכרבן שמעון בן גמליאל והרמ"ך ז"ל הקשה על רבינו מהירושלמי דמוכח מיניה דבאין לו מה יאכל לכו"ע שרי ואף תלמודא דידן לא פליגא ומרן הקדוש הליץ בעד רבינו עיין עליו והפרי חדש הקשה על מ"ש דכיון דלרבי ינאי שאלון ולא השיבם משמע דס"ל דאסור למכור מפני חייו ולרבי יונה דלא שאלון ס"ל דלא עדיף כדי חייו כמו לישא אשה ות"ת ואפשר דמשום דפשיטא להו לאיסורא במפני חייו לא שאלן וז"ל ואין זה כלום דכיון דרשב"ג גופיה ס"ל דכל שכן מפני חייו על כרחך מאן דאמר שלא השיב לתלמידיו הוא לפי שהוא כ"ש ואין צריך להשיב וכן מ"ד שלא שאלו הוא משום דיליף לה במכ"ש וכו' אבל לדעת הכס"מ אמאי לא השיבם דאסור עכ"ד ויפה תפס עליו אמנם גם מרן ז"ל לא כתב כן אלא להליץ בעד רבינו ומ"ש דכיון דרשב"ג גופיה ס"ל דכ"ש מפני חייו ע"כ נראה דאינו מוכרח דאפשר דרבי ינאי ששמע סברת רשב"ג דשרי ללמוד תורה ולישא אשה קאמר דיש ללמוד מזה דכ"ש מפני חייו ומה גם דרשב"ג גופיה ס"ל דאינו רואה סימן ברכה כדאיתא בתלמודא דידן אלא דר"י לא שמע לה להך ובזה נמי י"ל דמשו"ה לא השיבם דאסור משום דלא שמע לה להדיא מרשב"ג כמו ללמוד תורה ולישא אשה ועיין להרב ב"ח שכתב בזה דרך דחוק הרבה ואף דלדידיה הוא פשוט אחרי המחילה אינו נראה עיי"ש.

ואפילו ישן ליקח בו חדש וכו'. שם דף כ"ז איבעיא להו מהו למכור ס"ת ישן ליקח בו חדש כיון דלא מעלי ליה אסור או דילמא כיון דליכא לעלויי עלוייא אחרינא שפיר דמי וכו' וקאמר התם דבדיעבד פשיטא דשרי ולכתחילה פשיטא דאסור משום פשיעותא כי קמבעיא ליה כגון דכתיב ומנח לאיפרוקי וכו' ולא איפשיטא ע"כ ופי' רש"י ז"ל משום פשיעותא שמא משימכור שוב לא יקנה ומתוך כך יפסידו הדמים כי אמרינן דמנח לאיפרוקי שכתוב כבר החדש בבית הסופר ואינו מעוכב אלא נתינת דמים ע"כ. וכתב מרן ז"ל דמשום חומרא דס"ת פסקא לחומרא ע"כ ולפ"ז צ"ל דכיון דכתב רבינו סתם ולעולם אין מוכרים וכו' כיון בזה אף במציאות דכתיב ומנח לאיפרוקי. וקצת קשה למרן ז"ל דמה נפשך אי בעיא דלא איפשיטא בדין ס"ת הוי ספיקא דרבנן היכי פסק כאן לחומרא ואי הוי דאורייתא היכי כתב לעיל פ"ט הל' ט"ו בתירוץ שני דפסק לקולא משום דמידי דרבנן הוא עיי"ש וי"ל דלעולם מידי דרבנן הוא אלא שרבינו פוסק לחומרא משום קדושת ס"ת וכמו שמדוקדק לשון מרן הכא וההיא דלעיל לאו קולא גמורה היא דהא אינו יכול לקרות בו כל עוד שלא תיקנו וכמ"ש שם בתירוץ ראשון עיי"ש ואי קשיא הא קשיא להרב מנוח שהביא מרן ז"ל דטעמא משום פשיעותא הלכך אם היה החדש כתוב והוא בבית הסופר ואינו מחוסר אלא נתינת דמים מוכרים עכ"ל וקשה דכיון דבעיא דלא איפשיטא למה פסק לקולא וכבר ראיתי להדרישה וב"ח שנתעוררו בזה ותירצו דס"ל דהוי דרבנן ונקיט לה לקולא יעויין עליו וטעמא דקדושת ס"ת לא ניחא ליה. ואכתי קשה איך הביא הדין בסתם כיון שהוא מהגמרא והו"ל לומר דקי"ל הכי משום דהוי ספיקא במידי דרבנן ותו קשה למרן ז"ל דהו"ל לומר אבל הרב מנוח וכו' דהוה משמע דפליג ויש ליישב ודו"ק.

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה