מעשה רקח על הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ה · הלכה יא
המשכיר וכו'. מציעא דף ק"א מזוזה חובת הדר היא ופי' רש"י דדרשינן ביתך דרך ביאתך למי שנכנס ויוצא לה זה הדר בה ע"כ ומבואר גם כן שם דגם מקום המזוזה דהיינו הנקב שעושים בסף או הקנה שתולין בה המזוזה השוכר חייב והיינו מ"ש רבינו ולקבוע אותה וכו' וכן פסקו הפוסקים ז"ל והפרישה ז"ל סוף סי' רצ"א כתב דאפילו שכרו על מנת שיהא בו מזוזה משום דניחא ליה לאניש דעביד מצוה בין בגופיה בין בממוניה רבינו מנוח (והובא בהרב ב"י שם) ואע"ג שחוזר מהשכירות מחמת זה ואומר בהדיא שאינו רוצה לעשות המצוה מ"מ אמרינן בודאי שחוזר מטעם אחר אלא שתולה הטעם מכח המזוזה וכו' ע"כ.
וכשהוא יוצא וכו'. שם בברייתא דף ק"ב וכשהוא יוצא לא יטלנה בידו ויצא ומעשה באחד שנטלה בידו ויצא וקבר אשתו ושני בניו וכתבו התוספות ז"ל אע"ג דאמר שמואל דמטילין ציצית מבגד לבגד גבי מזוזה אסור לפי שהמזיקין באים בבית שאין בו מזוזה וכשנוטלה כאילו מזיק אותם שידורו בבית ע"כ ולפי זה הבא לדור בבית אחריו חייב לשלם לראשון דמי המזוזה וכ"כ הרב מנוח וב"י ב"ח. אמנם הנמוקי יוסף בסוף הלכות ספר תורה חילק בדבר בשם רב אחא משבחא ז"ל דהני מילי בדלא קבע לאלתר בבית אחר אבל אם קבעא לאלתר בבית אחר מותר ליטלה כדאמרינן מטילין ציצית מבגד לבגד וצ"ע ע"כ. ואנו אין לנו אלא דברי הרי"ף והרא"ש והתוספות ורבינו ז"ל שלא חילקו בדבר ואסור ליטלה בכל גווני וגם הרב נראה שלא החליט הדין שהרי כתב וצ"ע ועיין בלחם חמודות שם ועיין מה שאכתוב פ"א דציצית הל' י"ג בס"ד. ולפי האמור מתבאר והולך דפיטור דשלשים יום לנכנס בבית היינו מן הדין אמנם מפני המזיקין לא יאחר ובלבד שיזהר שלא לברך עליה עד כלות הל' יום וכן הסכים בשו"ת תורת חסד סי' נ"ג עיי"ש.
ואם הבית של גוי וכו'. באותה ברייתא ומנכרי נוטלה בידו ויוצא וכתב הרב בעל הפרישה והרב שפתי כהן ז"ל דהוא הדין אם משכיר לו הבית דיטלנה מיד קודם שיכנס לשם העכו"ם ע"כ ועיין לקמן פ"ו הל' י"ב.