מעשה רקח על הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ה · הלכה י
הכל חייבים וכו'. משנה בברכות דף כ' ופריך בגמרא ובמזוזה פשיטא ומתרץ מהו דתימא הואיל ואיתקש לתלמוד תורה קמ"ל ופי' רש"י קמ"ל דנשים חייבות דכתיב למען ירבו ימיכם גברי בעו חיי נשי לא בעי חיי בתמיה ע"כ והכי איתא בפ"ב דקידושין דף ל"ד ובפ"ק דיומא ועיין בזה להפרישה יו"ד סי' רצ"א.
השוכר בית וכו'. מנחות דף מ"ד תניא נמי הכי הדר בפונדקי ארץ ישראל והשוכר בית בחוץ לארץ כל שלשים יום פטור מן המזוזה מכאן ואילך חייב אבל השוכר בית בא"י עושה מזוזה לאלתר משום ישוב א"י ופי' רש"י פטור שמא יחזור בו משום ישוב א"י דלאחר שקבעה שוב אינו נוטלה משם אפילו יוצא ממנה וכו' הלכך בקושי יצא ממנה מפני טורח מזוזה אחרת ואפילו יוצא ממנה ישכרנה אחר מהרה כשימצאינה מזומנת במזוזה ונמצא א"י מיושבת ע"כ והרב מנוח ז"ל הביאו הרב בית יוסף סוף סי' רפ"ו כתב הטעם בשוכר בית בחו"ל דפטור כל שלשים יום משום דמזוזה חובת הדר ופחות משלשים יום הוי דירת עראי ולא מחייב ע"כ. וכן משמע מדברי הנמוקי יוסף סוף הלכות מזוזה ומדברי התוספות שם ד"ה טלית וכו' ושם כתבו ז"ל דאפילו אחר ל' יום אינו חייב אלא מדרבנן עיי"ש (ושואל דינו כשוכר וכ"כ הרב ב"י שם) ובשוכר בית מגוי כתב הגהות מיימוני שהוא פטור אפילו אחר ל' יום אמנם הטור ס"ל דחייב וכן הביא הרב ב"י משם הירושלמי להדיא ועיין בספר לחם חמודות סוף הלכות מזוזה.