מעשה רקח על הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ד · הלכה יח
במה דברים אמורים. מסקנא דמלתא שם דף כ"ג בית הכסא קבוע דליכא ניצוצות שרי בית הכסא עראי דאיכא ניצוצות אסור ופי' רש"י דבית הכסא עראי היינו להשתין בתוכו לבד ומשמעות הגמרא דהיינו דוקא כשהם בידו משום שמא ישפשף בידו אבל כשהם בראשו שפיר דמי בבית הכסא עראי וכ"כ התוספות שם וכ"כ הפוסקים ז"ל והיא השגת הראב"ד גם כן אמנם רבינו לא בחר בהיתר זה מדאיבעיא לן התם מהו שיכנס אדם בבית הכסא קבוע להשתין וכו' אתו שיילוה לרבא אמר אסור חיישינן שמא יפיח בהם ומדיהיב טעמא שמא יפיח שמע מינה דהכי קאמר ליה דאין חילוק בין קבוע לעראי דלעולם איכא למיחש שמא יפיח כי כן דרכם של בני אדם וכ"כ השלטי הגיבורים ז"ל שם והיא דעת מרן ז"ל ועיין להרב ב"ח ז"ל גם רבינו לקמן הל' כ"ג כתב דלא ילבש תפלין עד שיכסה ערותו וכו' ואם כן איך נתיר להשתין להדיא בתפילין בראשו וערותו לחוץ הא ודאי בזיון גמור הוא. שוב ראיתי להרשב"א ז"ל שהזכיר גירסא אחרת בהך בעיא דגריס בית הכסא עראי להדיא ולא גריס בית הכסא קבוע כגירסתנו ולפי זה אין שום תפיסה על רבינו כלל ובין בבית הכסא עראי ובין בבית הכסא קבוע אסור להשתין בתפילין בראשו. וקצת יש לתמוה על הראב"ד ז"ל שהוא עצמו מחק הגירסא שלפנינו בגמרא וקיים הגירסא של בית הכסא עראי כמ"ש שם בהרשב"א ז"ל וכאן השיג על רבינו ויש ליישב ודו"ק.
ונותנן לחבירו. אין זה בגמרא להדיא אלא משום דחיישינן שמא יקנח הניצוצות בידיו לכך לא הותר לו לגוללן בבגדו כדלעיל אלא נותנן לחבירו וק"ל.
ואין מי רגלים כלים וכו'. שם דף מ' כלשון רבינו ופי' רש"י אין מי רגלים כלין מן הגוף אלא בישיבה לפי שכשהקילוח קרוב לפיסוק הוא דואג שלא יפלו ניצוצות על רגליו ומפסיק ע"כ ועיין מה שכתבתי פ"ג דקריאת שמע.