מעשה רקח על הלכות תפילה וברכת כהנים· רבי מסעוד חי רקח
פרק יג · הלכה ה
אבל פרשת האזינו וכו'. והרביעי מן וירא ה' וינאץ והחמישי מלו חכמו עד כי אשא וכו' אבל רש"י ז"ל בראש השנה דף ל"א פירש הרביעי עד לולא כעס והחמישי עד כי ידין ה' עמו וכתבו שם התוס' שכן הוא המנהג כפי' רש"י ומסכת סופרים כתיב וישמן לו ורבינו חננאל פירש וירא לו ע"כ וצריך לתת טעם אמאי פסק רבינו דלא כמאן דכרש"י פשיטא דלא אתי כאמור וכמסכת סופרים לא אתי מוישמן ומכי ידין דמוכח מדברי התוספות דבהא לא פליג רש"י אמסכת סופרים וכדמוכח התם פי"ב וגם כפי' ר"ח לא אתי מכי ידין מהטעם האמור דמשמע דלא פליג ארש"י בהנך. ומתוך דברי רש"י נראה דהכריחו לפרש כן מסימנא דנקטי הזי"ו ל"ך דמשמע דהזי"ו יש לו שיעור אחד במנין הפסוקים ול"ך יש לו מנין אחר מדכתב ז"ל וירא ה' וינאץ עד כאן שש פסוקים לפרק מכאן ואילך שמונה פסוקים לפרק החמישי לולא השישי כי ידין ע"כ וא"כ קצת קשה דמוירא עד לולא שהיא הוי"ו שבהזי"ו הוו ח' פסוקים והוה לן לומר הז"י ול"ך ולזה יש ליישב ודו"ק. ולדברי מסכת סופרים קשה שכתוב שם ירכיבהו וישמן והא לא הוו אלא שני פסוקים. ודעת רבינו נראית מבוארת דחולק על רש"י משום דלדידיה הוי מסיים בדבר קללה אשביתה מאנוש זכרם והאחרת כי קרוב יום אידם וחש עתידות למו והוא ז"ל פי' דבעינן שיסיים בדבר תוכחה שהוא יותר טוב מקללה דכל כמה דמצינן לאהדורי אפתיחה ואסיום בדבר טוב עבדינן כמ"ש בתחילת הל' זה אלא שבזאת הפרשה מהדרינן התוכחה שהוא לטוב לישראל ולא בדבר קללה ולכך כתב דהחמישי מתחיל לו חכמו שהרביעי סיים ואין בהם תבונה שהיא תוכחה גמורה וכן נמי ראו עתה וכו' ואין מידי מציל וכו' כי אשא וכו' שהוא איום ותוכחה כדי שיחזרו בתשובה.