אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות תפילה וברכת כהנים· רבי מסעוד חי רקח

פרק יג · הלכה ד

הלכה ג

ובראשי חדשים הראשון קורא וכו'. פרק הקורא עומד (מגילה דף כ"א) בעי מיניה עולא בר רב מרבא פרשת ראש חדש כיצד קורים אותה צו את בני ישראל דהויין תמנייא פסוקי היכי נעביד ליקרו תרי תלתא תלתא פשו להו תרי ואין משיירים בפרשה פחות משלשה פסוקים ליקרו ארבעה ארבעה פשו להו שבעה וביום השבת הויין תרי ובראשי חדשיכם הויין חמשה היכי נעביד נקרי תרי מהא וחד מהנך אין מתחילים בפרשה פחות מג' פסוקים נקרו תרי מהא ותלתא מהך פשו להו תרי א"ל זו לא שמעתי כיוצא בה שמעתי דתנן ביום הראשון בראשית ויהי רקיע וכו' ואיתמר עלה רב אמר דולג ושמואל אמר פוסק וכו' מתיבי פרשה של חמשה פסוקים יחיד קורא ראשון שלשה השני קורא שנים מפרשה זו ואחד מפרשה אחרת וי"א שלשה וכו' ואם איתא למאן דאמר דולג נדלוג ולמאן דאמר פוסק נפסוק שאני התם דאפשר בהכי וכו' א"ר תנחום אמר רבי יהושע בן לוי כשם שאין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקים כך אין משיירים בפרשה פחות משלשה פסוקים פשיטא השתא ומה התחלתא דקמקיל תנא קמא מחמירי יש אומרים שיור דמחמיר ת"ק לא כ"ש דמחמרי י"א מהו דתימא נכנסים שכיחי יוצאים לא שכיחי קמ"ל ות"ק מאי שנא שיורי דלא משום יוצאים אתחולי נמי גזרה משום הנכנסים אמרי מאן דעייל שיולי שייל שלח ליה רבא בריה דרבה לרב יוסף הלכתא מאי שלח הלכתא דולג ואמצעי דולגן ע"כ ובתחילה איכא למידק בהך סוגיא במאי דקאמר שיור דמחמיר ת"ק לא כ"ש דמחמירי י"א דאדרבא ת"ק ניחא ליה בשיור מדקתני קורא ראשון שלשה ויותר קשה מ"ש רש"י ז"ל שיור דקמחמיר ת"ק דתני ושל חמשה ביחיד ולא אמרינן יקרא הראשון שלש ויפסיק אם ירצה דהיכי קאמר יקרא הראשון שלש דכל בתר איפכא הוא.
והוגד לי שמצאו הגהה אחת מכתב יד של כמוהר"ר דוד אלטאראס ז"ל פרשה של חמשה פסוקים יחיד קורא אותה קרא הראשון שלשה השני קורא שנים ע"כ ובהכי ניחא דמשמע דלת"ק מחמיר בשיור לכתחילה וגם במ"ש לעיל דלמ"ד פוסק ליכא למיפרך דהא קרא ראשון שלשה קתני וכו' ואם לא כן אכתי הוה איכא למיפרך אעיקרא דדינא הוה להו לתקוני שיפסוק באמצע פסוק אלא ודאי שהגהה זו נראה שהיא אמיתית אף שלא מצינו כן בנוסחאות שלפנינו וגם המפרשים ז"ל שראיתי לא נתעוררו בזה כלל ומעתה נחזור לענינינו בפרשת ראש חדש והנה הרמב"ן ז"ל הקשה דסוף סוף איכא למיחש לנכנסים שהרואה אותו מתחיל בפסוק שלישי של פרשה יאמר הראשון לא קרא אלא שני פסוקים ואי לא חיישינן לנכנסים בדלא אפשר למה דולג יקראו השנים הפרשה כולה והשלישי יקרא וביום השבת ופסוק אחד מובראשי חדשיכם דמאי איכא דאין מתחילין בפרשה פחות מג' פסוקים והא ההיא אינה אלא משום הנכנסים והא אמרת דהיכא דלא אפשר לא חיישינן לנכנסים ע"כ ותירץ הרשב"א ז"ל דכשהאמצעי דולג ליכא למיחש אלא לחד נכנסים ואלו היו קורים בלא דילוג איכא למיחש לתרי גווני נכנסים חד אם נכנסים בשעה שהוא מתחיל לקרות ובראשי חדשיכם שהוא סבור שמשם התחיל לקרות ואיכא למיחש נמי לנכנסים בתחילת קריאת הרביעי דכי חזו ליה מתחיל בפסוק שני סברי דקמא לא קרא אלא פסוק אחד הלכך דולג עדיף וכמ"ש מרן.
ולכאורה קשה על הרשב"א ז"ל דלדידיה אכתי מי ניחא הא איכא תרתי חדא כשמתחיל הלוי בפסוק השלישי משום הנכנסים שיאמרו שהראשון לא קרא אלא שני פסוקים ותו איכא למיחש לנכנסים בשעה שהשלישי קורא וביום השבת שיאמרו שלא קרא אלא שני פסוקים דאל"כ היה לו לסיים בסוף הפרשה שלמעלה והא לא קשיא ולא מידי דבשלמא כשמפסיק בפסוק ראשון של פרשת ובראשי חדשיכם טעמא רבה איכא דלמה לו לסיים באמצע הענין בשהיה יכול להניח בסוף פרשת וביום השבת אלא ודאי לא קרא אלא פסוק אחד אבל הכא לא יבואו לחוש שלא קרא אלא שני פסוקים דוביום השבת מדלא הפסיק בפרשת צו משום דסוף סוף בסוף פרשה סיים ומה לי הא ומה לי ההיך והכי דייקי דברי הרשב"א ז"ל יעו"ש ומה גם דמדבריו ז"ל נראה דס"ל דאין השלישי קורא וביום השבת אלא הרביעי כנראה ממה שהקשה לדברי הגאונים דיקראו שנים בפרשת צו ויהא השלישי דולג ג' פסוקים מפרשת צו כדרך שאנו עושים בחג וכן הבין הפרי חדש ז"ל אלא שהוא ז"ל כתב דהתוספות נמי ס"ל הכי ואחרי המחילה אינו דהתוספות כתבו להדיא ד"ה אין מתחילין וכו' דהשלישי קורא וביום השבת ואין לטעות בדבריהם כמבואר שם אלא דאכתי קשה בעיקר תירוצו של הרשב"א ז"ל דאם באנו לחוש לזה לנכנסים באמצע קריאה אף אנו נאמר דלדידן נמי כשהשני דולג פסוק אחד שנחוש לתרי גווני נכנסים חד לנכנס בתחילת קריאת השני שיאמרו שהראשון לא קרא אלא שני פסוקים וחד לנכנסים כשקורא פסוק שני או שלישי שיאמרו שאחד מהם לא קרא אלא שני פסוקים דהא אמרת דלא יחשבו שדילג ולזה י"ל דכולהו כחד חשיב דלא מצינו שתי חששות שוות בגוף קריאה אחת של אחד אלא דאכתי קשה דהוה לן לומר דאחרון דולג דהיינו שהשלישי יקרא ג' פסוקים מפרשת ובראשי חדשיכם והאחרון ידלג פסוק אחד למפרע ומה ראו לתקן שהשני ידלג והא נמי לא קשיא דטפי איכא למיחש ליוצאים ואלימא הך גזירה טפי מנכנסים דמאן דעל שיולי שייל ותו דנראה דאי אפשר לומר שאחרון ידלג דאם כן איכא למיחש לנכנסים וגם ליוצאים דכשקורא השלישי שלשה פסוקים מפרשת ובראשי חדשיכם הרי שייר ב' פסוקים ואיכא משום יוצאים וכן נמי כשדולג האחרון למפרע איכא למיחש לנכנסים בתחילת קריאתו שיאמרו שהשלישי לא קרא אלא ב' פסוקים מפרשת ובראשי חדשיכם ועיין להרב מגן דוד או"ח סימן תכ"ג שתירץ בטוב לזה.
ואי קשיא טובא הא קשיא דאמאי לא בחרו הדרך הנכון יותר משולל מכל אלו הפקפוקים לכאורה והוא שיקראו השנים הראשונים פרשת צו כולה והשלישי ידלג ג' פסוקים למפרע ויקרא עמהם ב' פסוקים מפרשת וביום השבת דבהכי ליכא שום חששא לא משום נכנסים ולא משום יוצאים כלל ועיקר ובאמת שבתחילת התבונני בענין זה נתקשה אצלי דבר זה הרבה ושוב מצאתי להרשב"א ז"ל שנתעורר בזה בסוף דבריו ז"ל והצריכו עיון אף דלפי דרכו ז"ל דס"ל דהשלישי לא יקרא פרשת וביום השבת וכמו שהבין גם כן הפר"ח ז"ל משום חשש הנכנסים אז שיאמרו שלא קרא אלא שני פסוקים של זאת הפרשה לפי דרכו בתירוץ קושית הרמב"ן ז"ל וכדלעיל ואם כן הו"ל להקשות שיקרא השלישי השלשה פסוקים למפרע בלא יום השבת ולזה היה אפשר דאינו מן הראוי שיקרא מה שקרא הראשון לבד ושיעלה ממנין הקוראים מאותו יום וכמ"ש הרב ב"י או"ח סי' קל"ז בשם הר"ד אבודרהם משם תשובת הגאונים משא"כ אם יקרא ג"כ פרשת וביום השבת שעדיין לא קראוה שפיר דמי וכמבואר שם והכריח כן מהגמ' וטעמא רבה איכא דיש לחוש לברכה לבטלה בדאפשר בלאו הכי וכדמוכח מדברי הרב בעל הלבושים ז"ל וטפי אית לן למיחש לגוף הקריאה בדאפשר מלחוש לחששת הנכנסים שיאמרו. ובמה שיש לדקדק דאיכא למיחש לשלישי נמי כבר כתב הרשב"א ז"ל דחששא רחוקה היא עיי"ש. ומה גם דזאת החששא ליתא כפי מה שתירצנו לעיל דשאני כשמפסיק באמצע ענין ממפסיק בסוף הפרשה וצ"ע.
ובספר מטה משה הקשה דלמה לא ידלג השלישי בקריאת הלוי שהוא אחרון בפרשה וכתב בספר תניא דטפי אית לן למיחש משום יוצאים מנכנסים דמאן דעייל שיולי שייל וישיבוהו כענין ע"כ תורף דבריו וכתב עליו הרב וז"ל ולי נראה דאין צורך לכך דאם דולג האמצעי ליכא למיחש רק להנכנסים אבל אם היה דולג השלישי איכא למיחש לנכנסים וליוצאים ליוצאים בסוף קריאת לוי שמשייר שני פסוקים ולנכנסים בתחילת קריאת שלישי דכד חזו מתחיל בפסוק ששי סברי דחד מן תרי קמאי לא קרא אלא שני פסוקים דהא לא אשתייר להם רק חמשה פסוקים עכ"ל. ואחרי המחילה רבתי לא ידעתי למה חלק על הספר תניא בהכי ואדרבא לפי דבריו קשה טובא דלדידיה מי ניחא גם כשדולג השני איכא תרתי חדא משום הנכנסים בתחילת הקריאה שיאמרו שלא קרא הראשון אלא שני פסוקים וגם בתחילת קריאת השלישי איכא למיחש לנכנסים דכד חזו מתחיל בפסוק ששי סברי דחד מתרי קמאי לא קרא אלא שני פסוקים אלא ודאי עיקר טעמא כמו שכתב הספר תניא ודו"ק.

ואם חל ראש חדש וכו'. מגילה דף כ"ט וא"ר יצחק נפחא ר"ח טבת שחל להיות בשבת מביאים ג' ספרי תורות וקורין בהם אחד בעניינו של יום ואחד בדר"ח ואחד בדחנוכה ע"כ ומבוארים דברי רבינו.

מוציאין שני ספרים וכו'. ומה שאין מוציאין שני ספרים בכל שבת לקרות בשני ענין מוסף היום דומיא דר"ח וכו' כתבו התוספות פ"ג דמגילה דף כ"ג ד"ה כיון וכו' לפי שאין בפרשה דוביום השבת וכו' אלא שני פסוקים ואין קורין בתורה פחות משלשה פסוקים וכו' ועוד י"ל לפי שצריך להפטיר בכל שבת מעניינו של יום ואי קרינן בשל שבת אם כן יהא צריך להפטיר בדסליק מיניה והיינו בשבת ואם כן יהיו כל ההפטרות מענין אחד ועוד י"ל לפי שלעולם אין קורין בס"ת שני בקרבנות אלא באותם שבאים לכפרה וכו' ע"כ נראה דהוצרכו לתירוץ שני ושלישי משום דלתירוץ ראשון היה קשה דמכל מקום הוה מצו לקרות וביום השבת עם שלשה פסוקים מפרשת התמיד דכתיבה לעיל מינה או כולה כיון דשייכא על כל פנים ליום דומיא דר"ח שאנו קורין פרשת ר"ח עם פרשת התמיד מהך טעמא גופא ועיין להרב הלבוש או"ח סי' תכ"ג.

ובשני קורא המשלים ובראשי חדשיכם. משמע מדבריו ז"ל דס"ל דעם הששה הראשונים גומרין הפרשה של אותו שבת והשביעי שהוא המשלים הוא קורא בספר שני ענין ר"ח ואם כן מ"ש אחר זה והמפטיר קורא ענין ר"ח היינו והיה מידי חדש שהיא ההפטרה שהזכיר אחר זה והקשה מרן ז"ל ממ"ש רבינו לקמן הל' י"ד והקורא ענין הקרבן הוא מפטיר בנביא הרי שכתב שהמפטיר עצמו קורא בספר תורה מוסף היום ותירץ ז"ל שלא בא שם אלא לומר שהקורא ענין הקרבן הוא מפטיר בנביא ולא הקורא בספר ראשון אבל אם קורא המשלים בשני זה לא ביאר שם וכאן לימדנו שאם רצו לקרות בספר שני קצת מהעולים הרשות בידם ומ"מ קשה שכתב כאן שהמשלים הוא זולת המפטיר אלמא אין המפטיר עולה מן המנין ובפרק שקודם זה כתב שעולה מן המנין (דף ט"ז) וצ"ל דהכא מיירי בשהפסיק בקדיש בין המשלים והמפטיר ע"כ ודין הקדיש ביארו רבינו לקמן הל' ט"ו ולפי זה מ"ש רבינו והמפטיר קורא ענין ראש חדש משמע דר"ל שחוזר לקרות ג' פסוקים מאותה פרשה שקרא המשלים ושם במגילה דף כ"ט איתא דבראש חדש קרו שיתא בעניינא דיומא וחד בדראש חדש ונראה שמשם הוציא רבינו דין זה והרב בית יוסף או"ח סי' תכ"ה פסק בשלחנו הטהור ומוציאים שני ספרים וקורין בראשון שבעה בסדר היום ובשני קורא מפטיר וכו' וכתב הפרי חדש שם דלאו דוקא דאפילו שיתא מצו למקרי בספר ראשון והשביעי קורא בספר שני ע"כ וכדברי הרב ב"י איתא במסכת סופרים פרק י"ז הלכה ג' דאיתא התם כיצד מפסיקין ר"ח וימי חנוכה שחלו להיות בשבת קורין שבעה בענין שבת והשמיני לר"ח הוא קורא וביום השבת ובראשי חדשיכם וכו' ובהלכה ט' איתא בזמן שחל ר"ח להיות בשבת השמיני שצריך לקרות וביום השבת ובר"ח הוא מפטיר וכו' ע"כ.

ומפטירין והיה מדי חדש וכו'. כן הוא לשון הברייתא שם דף ל"א והיינו השמים כסאי ומשום דמסיים בהך קרא דהוא העיקר נקטו קרא דוהיה מדי חדש.

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות תפילה וברכת כהנים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה