מעשה רקח על הלכות תפילה וברכת כהנים· רבי מסעוד חי רקח
פרק יב · הלכה יז
אשה לא תקרא וכו'. שם דף כ"ג ת"ר הכל עולים למנין שבעה אפילו קטן ואפילו אשה אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד הצבור ע"כ ורבינו כתב קיצור הדין דאשה לא תקרא מפני כבוד הצבור א"כ נאסר לגמרי. אלא דקצת קשה לעיקר דין הברייתא שהכשירה האשה לקרות בתורה וגם לחכמים דהוצרכו לומר דלא תקרא מפני כבוד הצבור דתיפוק לי דנשים פטורות מתלמוד תורה וכדאיתא בפ"ק דקידושין ופסקו רבינו פ"א דת"ת ונראה דאף דאינה חייבת בת"ת יכולה לעלות לס"ת להשלים מנין הקרואים וכן כתב הרב מג"א או"ח סי' רפ"ב משם התוספות סוף ר"ה ע"כ ודברי התוספות ז"ל הם שם דף ל"ג ד"ה הא רבי יהודה וכו' ועוד תירצו שם דהא דאשה עולה היינו באמצע שלא היו רגילים לברך כדאיתא וכו'. ועדיין לבי מהסס דבזמן קדמון שהיו העולים לס"ת הם עצמם היו קורין איך הנשים שאינם חייבות יכולים להוציא להאנשים ידי חובת קריאת ס"ת ואם נאמר דכיון דקריאת ס"ת בצבור אינה מן התורה אלא תקנת חכמים והם אמרו והם אמרו מלבד דהא איכא מאן דס"ל דהויא מן התורה וכמ"ש לעיל הל' ה' אכתי תו איכא למידק מאי שנא מדין הזימון שאין מזמנין עליהם כדאיתא בפרק שלשה שאכלו ופסקו רבינו פ"ה דברכות הל' ז' והרב בית יוסף ושאר פוסקים ז"ל. ויש ליישב קצת עם מ"ש במסכת סופרים פי"ח והביאו הרב מגן דוד שם דאיתא התם הנשים חייבות לשמוע קריאת ספר כאנשים ומצוה לתרגם להם שיבינו ע"כ ומשמע דהוי כמו מצות הקהל שנתחייבו גם הנשים ומצד זה מישך שייכי להוציא האנשים בקריאת התורה ועדיין צריך ישוב.
קטן היודע וכו'. כבר נתבאר מהברייתא הנזכרת וכ"כ הרא"ש הביאו מרן ז"ל וכתב עוד במ"ש רבינו ויודע למי מברכים דההגהות כתבו דהכי איתא בירושלמי ע"כ ומדסתם רבינו וכתב עולה ממנין הקרואים משמע דס"ל דלאו דוקא בשבת שקורין שבעה כפשטא דברייתא אלא דהוא הדין כל יום שיש בו ס"ת וכ"כ הרב כנה"ג סימן רפ"ב ומיהו הדבר פשוט דדוקא להצטרף למנין הקרואים אבל לא שיהיו כולם קטנים וכ"כ הר"ן והריב"ש סי' שכ"א הביאם מור"ם בהגהה שם ומנהגינו שלא להעלות קטן לס"ת כלל עד שיהיה בר מצות.
וכן מפטיר וכו'. שם פלוגתא דרב הונא ורב ירמיה בר אבא ופסק כמאן דאמר עולה דהא קא קרי.
ואם הפסיק וכו'. תשובת רב נטרונאי כתבה הרי"ף ז"ל מרן ז"ל.
צבור שלא היה בהם וכו'. כתב מרן הקדוש ז"ל תוספתא כתבה הרי"ף שם וכו' והא דקאמר בכל זמנא ויושב היינו לדידהו שלא היו מברכים בתורה אלא ראשון לפניה ואחרון לאחריה הלכך אם לא היה חוזר ויושב במקומו בכל פעם לא יהא ניכר שיהא אלא כקורא אחד אבל בתר דתקון שיהא כל אחד מברך לפניה ולאחריה אינו צריך לישב דהא איכא היכירא וכו' ורבינו סובר שאפילו לאחר התקנה צריך לישב ולעמוד כדי לעשות היכר וכו' ע"כ. וקצת קשה ממ"ש רבינו לקמן הל' י"ט אין שם לוי כהן שקרא ראשון חוזר וקורא הוא עצמו פעם שניה במקום לוי וכו' ושם לא הזכיר שצריך לישב כלל אם לא שנאמר דאין הכי נמי דצריך הוא לישב וסמך אמ"ש כאן ויותר נראה דבאחד אין צריך היכר זה דכולי עלמא ידעי ואין בו כל כך קפידא משא"כ בכל השבעה ודו"ק ובבית יוסף סוף סי' קמ"ט השמיט תיבת יושב ע"פ דרכו שכתב כאן.