מעשה רקח על הלכות תפילה וברכת כהנים· רבי מסעוד חי רקח
פרק יב · הלכה טז
כמה הם הקוראים וכו'. מגילה דף כ"א ביו"ט חמשה ביוהכ"פ ששה בשבת שבעה אין פוחתין מהם אבל מוסיפין עליהם ובמסכת סופרים פ"י איתא יו"ט שאיסור לאו חמשה יוהכ"פ שאיסור כרת ששה שבת שאיסור סקילה שבעה ע"כ והרב ב"י משם שבולי הלקט בשם הגאונים כתב למה קורין שבעה בתורה שאם יארע לאדם אונס שלא בא לבית הכנסת כל שבעת ימי השבוע ולא שמע ברכו יאזין מפי הקורין שבעה פעמים ברכו ויצא ידי חובתו ע"כ ועיין מ"ש לעיל הל' ה'. ודע דמרן ז"ל משם הר"ן בשם יש מפרשים כתב דנהי דאין פוחתין קאי אכולהו אבל מוסיפין עליהם לא קאי אלא אשבת בלחוד אבל לא אשארא שלא להשוותן לשבת אבל מדברי רש"י נראה דאכולהו קאי דכיון דאסורין במלאכה מוסיפין עליהם וליכא למיחש משום ביטול מלאכה וזה דעת רבינו דאפכינהו וכתב שבת והדר כל הני ואכולהו כתב דמוסיפין ע"כ ובב"י סי' רפ"ב הביא פוסקים אחרים כדעת רבינו ובשלחנו הטהור שם לא הזכיר כי אם שבת ומור"ם בהגה נראה שהבין כוונתו כדעת היש מפרשים שהביא הר"ן ז"ל עיי"ש ודעת הרשב"ץ בהגהות הרי"ף ז"ל הביאו הכנה"ג שם שעתה שכל הקוראים מברכים אין להוסיף יותר משבעה אפילו בשבת כדי שלא נוסיף בברכות שאינן צריכות וכו' ע"כ. וכשמוסיפין יותר מהשבעה אם מותר לחזור ולקרות לזה מה שקרא זה הויא פלוגתא בין הפוסקים ז"ל דהרב ב"י שם בשם הריב"ש ז"ל כתב דמותר לקרות עולים הרבה אע"פ שקורא זה מה שקרא זה וחוזר ומברך אין בכך כלום וכו' ושכן נהגו העולם ולא כדכתב המרדכי בסוף מגילה בשם רבינו אפרים ע"כ והרב כנסת הגדולה ז"ל כתב שם ומנהגינו בשבת שיש בו חתן או ברית מילה שמוסיפין יותר משבעה ולפעמים החזן קורא לשני מה שכבר קרא הראשון וכן ביום שמחת תורה וכתב בעל תיקון יששכר בדף נ"ו דאפי' לכתחילה כשר למעבד הכי ע"כ ואם כוונת הרב בעל תיקון יששכר דגם לחזור ולקרות פסקא אחת כמה פעמים כשר הדבר לעשות כן אף לכתחילה לא ידעתי איך יכול לכתוב דכשר לעשות כן אפילו לכתחילה כיון דאיכא רבינו אפרים שהביא המרדכי והזכירו הרב ב"י ז"ל שאוסר ודברי הרשב"ץ שהזכרנו אשר לפי דבריהם קרוב הדבר מאד שיהיו כל אותם הברכות לבטלה ואיך יתכן לומר דכשר הדבר וכו' (ואין בידי כעת ספר הלז לראות הדברים בשרשם) והרי העיד הרב בית חדש בשם רש"ל הביאם הכנסת הגדולה ז"ל שם דבמקומו נהגו כדברי המרדכי חוץ משמחת תורה וכו'.
ולכך נראה דכוונת הרב בעל תיקון יששכר ז"ל דבשמחת תורה הוא דקאמר הכי דבאמת משום כבוד התורה שפיר דמי וכמעט לכולי עלמא ותדע עוד דהרב כנה"ג עצמו בשיירי שם הביא מדרשות מוהרי"ל בהלכות נישואים שכתב דיש לסדר קודם השבת לכמה בני אדם מספיק הסדר שלשה פסוקים לפי אותו סך בוררין שושבינין כי אין לחזור בסדר אחוריו כדי לקרות כמה שירצה ושכן ראה בהילולא דבת מוהר"י סג"ל שביררו שושבינין ולא הספיק הסדר לכולם ונשארו הרבה אחר סיום הסדר ויצאו חפשים ע"כ וזה הולך ע"פ דעת המרדכי בשם רבינו אפרים ז"ל שאוסרים לחזור ולקרות מה שכבר קראו וכן הוא מנהג אשכנז וכו' ומכל מקום מה שנוהגים קצת שלוחי צבור דאע"פ שיש בסדר כדי לקרות לכל העולים שלשה פסוקים אינם משנים הפיסקות של שבעה עולים וחוזרים וקוראים פיסקא אחת לכמה אנשים לא יפה הם עושים דכיון דאפשר לצאת ידי חובת כל הסברות מה להם להכנס עצמם באיסור וכו' והלכך אני אומר שראוי לשליח צבור ליזהר עצמו שלא לחזור ולקרות מה שכבר קרא אלא אחר אשר כבר קראו שבעה עולים לפחות כ"א פסוקים שהוא חיוב הקריאה וכו' עכ"ל הרי לך כמה גמגם הרב על הדבר ובקושי התיר לעשות כן אחר שקראו השבעה ראשונים כל אחד שלשה פסוקים כיון שכבר נתפשט המנהג באיזה מקומות בשמחת חתן או ברית מילה ומדהביא הרב דברי מהרי"ל תחילה נראה גם כן דלא התיר לעשות כן אלא בדליכא כל כך פסוקים או פיסקות שיוכל השליח צבור לעשות שיספיקו לכל העולים אבל אם יספיקו לכולם למה להם להכנס בספק זה והרי העיד מוהרי"ל ז"ל שראה הלכה למעשה בהילולא דבת מוהר"י סג"ל שבשביל שלא הספיק הסדר לכולם מנעם מלעלות בתורה אף שהיתה שם שמחת חתן וכלה ואפילו להשושבינין אלא ודאי נראה פשוט למעשה שאין לעשות כן זולת בשאין לחלק שלשה פסוקים לכל אחד וכדברי הרב כנה"ג ז"ל ותבא עליהם ברכת טוב מאדון הטוב כן יהי רצון.
ובימי התענית וכו'. כתב מרן הקדוש בפ"ק דתענית משמע דלא קרינן אלא במנחה וצ"ע ע"כ. כוונתו ממ"ש שם דף י"ב אמתניתין דעברו אלו ולא נענו וכו' דבעי מצפרא כנופיא היכי עבדי ופירש רש"י מאי עבדי בכנופיא דמצפרא ובכולי יומא דתענית אמר אביי מצפרא עד פלגא דיומא מעיינינן במילי דמתא מכאן ואילך רבעא דיומא קרינן בספרא ואפטרתא מכאן ואילך בעינן רחמי שנאמר וכו' ופריך איפוך אנא לא ס"ד וכו' ופי' רש"י אפוך אנא דפלגא דיומא קמא הוו קרו ומפטרי ובעו רחמי ובאידך פלגא מעייני וכו' ע"כ ומכאן מוכח להדיא דדוקא בערב אחר חצות היו קורים ספר תורה ולא בבקר כלל.
ואחרי המחילה הראויה מעצמותיו הקדושים לא ידעתי למה הצריכו עיון שהרי זה לא נאמר אלא בתעניות של גשמים אי נמי איזה צרת צבור שלא תבא ודין זה כבר פסקו רבינו סוף פרק א' מהלכות תעניות ששם כתב ומחצי היום ולערב רביע היום קוראים בברכות וקללות וכו' ולא הזכיר קריאה בבקר כלל ושם פרק ה' הל' ה' כתב בענין הד' תעניות שמתענים מפני הצרות שאירעו לאבותינו וי"ג באדר ובכל הצומות האלו אין מתריעים וכו' אבל קורים בתורה שחרית ומנחה וכו' הרי שבאלו דוקא הזכיר קריאת ס"ת בבוקר ובערב אבל שאר תעניות שהם מחמת הצורך כגון עצירת גשמים או דבר וארבה וכיוצא שם לא הזכיר זה א"כ כוונת רבינו הכא מבוארת דלצדדים קתני בתעניות שקורים שחרית ומנחה כגון הד' תעניות ובמנחה של שאר תעניות גם כן אין מוסיפין על שלשה וכיון שכאן דבר דרך כלל לכל גווני קריאות לא הוצרך לפרט דכבר ביארו במקומו הראוי וגם בהלכות אלו פי"ג הל' י"ח מבוארת עוד כוונת רבינו שכתב בשאר התעניות שאנו מתענים על מה שאירע לאבותינו קורין בשחרית ומנחה ויחל ושוב כתב ובתעניות שגוזרים אותם הצבור מפני הצרות כגון בצורת ודבר וכיוצא בהם קורין ברכות וקללות וכו' וכן ראיתי להר"ח אבולעפיה נר"ו.
ואגב ראיתי לרש"י ז"ל שם שכתב בפלגא דהיינו רבעא דיומא קרו ויחל ומפטירין דרשו וכו' ע"כ ולכאורה קשה טובא שהוא נגד מתניתין דפרק בני העיר (מגילה דף ל"א) דתנן בתעניות ברכות וקללות ופי' רש"י ז"ל ברכות וקללות להודיע שעל עסקי החטא באה פורענות לעולם ויחזרו בתשובה וינצלו מצרה שהם מתענים עליה ע"כ הרי שבתעניות של צרות צבור דבהו עסקינן בהך סוגייא פי' שהיו קורים ברכות וקללות וטעמא רבא איכא כמ"ש ז"ל והיכי כתב כאן שקורים ויחל ויותר יש לתמוה על סברת הרב שר שלום שהביא הטור או"ח סימן תקס"ו שבכל תענית צבור וכל תעניות שגוזרים על הגשמים וכל דבר הצריך להם אומרים ויחל בשחרית ומנחה וכו' ושם היה ראוי להרב בית יוסף להקשות עליו מהך סוגיא דתענית. וראיתי להר"ן ז"ל שתמה על המנהג שאנו נוהגים לקרות ויחל בבקר ובערב ובסוף פ"ב הביא המנהגים ולא כתב לבטלם כלל אם כן איפה שפיר מצינן למימר דרש"י והרב שר שלום כתבו כן לפי מה שהיו נוהגים כן בזמניהם ועיין להרב בעל תיקון יששכר ז"ל דף ס"ד שהאריך בזה וראיתי שכיוונתי לקצת דבריו תהלה לה' יעו"ש.
ואין מוסיפין עליהם. שם ופירש רש"י שלא יקשה לצבור מפני שהם ימי מלאכה ושבת במנחה סמוך לחשיכה הוא שהרי כל היום היו רגילים לדרוש ע"כ ושם במשנה לא הוזכר מנחה של יום הכיפורים וכבר כתב מרן ז"ל דודאי לא עדיף מנחת יוהכ"פ משבת ע"כ ודברי טעם הם דהא בשבת קורין שבעה וביוהכ"פ ששה ועיין מ"ש לעיל.