מעשה רקח על הלכות תפילה וברכת כהנים· רבי מסעוד חי רקח
פרק יא · הלכה יז
בני הכפר וכו'. פרק בני העיר (מגילה דף כ"ז) משנה אין מוכרין בית הכנסת אלא על תנאי שאם ירצו יחזירוהו דברי רבי מאיר וחכמים אומרים מוכרין אותו ממכר עולם חוץ מארבעה דברים למרחץ ולבורסקי לטבילה ולבית המים וכו' ופי' רש"י לבית המים לכביסה אי נמי לבית מי רגלים ע"כ ודינו של רבינו בזה מבואר ופסק כחכמים אמנם במ"ש שאם התנו שבעה טובי העיר וכו' שיהא הלוקח מותר לעשות בו כל אלו מותר וכתב מרן ז"ל דהוציאו מדאמר רבא לא שנו אלא שלא מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר אבל מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר אפילו למשתי ביה שכרא ולמשטח ביה פירי שפיר דמי וכו' ע"כ ומימרת רבא זו איתא התם אמתניתין דלעיל בני העיר שמכרו רחובה של עיר לוקחים בדמיו בית הכנסת ביהכנ"ס לוקחים תיבה וכו' ומשמע דדברי רבא קיימי להדמים כי מתניתין לא על קרקע הביהכנ"ס עצמו וכן פירש רש"י ז"ל למשתי ביה שכרא לקנות בדמים ולעשות שכר לשתות ע"כ ואין בגירסאות שלפנינו ולמשטח ביה פירי כמ"ש מרן ז"ל אכן הוא ז"ל הוכרח לומר דכן היא גירסת רבינו כי היכי דלשתמע מינה דרבא קאי אאידך מתניתין דאיירי בהקונה הביהכנ"ס שהותר לו לעשות בה אפילו זה ומלבד גירסא זו כבר אפשר להכריח דעת רבינו ז"ל מעובדא דרבינא דאייתי תלמודא סמוך לדברי רבא רבינא הוה ליה ההוא תילא דבי כנישתא אתא לקמיה דרב אשי א"ל מהו למזרעא א"ל זיל זבניה משבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר וזרעה ופי' רש"י תילא כל בית הרוס קרוי תל כמו והיתה תל עולם ע"כ א"כ שפיר יש להוכיח דגם רבא איירי בהכי.
ושוב זכיתי ומצאתי למרן גופיה שהכריח כן לקמיה ד"ה וכן אם התנו וכו' דלא כהראב"ד ז"ל עיין עליו אלא דאכתי קשיא לי לרבינא ורב אשי שסדרו התלמוד למה מייתו הך מימרא דרבא ועובדא דרבינא אמתניתין דבני העיר שמכרו וכו' ולא מייתו לה אאידך מתניתין דאין מוכרין ביהכנ"ס וכו' ובשלמא לשאר פוסקים שהביא הרב ב"י אורח חיים סימן קנ"ג דסבירא ליה דדין זה דרבא קאי בין להדמים בין לקרקע הבית הכנסת ניחא דמה לי הכא מה לי הכא כיון שבשניהם הדין שוה אמנם לרבינו דלא קאי אלא לקרקע הבית הכנסת אבל הדמים באיסורייהו קיימי כמבואר בדבריו קשה טובא דהוה ליה לאתויי הא אאידך מתניתין דשם הוא מקומו ומדהביאום ההך מתניתין משמע דגם בדמים הוא הדין והוא הטעם תו קשיא לי דכיון דלישנא דרבא הוי בלשון אפילו משמע דהכי קאמר לא מבעיא לאלו הארבעה דברים דמתניתין דשרי אלא אפילו למשתי ביה שכרא נמי שפיר דמי וא"כ אמאי לא הזכיר רבינו זה כיון דפסק כוותיה ובפירושו להמשנה כתב ז"ל אמתניתין דאין מוכרים בית הכנסת וכו' חוץ מארבעה דברים וכו' וז"ל זהו כשלא מכרו אותו אנשי הכפר כולם בהסכמה אבל אם מכרוהו זקני המקום כולם במעמד אנשי המקום כולם יכולים למכור ואפילו לעשות ממנו דירה לשתות בו יין וכו' ע"כ (ומשם באר"ה דלא הוה גריס ולמשטח ביה פירי) הרי דהביא דברי רבא בלשון אפילו דמשמע לא מבעיא הנך ארבעה דברים דשרי אלא אפילו למשתי שכרא נמי שרי וכו' ורבינו כאן כתב מותר לעשות בו כל אלו דמשמע אלו ותו לא ואולי דרבינו לא רצה להזכיר זה מכח עובדא דרבינא דלא שאל כי אם לזורעה דאינו כ"כ זלזול כהנך ארבעה דברים ורב אשי נמי דקאמר ליה זיל זרעה דנראין דברים מיותרים דהוה סגי שישיב זיל זבנא וכו' אלא נראה שבדיוק השיב לו כן לאפוקי זלזול גדול כגון למשתי ביה שכרא ואם באנו לדון מצד הסברא נראה ודאי דמרחץ ובורסקי ובית המים לפירוש שני שפירש רש"י ז"ל הוו זלזול גדול מאד ממשתי ביה שכרא ולכך השמיט רבינו זה לענין דינא כנזכר ולאידך קושיא קמייתא דלדעת רבינו הוה להו למסדרי התלמוד לקבוע הך מימרא אאידך מתניתין יש לומר דכיון דרבינו סבירא ליה דבמותר הדמים הכל שרי כמו שמתבאר מדבריו ז"ל אם כן מישך שייכא הך מימרא דרבא למתניתין דבני העיר וכו' ועיין להרב בית יוסף שם באורך. ודע דשבעה טובי העיר דאמרינן אין הכוונה היותר חכמים שבעיר או היותר זקנים אלא היותר משתדלים בצרכי העיר כן כתב הרב כנסת הגדולה שם בשם הרא"ם ז"ל סימן נ"ג.