מעשה רקח על הלכות תפילה וברכת כהנים· רבי מסעוד חי רקח
פרק יא · הלכה טז
במה דברים אמורים וכו'. שם דף כ"ו א"ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן לא שנו אלא בית הכנסת של כפרים אבל ביהכנ"ס של כרכים כיון דמעלמא אתו ליה לא מצו מזבני ליה דהו"ל דרבים ופי' רש"י לא שנו דיכולין למכור ביהכנ"ס אלא של כפרים אבל של כרכים הויא להו בתי כנסיות דרבים והכל בעליהן ואין בני העיר לבדן בעלים להם עד כאן. והתוספות כתבו שם וז"ל נראה לפרש הכי כיון דרוב בני אדם רגילים ללכת שם להתפלל אע"פ שאין נותנים כלום בבניינו מ"מ כיון דלדעת אותם רבים נעשה חמורה קדושתו ואינן יכולים למוכרו עוד יש לפרש כיון שרבים נותנים בבניינו ובשאר צרכיו וכו' ע"כ והרא"ש ז"ל כתב שם כפירוש ראשון של התוספות וכ"כ הר"ן ז"ל. ודברי רבינו מבוארים כפי' זה וכ"כ מרן ז"ל ושם הביא הרא"ש ז"ל דברי הירושלמי דקתני הדא דתימא בבית הכנסת של יחיד אבל של רבים אסור שאני אומר שמא אחד מסוף העולם קנוי בה וכתב ז"ל דכוונת הירושלמי דאולי יש אדם אחד מסוף העולם שהיה רגיל להכנס בה וגם לדעתו הוקדשה ולכך לא מצו מזבני ע"כ ויש להסתפק לפי זה בבית הכנסת של כפרים נמי אם בנו אותה אחרים מחוצה לה דהיינו שסייעו בבניינה אם יהיה לה דין בית הכנסת של כרכים כיון דאית לן טעמא דאסר בבית הכנסת של כרכים וראיתי להרב ב"י או"ח סימן קנ"ג שכתב בשם מרדכי ישן שראבי"ה פירש דבכפרים אפילו אחרים נתנו להם כיון שאין רגילות לבא שם רוב עם אדעתא דידהו יהבי דמאי דבעו עבדי ביה וכו' ע"כ וכ"כ בשו"ת משאת בנימין הביאו הרב כנסת הגדולה שם והכי מסתברא דהא גם בכפרים עכ"פ איכא אורחים לפעמים דאתו להו מעלמא ואפילו הכי לא חיישינן להו דכו"ע ידעי דכפרים הם ולא ישתנה דינם בשביל זה ועיין עוד למוהר"י בי רב שפלפל הרבה בענין זה הביאו הכנסת הגדולה ז"ל ושם הביא משו"ת מהר"ם מלובלין סימן נ"ט שנטה לומר דאם הוא במציאות שאין עוד תקוה לבנותו עוד אפילו של כרכים נמי מותר למוכרו דאמרינן מסתמא לכל העולם ניחא להו במכירה זו ובפרט אם יש לחוש שהעכו"ם יבנו בו בית תפלות דפשיטא דשרי למוכרו ע"פ שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר וכן דעת הרב משפטי שמואל ז"ל סימן י"ד.