אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות תפילה וברכת כהנים· רבי מסעוד חי רקח

פרק יא · הלכה טו

הלכה יד

וכן אם גבו העם וכו'. גם זה שם בגמרא וכתב מרן ז"ל דהרמ"ך ז"ל הקשה תימה אמאי אין משנין הדמים הא הוו כטווי לאריג דליכא למאן דאמר ואפילו בלבנים אמרינן דלית בהו שום קדושה כ"ש שגבו מעות וההיא דגבו והותירו יש לנו לפרש בענין אחר או שנאמר דלאו הלכתא היא וצ"ע ע"כ כוונתו ז"ל דאף דרבא אמר לא שנו אלא שמכרו והותירו אבל גבו והותירו מותר דמשמע אבל הגבוי אין לשנותו דחל הקדושה על הדמים יש לנו לפרשה בענין אחר ר"ל דאגב מתניתין דמיירי במותריהם נקט נמי בגבו מותריהם אבל אין הכי נמי דאפילו בעיקר הגבייה אין בה שום קדושה ותדע דרבא גופיה קאמר לעיל דבלבנים חדשים ליכא מאן דאמר דליהוו הזמנה א"כ רבא פליג מדידיה אדידיה ולכך כתב יש לנו וכו' כלומר ע"כ צריך לפרשה בענין אחר רוצה לומר דאינו כפי הפשט אלא אף עיקר הגבייה שריא ומ"ש או שנאמר דלאו הלכתא היא אפשר דר"ל דאף אם נפרש דדוקא במותריהם קאמר רבא לא אמר כן משום דאיהו ס"ל הכי אלא הכי קאמר דיוקא דהך מתניתין הוא זה אבל אנן לא קי"ל הכי. אי נמי חדא מהנך תרתי מימרות דרבא משמיה דאחר היא ולאו הלכתא היא. ולעיקר קושיית הרמ"ך על דברי רבינו ראיתי להרב מגן דוד ז"ל שכתב שיש לחלק דידוע שכל נדר שאדם נודר חייב לקיימו על כל פנים אלא דאף אם הזמינו ורוצה לשנותו הרשות בידו ובלבד שישלים הנדר בדבר אחר כמו זאת וחדא מימרא איירי בשינוי על מנת לשלם אחר דהיינו הך דלבנים כיון שעדיין לא עשה בהם שום מעשה דקדושה וההיא דגבו איירי שרוצה או רוצים להוציאם לחולין לגמרי בלא שום תשלום ואז אינם רשאים כלל ע"כ תורף דבריו והרב מגן אברהם חילק בין מעות ללבנים יעו"ש והר"ח אבולעפיה נר"ו כתב דצ"ל דמ"ש הני מילי בעתיקתא סתמא דש"ס אמרו ולא רבא דלא לפלוג מדידיה אדידיה יעו"ש.

משנין המותר וכו'. שם דף כ"ז מימרא דרבא והקשה הרשב"א ז"ל דהא תניא מותר עניים לעניים מותר שבויים לשבויים ומאי שנא הכא דאמרינן גבו והותירו מותר שאני הכא דאין דעת בני העיר ליתן המותר לבית הכנסת כיון שיש להם אחר וכן בספר וכן בכולן דדי להם באחד אבל שבויים ועניים כיון דאיכא טובא וכל יומא מצטריך להו אדעתא דהכי יהבי דמה שהותיר יהיה לעניים ולשבויים אחרים ע"כ.

וכל כלי בית הכנסת וכו'. ירושלמי דמגילה וכתבו הר"ן פרק בני העיר מרן ז"ל.

פרוכת שעל הארון וכו'. שם אמר רבא מריש הוה אמינא האי כורסיא תשמיש דתשמיש הוא ושרי כיון דחזינא דמותבי עילויה ספר תורה אמינא תשמיש קדושה הוא ואסור ואמר רבא מריש הוה אמינא האי פריסא תשמיש דתשמיש הוא כיון דחזינא דעייפי ליה ומנחי ספרא עלויה אמינא תשמיש קדושה הוא ואסור ופי' רש"י כורסיא בימה של עץ פריסא יריעה שפורסין סביבות הארון מבפנים ע"כ והתוספות ז"ל חלקו עליו ופירשו דפריסא היינו אותו שפורסין סביב הארון מבחוץ ע"כ ורבינו נראה שהוא מפרש כפי' התוספות שהרי כתב פרוכת שעל הארון ויהיה פירושו לפניו וסמוך לו כמו ועליו מטה מנשה ומרן ז"ל נסתפק בדעת רבינו עיין עליו ולענ"ד נראה כמו שכתבתי אחרי המחילה. אכן מאי דאיכא למידק דלמה השמיט רבינו ההיא דכורסיא שאמר רבא והרי"ף ז"ל הזכיר שניהם וגם הרב בית יוסף סי' קנ"ד ואולי דלא הוה גריס ליה ויותר נראה דחדא מנייהו נקט וכיון שהזכיר דין הפרוכת לא חש להזכיר דין הבימה כיון דטעמם שוה ודוק.

ואם התנו וכו'. כתב מרן ז"ל ירושלמי כתבו הר"ן פרק בני העיר וכו' ע"כ ועיין בב"י ומפרשים ז"ל או"ח סימן קנ"ד.

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות תפילה וברכת כהנים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה