מעשה רקח על הלכות תפילה וברכת כהנים· רבי מסעוד חי רקח
פרק ח · הלכה ה
וכן וכו'. הראב"ד ז"ל השיג על רבינו ועיין למרן ז"ל שהאריך בזה.
וזה הוא הנקרא פורס על שמע. כתב מרן ז"ל אי נמי שהטעם וכו' שאין עניית אמן מועיל לפטור השומעים אלא בעשרה וכו' אבל קשה לי על פי' זה מאי טעמא כי ליכא עשרה לא אמרינן סופר מברך ובור יוצא כי היכי דאמרינן בברכת המזון וצ"ל דשאני ברכת הנהנין ע"כ. הקשה הר"ח אבולעפיה נר"ו וז"ל וליתא דברכת המצות עדיפי כמ"ש כל המצות אע"פ שיצא מוציא חוץ מלחם ויין וברכת הלחם של מצה איפשיטא דמוציא דיש מצוה וכן פסק [רבינו] פ"א דברכות ואיך נותן טעם מרן דברכת הנהנין עדיף שיוצא שלא בעשרה וכו' ע"כ. ואחרי המחילה רבה לא ידעתי מאי קשיא ליה דמי אמר שכוונת מרן לומר דברכת הנהנין עדיף ואיך אפשר דבשביל שהיא עדיף לכך לא בעי עשרה אדרבא איפכא מסתברא בשביל העדיפות הו"ל לומר דליבעי עשרה דוקא וכוונת מרן האמיתית נראת מבוארת דר"ל דשאני ברכת הנהנין שאינה מצוה כמו קדיש וברכות קרית שמע ותו דברכת הנהנין הוא יותר תדיר ומצוי הרבה ולכך היקלו בה דלא בעי עשרה.
אלא דאכתי קשה לי דהא איכא ברכת המצות דמוציא אף שאינו ברכת הנהנין כגון שופר ולולב וכיוצא ולא בעי עשרה. והיותר קשה דאדפריך מרן מברכת המזון שהיא דוקא בלא יצא עדיין אז מוציא כדמוכח בברכות דף מ"ו וכ"כ הרבינו יונה שם דאם כבר יצא אינו מוציא ליפרוך מברכת המצות דאע"פ שיצא מוציא כמ"ש בגמרא ופסקו רבינו שם והוה דמי לדינו של מרן ז"ל דקאי איצא כבר מברכת קרית שמע כמ"ש ז"ל כדי שיפטרו בעניית אמן היו חוזרים אותה משמע אף שכבר יצאו היו חוזרים להוציא אחרים ואמאי הקשה מברכת הנהנין ובאמת שהייתי רוצה לפרש דברי הר"ח אבולעפיה נר"ו דר"ל כן אמנם תיבת עדיף לא יכולתי להולמה ודו"ק.
שכל עשרה מישראל וכו'. מבואר בברכות דף כ"א וריש סנהדרין דף ב'.