אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות תפילה וברכת כהנים· רבי מסעוד חי רקח

פרק ח · הלכה ד

הלכה ג

וכיצד היא תפילת הצבור וכו'. פרק שלשה שאכלו (ברכות דף מ"ז א)"ר יוסי קטן המוטל בעריסה מזמנים עליו והתנן נשים ועבדים וקטנים אין מזמנים עליהם הוא דאמר כרבי יהושע בן לוי דאמר ריב"ל אע"פ שאמרו קטן המוטל בעריסה אין מזמנים עליו אבל עושים אותו סניף לעשרה ואמר ריב"ל תשעה ועבד מצטרפים מתיבי מעשה ברבי אליעזר שנכנס לבית הכנסת ולא מצא עשרה ושיחרר עבדו והשלימו לעשרה שיחרר אין לא שיחרר לא תרי איצטריכו שיחרר חד ונפיק בחד וכו' ורב חסדא אמר רבי יוחנן קטן פורח מזמנים עליו תניא נמי הכי וכו' ומסיק ולית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא דאמר רב נחמן קטן היודע למי מברכים מזמנים עליו אביי ורבא הוו יתבי קמיה דרבה א"ל רבה למי מברכים אמרי ליה לרחמנא ורחמנא היכא יתיב רבא אחוי לשמי טללא אביי נפק לברא אחוי כלפי שמיא וכו' ע"כ. ורבינו פסק פ"ה דהלכות ברכות כרב נחמן דקטן היודע למי מברכים מזמנים עליו אע"פ שהוא כבן שבע או כבן שמונה ומצטרף בין למנין שלשה בין למנין עשרה לזמן עליו ע"כ.
ולכאורה קשה ממה נפשך אי ס"ל לרבינו דהא דרב נחמן בין לשלשה בין לעשרה איירי א"כ אף לענין תפילה הו"ל לפסוק כן דהא מדפריך לריב"ל מהאי עובדא דרבי אליעזר דעל כרחך מיירי לתפילה וריב"ל איירי בברכת המזון משמע דמאן דמכשירינן לעשרה לברכת המזון כשר נמי לעשרה לכל דבר שבקדושה דמאי דאמרו בגמרא ולית הלכתא וכו' אינו מנגד השיווי שהשוה ברכת המזון לדבר שבקדושה דלעיל בפשיטות ולא בא אלא לומר דלא בעינן קטן פורח אלא שיודע למי מברכים וכן נמי דלית הלכתא כהנך מימרות דארון ושבת וכו' ואי ס"ל דרב נחמן דוקא לשלשה איירי א"כ מנא ליה דאף לעשרה מיצטרף ועיין להתוס' שם. ותו קשה אמאי פסק דעבד אינו מצטרף דהא מסיק התם כריב"ל דתשעה ועבד מצטרפים ואוקים ההיא דר"א דשיחרר חד ונפיק בחד ומאי דקאמר התם ולית הלכתא ככל הני שמעתתא סתמא דמילתא דלא קאי אהנך מימרות דריב"ל מדמפסיק הגמרא בההיא דלעולם ישכים אדם וכו' וכמ"ש התוספות שם וי"ל דס"ל לרבינו דכי קאמר בגמרא ולית הלכתא קאי אכל הנך מימרות דלעיל וההיא דלעולם ישכים וכו' לא הויא הפסקה דאגב דאיירי בענין צירוף עשרה מייתי נמי הך מימרא דריב"ל גופיה גבי הנך מימרות דריב"ל ומה גם דשיחרר חד ונפיק בחד מילתא דחיקא היא.
וממתניתין נמי משמע דעבד שוה לאשה וכיון דבאשה קי"ל דאין מזמנים עליה כדאמרינן לעיל דמאה נשי כתרי גברי דמיין ועבד זיל טפי מאשה כדאמרינן בפרק התכלת לכך פסק רבינו דאין מצרפים אותו לשום דבר כלל והכי מדוייק לשון רבינו שם שכתב נשים ועבדים וקטנים אין מזמנים עליהם הרי שפסק כסתם מתניתין דשוה העבד לאשה וקטן שאינו יודע למי מברכים ומעתה רב נחמן אתא לאשמועינן דלא בעינן קטן פורח אלא הכל תלוי ביודע למי מברכים והכל לפום חורפיה תדע שהרי רבינו פסק כבן שבע או כבן שמונה והרי"ף ז"ל דקאי בשיטתיה כתב כבן עשר ובן תשע ומסתברא דלא פליגי בהכי אלא כל חד לפום חורפיה וכ"כ הרב ב"י או"ח סימן קצ"ט אלא דעדיין לא עלתה לנו ארוכה למה חילק רבינו בין ברכת המזון לתפילה לענין עשרה וראיתי לריא"ז שכתב דקטן שיודע למי מברכים מזמנים עליו ומצרפין אותו בין לשלשה בין לעשרה וכו' ובבית הכנסת אינו מצטרף עד שיביא שתי שערות כמו שמבואר בתלמוד ארץ ישראל ע"כ משמע דמסקנת הירושלמי לחלק בין ברכת המזון לתפלה ודוחק לומר דס"ל דירושלמי פליג אגמ' דידן ופסק כירושלמי אלא צ"ל דבמסקנא בש"ס דילן לא קאי הכי.
ומרן בכסף משנה שם בהל' ברכות כתב דמדאמר רב נחמן סתם אין מזמנים עליו משמע דמצטרף בין לשלשה בין לעשרה ע"כ ור"ל דאם איתא דהוא הדין לתפילה הו"ל לפרושי ולפחות לא הוה ליה לומר מזמנים אלא מצרפים אותו והוה שמעינן דכוונתו בין לברכת המזון בין לתפילה וכן בבראשית רבה איתא להדיא במימרת ריב"ל הדא דתימא לברכת המזון אבל לתפילה לא כמ"ש התוספות ואף דלפי דרכם ז"ל פליג הב"ר אתלמודא דידן לדברי רבינו ז"ל מצינן לעשותו סניף למסקנא דרב נחמן דלא פליג הב"ר לתלמודא דידן לפי המסקנא ומה גם דהסברא מסייענו דברכת המזון לא הוי דבר שבקדושה גמור כמו קדיש וקדושה ובפ' הקורא את המגילה עומד דף כ"ג מוכח להדיא דברכת זימון אינו דבר שבקדושה ומאי דבעי עשרה אינו אלא משום דלאו אורח ארעא כיון דבעו לאדכורי שם שמים דאי לא תימא הכי תיפו"ל משום דבעינן ונקדשתי כמ"ש לעיל עיי"ש. ועוד כתב הרבינו יונה ז"ל דדוקא לענין ברכת המזון עושים אותו סניף מפני שכל אחד בפני עצמו יכול לפטור עצמו מחיוב ברכת המזון אבל לקדיש ולקדושה ולברכו שכל אחד ואחד לא היה יכול לפטור עצמו מחיוב בשום ענין צריך שיהיו כולם בני מצוה וכ"כ מקצת הגאונים ז"ל ע"כ. והרב כנסת הגדולה או"ח סימן נ"ה כתב משם מהרי"ל בתשובה סימן נ"א דבן י"ג נקרא גדול וכן שיעורים אחרים שאמרו חז"ל בענין קטן וקטנה כגון בת שלש לביאה וכו' כל השיעורים הלכה למשה מסיני הם ונכלל במ"ש שיעורין הלכה למשה מסיני ועיי"ש במהרי"ל ז"ל שהביא טעם לדבר עיי"ש.

ואפילו היו מקצתם וכו'. מהמסכת סופרים שהביא הר"ן ז"ל וכו' ומ"ש מרן הקדוש ומפרש רבינו בדברי תורה ע"כ הלשון מגומגם מאי ד"ת שייך הכא כיון דהמסכת סופרים איירי להדיא בקדיש וברכו ואפשר דכוונתו על מ"ש רבינו וכן אין אומרים קדושה ולא קורים בתורה וכו' ולזה כתב דרבינו מפרש להך מסכת סופרים גם לענין ד"ת דהיינו קריאת התורה וההפטרה ומ"מ אין הלשון מתיישב חדא דהוה ליה לומר גם בקריאת התורה ותו דאין לו קשר במ"ש אחר זה דהני שבעה וכו' דנראה כנותן טעם למה שסיים עד שראיתי דברי הר"ן בשרשן וכתב כן משם רבינו תם והשתא ט"ס הוא וצ"ל ומפרש ר"ת וק"ל.

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות תפילה וברכת כהנים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה