מעשה רקח על הלכות תפילה וברכת כהנים· רבי מסעוד חי רקח
פרק ה · הלכה י
כריעה כיצד וכו'. שם דף ל"ד ת"ר אלו ברכות שאדם שוחה בהם באבות תחילה וסוף בהודאה תחילה וסוף ואם בא לשוח בסוף כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישחה וכתבו התוספות כדי שלא יבא לעקור דברי חכמים שלא יאמרו כל אחד מחמיר כמו שהוא רוצה ואין כאן תקנת חכמים וחיישינן ליוהרא ע"כ וכן פסקו הפוסקים ז"ל ורבינו השמיטו ולא ידעתי למה ואולי לא פסק כן מדתניא התם דף ל"א אמר רב יהודה כך היה מנהגו של רבי עקיבא כשהיה מתפלל עם הצבור היה מקצר ועולה מפני טורח צבור וכשהיה מתפלל בינו לבין עצמו אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת וכל כך למה מפני כריעות והשתחויות ע"כ משמע דס"ל לר"ע דאין איסור בדבר כלל והתוס' והרא"ש שם נרגשו מזה והוצרכו לומר דההיא דאם בא לשחות וכו' בסוף כל ברכה קאמר דאסור אבל באמצע שרי והא דר"ע באמצע דוקא הוא דהוה עביד הכי אמנם רבינו דחיקא ליה מלתא לומר כן משום דסתמא קאמר כדר"ע מכל שכן דבאידך ברייתא לא קתני דאסור אלא מלמדין וכו' ומשום גזרה כמ"ש התוספות זה נראה לענ"ד בדעת רבינו ודו"ק.
וכשגומר התפילה וכו'. כתב מרן ז"ל נראה שלמד כן מדאמרינן בפרק הוציאו לו דף ל"ד אמר רבי חייא בריה דרב הונא חזינא לאביי ורבא דפסעי ג' פסיעות בכריעה אחת משמע שצריך לכרוע בסוף התפילה ע"כ וכן פסקו הפוסקים ז"ל עיין עליהם.
וכשהוא כורע וכו'. מימרא דשמואל שם דף י"ב.
במה דברים אמורים בהדיוט אבל כהן גדול וכו'. פרק אין עומדין (ברכות דף ל"ד) ונראה שכתב כן דלא לאפושי פלוגתא ומה גם דהוי רבי יהושע בן לוי גופיה ועיין למרן ז"ל.