מעשה רקח על הלכות תפילה וברכת כהנים· רבי מסעוד חי רקח
פרק ה · הלכה ז
לא יעמוד במקום גבוה וכו'. עד שהרי חלק רשות לעצמו. וכתב הראב"ד ז"ל ובכל זה אם יכול לירד למטה ולהתפלל ירד למטה ויתפלל ע"כ. פ"ק דברכות תניא נמי הכי לא יעמוד אדם לא על גבי כסא ולא ע"ג ספסל ולא ע"ג מקום גבוה ויתפלל אלא במקום נמוך ויתפלל לפי שאין גבהות לפני המקום שנאמר ממעמקים קראתיך ה' וכתיב תפילה לעני כי יעטוף ופי' רש"י לעני דרך עניות ע"כ ואיכא למידק בהך ברייתא דאמאי כפל הדברים אלא במקום נמוך וכו' דמכלל לאו אתה שומע אין ואפשר דאתא לאשמועינן דגם במציאות דשרי במקום גבוה כגון אם היה גבוה יותר מג' ורחב ד' אמות אי נמי מוקף מחיצות מ"מ היינו דוקא כשאינו יכול לירד למטה אבל אם יכול לירד יותר טוב שירד דמקום נמוך בעינן טפי וזה לסברת הראב"ד ז"ל דאלו לדברי רבינו ומרן ז"ל קשה ואין לומר דאצטריך לומר אלא במקום נמוך משום דהוה אמינא דבמקום שהוא שוה שאינו גבוה ולא נמוך שפיר דמי ולזה אתא לאשמועינן דליתא דדוקא מקום נמוך בעינן דא"כ אמאי לא כתב רבינו דין זה דלתפילה בעי לכתחילה מקום נמוך והוא ז"ל לא הזכיר אלא איסור מקום גבוה והנראה בזה דרבינו לא היה גורס אלא במקום נמוך וכו' וכן נראה שהיתה גם כן גירסת הרי"ף והרא"ש ז"ל שהרי לא הביאו אלא תחילת הברייתא יעויין עליהם ומדברי רבינו נראה דס"ל דחילוק גובה ג' טפחים שייך בין לבנין בין למטה כסא וספסל שאם היה פחות מג' טפחים שרי ודוקא ג' טפחים ומג' ולמעלה אסור וכן הוא המשך דבריו לא יעמוד במקום גבוה וכו' ושוב פירש ואמר היכי דמי מקום גבוה לא ע"ג מטה וכו' ודלא כמוהר"י אבוהב ז"ל שהביא הרב ב"י או"ח סימן צ' דס"ל דמטה כסא וספסל אף בפחות מג' טפחים אסור יעו"ש. אלא דאכתי קשיא לי דמהכא משמע דבעי מקום נמוך לתפילה ואלו בפ"ק דתענית דף כ"ג גבי עובדא דאבא חלקיה בר בריה דחוני המעגל דא"ל לדביתהו ניסק לאיגרא ונבעי רחמים אפשר דמרצה קוב"ה ואתי מטרא משמע דיותר טוב הוא מקום גבוה ואפשר דלא אמרו דבעי מקום נמוך אלא בשהקרקע אינו שוה וכיוצא אז אין להתפלל במקום גבוה שבו אלא במקום נמוך שבו. אבל כשהוא רשות בפני עצמו ושוה לא קפדינן בהכי כלל ודו"ק. וראיתי להפר"ח שם שהקשה מפ"ק דשבת דאמרינן התם כל עיר שגגותיה גבוהים מבית הכנסת לסוף חרבה ואין לומר דקאי אגגות דוקא ולא אקרקע דהא בתוספתא קתני אין בונים ביהכנ"ס אלא בגובהה של עיר אלמא דמקום גבוה עדיף טפי וי"ל דהתם כיון שכל הצבור במקום גבוה ליכא למיחש למידי אבל הכא מיירי ביחיד דייקא נמי דקתני לא יעמוד אדם וכו' ע"כ תורף דבריו. ואחר המחילה ההיא דפ"ק דתענית שכתבתי הויא תיובתיה דהתם יחיד הוה ולכך נראה כמ"ש ודו"ק.
היה בנין גבוה וכו'. כל מ"ש רבינו מכאן ואילך מסברא דנפשיה הוא וראויים הדברים למי שאמרן דכיון דהוי רשות בפני עצמו אין זה בכלל מקום גבוה וכו' וגם הראב"ד הודה לדבריו עיין למרן ז"ל אף דמדברי המגדל עוז נראה שלא הבין כן בדברי הראב"ד עיין עליו.