מעשה רקח על הלכות תפילה וברכת כהנים· רבי מסעוד חי רקח
פרק ה · הלכה ו
ויחזיר פניו לכותל. שם דף י' מנין שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר שנאמר ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ועיין להטור או"ח סימן צ"א ומ"ש הפרי חדש שם.
וצריך לפתוח חלונות. ריש פרק אין עומדין א"ר חייא בר אבא לעולם יתפלל אדם בבית שיש בו חלונות שנאמר וכוין פתיחן ליה וכו' ומשמע דדוקא ליחיד הוא דבעינן חלונות כעין דניאל וכ"כ מרן בשם רבינו בתשובה שבתי כנסיות ומקומות המיוחדין לתפלת צבור אין להצריך בהם (חלוקות) [חלונות] ע"כ אמנם בהבית יוסף או"ח סימן צ' כתב שע"פ הסוד צריך שיהיו בבית הכנסת י"ב חלונות יעו"ש.
וקובע מקום לתפילתו תמיד. כתב מרן משם הרא"ש ז"ל דהכוונה שצריך לייחד לו מקום בבית הכנסת ושכן משמע בירושלמי וכו' ע"כ והכי איתא התם פרק תפילת השחר רבי אבא רבי חייא בשם רבי יוחנן אומר צריך אדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפילה ומה טעם בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך אשר תזכיר את שמי אין כתיב כאן אלא אשר אזכיר ואמר רבי תנחום בר חנינא צריך אדם לייחד לו מקום בבית הכנסת להתפלל ומה טעם ויהי דוד בא עד הראש אשר השתחווה שם לאלהים אין כתיב כאן אלא אשר ישתחוה ע"כ והכי איתא נמי פרק אין עומדים ופשטן של דברים לדעת רבי אבא וכו' היינו שלא יתפלל בביתו אלא בבית הכנסת דוקא שהוא מקום מיוחד לתפילה ולא קפיד אבית הכנסת קבוע דהיינו שצריך ביהכנ"ס אחד ורבי תנחום הוסיף שבאותו ביהכנ"ס שהולך צריך לייחד בו מקום וכן נראה דעת רבינו שכתב וקובע מקום לתפילתו הרי דלא קפיד אלא אמקום ולא אבית הכנסת. אמנם מדברי הרא"ש מוכיח דס"ל דבעי גם כן יחוד ביהכנ"ס והכי מוכח להדיא מהמשך דבריו וכן פסק הרב ב"י או"ח סי' צ' אבל פשט דברי הירושלמי נראה דלא מוכח הכי שהרי לא הזכיר יחוד בביהכנ"ס כלל ואדרבא מדרשת בכל המקום לא אתא אלא לאפוקי ביתו ויחוד הנאמר שם בדברי רבי אבא קאי אמקום לא על האדם שצריך ליחד לו ביהכנ"ס כמבואר. ומ"ש הרבינו יונה ז"ל לא מצאתיו מבואר בירושלמי יעו"ש.
ואין מתפלל בחרבה. כתב מרן ז"ל נראה שלמדו מההיא דריש ברכות דא"ל אליהו לרבי יוסי שנכנס לחרבה להתפלל היה לך להתפלל בדרך ואמרינן דשמע מינה דאין נכנסין לחורבה ואע"ג דמשמע התם דאין נכנסים לחורבה אפילו שלא בשעת תפילה מ"מ כיון דלגבי תפילה אמרה אליהו כתבה רבינו לענין תפילה ע"כ. ועוד נראה לענ"ד דהוצרך לזה משום דהוה ס"ד דכיון שהוא מקום שאין דרך בני אדם להכנס שם הוה אמינא דאדרבא מקום הגון הוא ששם הוא מתבודד ומכוין בטוב תדע דמסתמא לזה נתכוון ר"י שהרי השיב לאליהו מתיירא הייתי שמא יפסיקוני עוברי דרכים.
ולא אחורי ביהכנ"ס. מימרא דרב הונא וכדמפרש לה אביי שם דף ו' ונחלקו רש"י והתוספות בפירוש אחורי ביהכנ"ס מהו ועיין להרבינו יונה ומרן ז"ל ועיין בב"י או"ח סימן צ' ומ"ש הפרי חדש שם.
ואסור לישב וכו'. שם דף ל"א אני האשה הנצבת עמכה בזה אמר רבי יהושע בן לוי מכאן שאסור לישב בתוך ארבע אמות של תפילה ופי' רש"י הנצבת עמכה משמע אף הוא עמה בעמידה ע"כ והתוספות כתבו שם דבין מלפניו בין מלאחוריו בין מן הצדדין ופירשו תשובות הגאונים דוקא ביושב ובטל אבל אם היה עוסק בקרית שמע וברכותיה וכיוצא בהם אפילו יושב שפיר דמי עמך משמע בתוך ד' אמות משום דכתיב עמכה מלא בה"א כלומר שלא היה יושב בתוך ד' אמות שלה כי אם בחמישית ע"כ ואיכא בינייהו דלרש"י ז"ל עלי היה בתוך ארבע אמות והיה עומד ושפיר דמי ולפירוש התוספות היה יושב והיה חוץ לד' אמות ודברי רבינו מבוארים שכתב ואסור לישב דהיינו ישיבה ממש אבל עמידה משמע דשרי מדלא כתב ואסור לעמוד ועיין להרב ב"י א"ח סי' ק"ב.
או לעבור וכו'. שם דף כ"ז מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי דאריב"ל אסור לעבור כנגד המתפללין איני והא רבי אמי ורבי אסי חלפי ומתרץ חוץ לארבע אמות הוא דחלפי ע"כ ורבינו העתיק לפניו משמע דבעי למימר דמן הצדדין לא נאסר וכן דעת הרבינו יונה וכ"כ מרן ז"ל ומ"מ הזוהר הקדוש פרשת חיי שרה כתב דלכל צד אסור לעבור והביאו המג"א שם.