אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות תפילה וברכת כהנים· רבי מסעוד חי רקח

פרק ד · הלכה יד

הלכה יג

וכן המשתין וכו'. במגילה דף כ"ז תני תנא קמיה דרב נחמן המתפלל מרחיק ארבע אמות ומשתין והמשתין מרחיק ד' אמות ומתפלל ומסיק דלאו דוקא הרחקה אלא רוצה לומר שישהא כדי הילוך ד' אמות ופריך בשלמא משתין ישהא כדי הילוך ד' אמות משום ניצוצות אלא מתפלל ישהא כדי הילוך ד' אמות למה לי ומתרץ רב אשי שכל ד' אמות תפילתו סדורה בפיו ורחושי מרחשן שפוותיה ופי' רש"י משום ניצוצות שלא יטנפו בגדיו בניצוצות שבאמתו ע"כ נראה שכוונתו שבגמר הקילוח יוצאים איזה טיפין והיינו הניצוצות דקאמר ומ"ש ז"ל שלא יטנפו בגדיו הכוונה שאם ילך להתפלל תכף שגמר ההשתנה יטנפו בגדיו מחמת אותם הטיפות כן נראה פשט דבריו ז"ל ובאמת דתיבת ניצוצות בעלמא לא מוכח הכי אלא שהיא דבר הניתז מגזרת ניצוץ וכדאיתא בפרק כל היד (נדה דף י"ג) רבי אליעזר אומר כל האוחז באמה ומשתין כאילו מביא מבול לעולם אמרו לו לר"א והלא ניצוצות מנתזין על רגליו ונראה ככרות שפכה וכו' ובפרק אמר להם הממונה (יומא דף כ"ט) אמתניתין דכל המטיל מים טעון קידוש ידים ורגלים פריך בשלמא רגלים משום ניצוצות אלא ידים מ"ט א"ר אבא זאת אומרת מצוה לשפשף ופי' רש"י מצוה לשפשף בידו ניצוצות של מי רגלים הניתזין על רגליו שלא יצא בהם חוץ ונראה ככרות שפכה וכו' ע"כ.
גם בפ' כיצד מברכין (ברכות דף מ') אמר רבא בר שמואל משום רבי חייא אין מי רגלים כלים אלא בישיבה א"ל רב כהנא ובעפר תיחוח אפילו בעמידה ואי ליכא עפר תיחוח יעמוד במקום גבוה וישתין במקום מדרון ופי' רש"י אין מי רגלים כלים מן הגוף אלא בישיבה לפי שכשהקילוח קרוב לפיסוק הוא דואג שלא יפלו ניצוצות על רגליו ומפסיק בעפר תיחוח ליכא ניצוצות ע"כ ועל כרחין היינו ניצוצות המנתזין על רגליו אחר נפילתן בארץ דמשום הכי אמרו דבמשתין בעפר תיחוח ליכא ניצוצות לפי שהם נבלעים תכף וגם במקום גבוה ומדרון אין מציאות שינתזו על רגליו אלא דרש"י ז"ל הוכרח לפרש דהני ניצוצות דסוגין דמגילה אינם כמו ניצוצות דעלמא משום דחז"ל לא חילקו בדבר ואם איתא הוה להו לפרש דהיינו דוקא במשתין במקום שוה וקרקע קשה כנ"ל אבל אם משתין בעפר תיחוח או במקום גבוה ומדרון דאין כאן ניצוצות לא ותו דאם איתא הרי אמרו מצוה לשפשף ואין צורך לשום המתנה אחרת אלא ודאי שהם הטיפין היוצאים מן האמה בגמר ההשתנה לעולם זה נראה לענ"ד בכוונת רש"י ז"ל. וזה נראה ג"כ טעמו של רבינו שהשמיט הטעם של ניצוצות משום דמלתא דפשיטא היא ופסיק רישיה דלעולם איתנהו מכ"ש דגם בגמ' לא הוצרכו לזה אלא כדי לידע טעם המתפלל שצריך הוא להשהות וכו' אבל במשתין כדי להתפלל מילתא דפשיטא היא ולכך רבינו הזכיר טעם רחושי מרחשן שפוותיה בחלוקה שניה והשמיט טעם ניצוצות בחלוקה ראשונה ודו"ק.

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות תפילה וברכת כהנים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה