מעשה רקח על הלכות תפילה וברכת כהנים· רבי מסעוד חי רקח
פרק ד · הלכה יג
היה עומד בתפילה וכו'. ברייתא שם וקצת קשה דאמאי לא חייבו גם בזו לומר רבון כל העולמים כמו שתיקנו במי שיצא ממנו רוח מלמטה ותירץ רבינו יונה וז"ל וי"ל דלא דמי דהתם כשמים שותתים על ברכיו איגלאי מלתא למפרע דפושע הוא מעיקרא דנצרך היה לנקביו מתחילה ולא בדק וברכה זו תקנוה לאונס דמשום הכי אמרינן בה גלוי וידוע לפניך חרפתינו וכלמתינו להודיע שאנוס היה ואין היכולת בידו ולפיכך בדבר שהוא בידו והוא פושע בנפשו אינו יכול לאומרו אבל הכא שהוא אנוס שזה אונס מצוי ואין אדם יכול ליזהר ממנו התקינו לאומרה עכ"ל. ועוד נראה לענ"ד דביצא ממנו רוח כבר יש לו להפסיק על ידי שיש לו להתרחק ממקומו ולכך חייבו אותו להפסיק בהתנצלות זה מה שאין כן במים שותתין שאין כאן ריח ולא אסרה תורה אלא כנגד העמוד כיון שאין לו להפסיק בריחוק מקום לא רצו שיפסיק בזה והכי דייקי דברי רש"י ז"ל שכתב שם ואומר בתוך התפלה דהא מופסקת ועומדת כבר ע"י הרוח וכו' ע"כ ועל כרחין מצד הפסק ההרחקה קאמר דחייבו אותו להתרחק ארבע אמות ממקום שהוא מתפלל דאילו מצד השהיה עצמה מחמת הריח זה לא נקרא הפסקה גמורה תדע דביצא ממנו רוח מלמטה לא חייבו חז"ל לומר התנצלות זה וכמ"ש רבינו לעיל ומזה קשה לדברי רבינו יונה ז"ל שכתבנו אף דבאמת אין נראה שהבין כן מרן ז"ל עיין עליו.