מעשה רקח על הלכות תפילה וברכת כהנים· רבי מסעוד חי רקח
פרק ד · הלכה יב
בקש להוציא וכו'. שם היה עומד בתפילה ונתעטש ממתין עד שיכלה הרוח איכא דאמרי היה עומד בתפילה ובקש להתעטש מרחיק לאחוריו ארבע אמות ומתעטש וממתין עד שתכלה הרוח וחוזר ומתפלל ואומר רבונו של עולם וכו' ומתחיל ממקום שפסק ופירש רש"י ואומר בתוך התפילה דהא מופסקת ועומדת כבר על ידי הרוח לפיכך יכול להפסיק נמי ולומר באמצע ע"כ. והתוספות כתבו שם ואומר רבון העולמים מיד באמצע תפילתו ואחר כך מתחיל למקום שפסק ע"כ נראה מדבריהם ז"ל דחוזר למקום שפסק ומסיים תפילתו משם ואילך ואין צריך לחזור כל התפילה אלא ממקום שפסק ומשמע נמי דיש לו לחזור למקומו הראשון שנתרחק ממנו בשביל ריח העיטוש ותרוייהו סבירא ליה לרבינו גם כן שהרי כאן כתב וחוזר למקומו ומתפלל דהיינו למקום שנתרחק ממנו ולעיל כתב וחוזר לתפילתו דהיינו למקום שפסק בשביל הרוח ומשם ואילך הולך ומתפלל ונראה דהיינו דוקא בשלא שהא כדי לגמור את כולה אבל אם שהה כדי לגמור את כולה פשיטא שחוזר לראש וכמ"ש לקמיה ועיין להרב ב"י או"ח סי' ק"ג.