מעשה רקח על הלכות תפילה וברכת כהנים· רבי מסעוד חי רקח
פרק ד · הלכה יא
מי שגיהק ופיהק ונתעטש בתפלתו אם לרצונו הרי זה מגונה וכו'. פרק מי שמתו (ברכות דף כ"ד) בשלמא מגהק ומפהק לא קשיא כאן לאונסו כאן לרצונו אלא מתעטש אמתעטש קשיא מתעטש אמתעטש נמי לא קשיא כאן מלמעלה כאן מלמטה דאמר רבי זירא וכו' המתעטש בתפילתו סימן יפה לו וכו' ופי' רש"י אלא עיטוש אעיטוש קשיא דאין עיטוש אלא לאונסו ע"כ. ולפ"ז קשה לרבינו שכתב עיטוש לרצון דמהש"ס משמע דכולהו הוו לאונס וכמ"ש רש"י ז"ל והוא מוכרח דאם לא כן הו"ל לשנויי כאן לאונסו כאן לרצונו כמו גבי גיהק ופיהק והנראה בזה דרבינו כתב כן לפי שמשמעות הגמרא בהכרח לומר דמיירי בעיטוש לאונס תדע דאמרו המתעטש בתפילתו סימן רע לו וכן נמי אמרינן בתירוצא התם המתעטש בתפילתו סימן יפה לו כשם שעושים לו נחת רוח מלמטה כך עושים לו נחת רוח מלמעלה ואם הוא לרצונו איך שייך לומר סימן יפה וסימן רע אלא ודאי דהש"ס איירי באונס דוקא וכן הכריח גם כן הר"ח אבולעפיה נר"ו אם כן איפה רבינו כיון בזה דכיון דבעיטוש לאונסו הוא סימן יפה מינה דברצונו אין ראוי לעשות כן והרי זה מגונה (וכגון ע"י איזה סם או עשב דק שנוהגים לנשוף כדי להתעטש דאל"כ א"א להביא עצמו לידי עיטוש בלא שום דבר) דפשיטא דלא אריך למעבד כי האי בעידן צלותא ואם בדק עצמו מקודם כלומר שאז הוי לאונסו גמור אין בכך כלום. והרב לח"מ כתב דאפשר דרבינו היה גורס גם עיטוש עיי"ש. והקשה ז"ל עוד אמאי השמיט רבינו דין ממשמש בבגדיו אבל לא מתעטף האמור בש"ס ע"כ ותו קשיא לי אמאי לא הזכיר במפהק לאונסו שמניח ידו על פיו כמ"ש שם ולזה אפשר שרבינו היה גורס כגירסת הרי"ף שהביא הרא"ש שם ואינו מניח ידו על סנטרו והיינו לומר שלא יניח ידיו על חלציו בשעת התפילה דהרי זה מגסי הרוח וכבר פסקו רבינו לקמן פ"ה וכן כתב מרן שם יעו"ש.
נזדמן לו רוק בתפילתו מבליעו בטליתו או בבגדו ואם היה מצטער בכך זורקו בידו לאחוריו. וקשה דכיון שהוא איסטניס כל כך שאינו יכול לסבול שיהא הרוק מובלע בכסותו אם כן איך אפשר שיסבול לזרוק הרוק בידו וי"ל דשאני בידו דברגע כמימריה זורקו אבל שיהא הרוק מובלע תמיד עד שיבש על בגדיו אנינא דעתיה טפי והרב ב"י סימן צ"ז תירץ דאפשר דזורקו בידו לא שיגע ידו ברוק אלא על ידי סודר וכו' יעו"ש.
יצא ממנו רוח מלמטה וכו' שלא לדעתו. ברייתא שם וכאן רמז רבינו המתעטש מלמטה סימן רע לו וכלומר דלא אריך למעבד הכי ודו"ק.