אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות תפילה וברכת כהנים· רבי מסעוד חי רקח

פרק ד · הלכה טו

הלכה יד

ואם התפלל בלא כוונה וכו'. כתב מרן ז"ל סוף פ' תפלת השחר (ברכות דף ל') אמר ר' יוחנן אני ראיתי את ר' ינאי דצלי והדר צלי כלומר ולמה לי שתי תפילות אלא אחת של שחרית ואחת של מוספין וכו' א"ל ר' ירמיה ודילמא מעיקרא לא כיון דעתיה והשתא כיון דעתיה ומדאמר ליה הכי למד רבינו שאם התפלל בלא כוונה חוזר ומתפלל בכוונה וכ"כ הרא"ש ז"ל ע"כ. ואיכא למידק בהך סוגיא דהיכי פריך ר' ירמיה ודילמא מעיקרא לא כיון דעתיה דמי חשיד ר' ינאי שלא לכוין בתפילתו ותו דאמרינן פ' אין עומדין אמר ליה רב פפא לאביי ודילמא מעיקרא לא כיון דעתיה ולבסוף כיון דעתיה א"ל חברותא כלפי שמיא מי איתא אי לא כיון דעתיה מעיקרא מחינן ליה במרזפתא דנפחא עד דמכוין דעתיה ופי' רש"י חברותא כלפי שמיא מנהג שנוהג אדם בחבירו ינהג אצל המקום ולא יזהר בתפילתו וכו' ע"כ. והנה הדבר מבואר מעצמו שיש חילוק בין קרית שמע לתפילה דקרית שמע נוסחו קצר מהתפילה שהיא ארוכה ושם בגמרא קאי לאומר שמע שמע דמשתקין אותו ויש להקפיד בדבר דלמה לא כיון בקבלת עול מלכות שמים ובנוסח שהוא קצר משא"כ תפלת י"ח שהיא ארוכה ובנקל יארע לאדם העדר הכוונה ואפילו בגדולי ישראל מצינו שהעידו על עצמן דבר זה כדאיתא בירושלמי פרק היה קורא אמר רבי חייא רבה אנא מן יומאי לא כוונית אלא חד זמן בעי מכוונא והרהרית בלבי מאן עליל קומי מלכא קדמא ארקבסא או ריש גלותא שמואל אמר אנא מנית אפרוחיא רבי בון בר חייא אמר אנא מנית דמוסיא א"ר מתני אנא מחזיק טיבו לרישאי דכד הוה מטי מודים הוא כרע מגרמיה ע"כ (ועיין להרב בעל שתי ידות בביאור דברים אלו) הרי לך עדיות מכמה אמוראים שהיו אומרים כן ואם כן איך יתכן בעולם לומר אם לא כיון מחינן ליה וכו' ולכך שפיר הקשה רבי ירמיה דדילמא רבי ינאי מעיקרא לא כיון דעתיה וכו' ע"פ הנ"ל גם אפשר לומר דהתם בקרית שמע שהוא דאורייתא וחמיר משא"כ בתפלה שהיא מדרבנן ועיין למרן ז"ל פ"ו הל' י'.
והגם דרש"י ז"ל כתב לשון תפילה בההיא דפריך תלמודא חברותא כלפי שמיא וכו' נראה פשוט דלאו דוקא קאמר אלא ר"ל קרית שמע וכתב ז"ל ולא יזהר בתפילתו משום דדרך העולם והדין נמי נותן להתפלל הקרית שמע ואחריו תכף התפילה של י"ח ונכלל גם הקרית שמע בתפילה מכ"ש שגם בקרית שמע הוא מדבר לפני מלכו של עולם ב"ה ודאי ובמגלה דף כ"ה השמיט תיבת תפילתו עיי"ש. עוד אפשר לומר דהתם שאני שיש בדבר קפידא גדולה לכפול הדברים דמחזי כשתי רשויות ולכך משתקין אותו ואמטו להכי קאמר תלמודא חברותא כלפי שמיא מי איכא וכו' משא"כ כאן דחוזר כל התפילה מפני שלא נתכוון כראוי דאין כאן קפידא דהרי קי"ל הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו ולפי זה אתי שפיר פירוש רש"י גם אם נפרש כוונתו לענין תפילה מכח מודים מודים דאיכא התם אכן לענין הלכה קי"ל בסוף פרק אין עומדין המתפלל צריך שיכוין את לבו בכולן ואם אינו יכול לכוין בכולן יכוין את לבו באחת ואמר רב ספרא באבות ופסקו כרב ספרא כל הפוסקים ז"ל וגם רבינו הביאו בריש פרק י' עיי"ש מעתה מ"ש כאן ואם התפלל בלא כוונה חוזר ומתפלל בכוונה כוונתו ז"ל שלא נתכוון אפי' באבות דאם נתכוון באבות פשיטא דיצא ואין צריך לחזור ולהתפלל כמבואר וכלשון זה כתב רבינו שם בפ"י יעו"ש.

לפיכך הבא מן הדרך וכו'. פרק הדר (עירובין דף ס"ה) וכתב מרן ז"ל דאפשר שגירסת רבינו היתה הבא מן הדרך ולא הבא בדרך כגירסתינו ע"כ ומהפסוק שהביא שם ר' אליעזר מוכיח דכוונתו לבא מן הדרך שהרי עזרא היה בא מן הדרך וחנה בנהר ההוא אף שיש לדחות כיון שמשם נסעו שוב לבא לירושלים לא מקרי בא מן הדרך אלא דאם נאמר דגירסת רבינו היא הבא מן הדרך ע"כ דהכא קרי ליה בא מן הדרך כיון שחנה שם וקבץ את ישראל ודו"ק.

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות תפילה וברכת כהנים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה