מעשה רקח על הלכות תפילה וברכת כהנים· רבי מסעוד חי רקח
פרק ד · הלכה ז
כיסוי הערוה כיצד וכו'. פרק מי שמתו (ברכות דף כ"ד) אמר רב הונא היתה טליתו חגורה לו על מתניו מותר לקרות קרית שמע תניא נמי הכי היתה טליתו של בגד ושל עור ושל שק חגורה על מתניו מותר לקרות ק"ש אבל לתפילה עד שיכסה לבו ע"כ. וכתב מרן דס"ל לרבינו דהיינו לכתחילה אבל בדיעבד יצא ע"כ. וקצת קשה דמנ"ל הא דגבי קרית שמע אם לא כסה ערותו לא יצא וכן בתפילה כמ"ש כאן ובכיסוי הלב יצא ובגמרא משמע דשוים הם. וי"ל עם מ"ש רש"י שם וז"ל אבל לתפילה צריך הוא להראות את עצמו כעומד לפני המלך ולעמוד באימה אבל קרית שמע אינו מדבר לפני המלך ע"כ הרי דקרית שמע דבעי כיסוי ערוה לאו היינו משום אימה אלא מקרא דכתיב ולא יראה בך ערות דבר וגילוי הערוה מצד עצמה אסור ומשום הכי אף בדיעבד לא יצא אמנם כסוי הלב אינו אלא משום אימה ובדיעבד מסתברא דיצא דלא גרע מלא כיון כלל כגון בזמנינו לפעמים דפשיטא דיצא ואין לך העדר אימה גדולה מזו ואפ"ה יצא.