מעשה רקח על הלכות תפילה וברכת כהנים· רבי מסעוד חי רקח
פרק ד · הלכה ד
ובית דין שעמדו אחר כך וכו'. כתב מרן ז"ל דלא ידע היכן מצינו גזירה זו דבי"ד שאחריהם ע"כ. והפרי חדש או"ח סימן פ"ח כתב וז"ל וכמדומה לי שהוציאו הרב מהא דגרסינן פ' מי שמתו (ברכות דף כ"ב) מאן דאמר בטלוה לטבילותא כרבי יהודה בן בתירא כלומר דקאמר ר"י ב"ב אין דברי תורה מקבלים טומאה ודוקא דברי תורה אבל תפילה לא לפי שהיתה תקנה שניה ולא רצו לבטל השני תקנות בפעם אחת ומאן דאמר בטלוה לטבילותא היינו לומר שבטלו גם כן התקנה השניה של תפילה כי הא דרב חסדא לייט אמאן דמיהדר אמיא בעידן צלותא כ"ש לאהדורי אט' קבין לתפילה ולהכי בטלוה ודו"ק ע"כ. וכן יש ללמוד ממ"ש רבינו ס"פ מי שמתו ועיין בסוף הלכות קרית שמע ומ"ש שם בס"ד.
בכ"מ ד"ה מנהג וכו' בטבילה קודם התקנה. נ"ב טעות סופר הוא וצריך לומר כטבילה בכ"ף.