מעשה רקח על הלכות שמיטה ויובל· רבי מסעוד חי רקח
פרק ב · הלכה יא
לא ימלא אדם גיא עפר וכו'. משנה פ"ג ולא יסמוך (נ"א יסבוך) בעפר אבל עושה הוא חייץ וכו' ומפרש לה רבינו שלא ימלא הגיא שהוא מקום גבוה כפי' הר"ש עפר כדי לתקנו מפני שמתקן הארץ והדין הראשון שנשנה שם דאין בונין מדרגות על פי הגאיות וכו' הזכירו רבינו לקמן פ"ג הל' י' שהוא מופרד מהך דלא יסבוך בעפר כפשט המשנה ואינו תלוי בפסיקת הגשמים דאם איתא הו"ל למתניה לעיל אין בונין מדרגות על פי הגאיות ולא יסבוך בעפר ערב שביעית משפסקו הגשמים אמנם הראב"ד ז"ל לא הבין כן והשיג על רבינו ומרן הקדוש הלך אחר עקיבותיו ז"ל והטריח עצמו להליץ בעד רבינו ועם כל זה תמה עליו שלא הזכיר חילוק דפסקו הגשמים והניחו בצ"ע עיין עליו ונראה מפני שהבינו כן דברי רבינו שבפירוש המשנה דחילוקא דלא יסבוך בעפר קאי ארישא אך המעיין בדבר בלבבו יבין שהדבר פשוט הרבה שכוונת רבינו בין בפירוש המשנה בין בחיבורו כדבר האמור ואין שום קושי על רבינו כלל כי כל הישר הולך: