מעשה רקח על הלכות שמיטה ויובל· רבי מסעוד חי רקח
פרק ב · הלכה י
המסקל שדהו וכו'. לקמן פ"ג הל' ט' פסק רבינו דמותר לסקל עד ראש השנה דמשמע דבשביעית אסור ובירושלמי פריק לה ומתרץ רבי(נו) יונה כאן בתלוש כאן במחובר. ותמה התוס' יו"ט ז"ל על רבינו דלמה לא חילק בדברי הירושלמי. ולענ"ד נראה מדחזינן למרן ז"ל ורבינו בפירוש המשנה והרע"ב והר"ש שדרכן להזכיר הירושלמי ולא הזכירוהו כלל שמע מינה דס"ל דמעיקרא קושיא ליתא דכיון שכאן לא התירו אלא העליונות ממילא משמע דהאיסור היוצא מאידך מתניתין היינו דוקא באותם הנוגעות בארץ אלא דרבי(נו) יונה בירושלמי רצה להשיב להמקשן לפי שיטתו ותירץ לו כאן בתלוש מעניינא דמתני' אבל לפי האמת הדברים פשוטים כאמור ולכך לא חשו להך חילוק כלל: