מעשה רקח על הלכות שמיטה ויובל· רבי מסעוד חי רקח
פרק א · הלכה ו
ואין בודקין את הזרעים בעציץ וכו'. הכי איתא בירושלמי פ"ד ומדלא חילקו משמע דבין נקוב בין שאינו נקוב קאמר וראיתי בשו"ת נחפה בכסף סי' ה' שהבין בפשיטות דדוקא בעציץ שאינו נקוב קאמר דאי בנקוב היכי שרי במלא גללים הא כיון דהוי נקוב יונק מן הקרקע ואסור וכו' עיי"ש. ואין זה הכרח כלל דיניקה מן הקרקע לא נאסרה ולאו עבודת קרקע היא ואדרבה סתם עציץ נקוב הוא כדי שיצאו ממנו המים המיותרים כנוהג שבעולם אלא דמשום היכר וזכרון לשביעית לא רצו להתיר במלא עפר והצריכו שינוי:
ושורין את הזרעים וכו'. ופ"ח דשבת הל' ב' פסק דהשורה חטין ושעורין במים חייב משום זורע ע"כ והכא התירו מפני שאינו עבודה בארץ תדע דלקמן הל' י"ג אסר החורש בשביעית כדי שיהא יפה לזריעה למוצאי שביעית ומאי שנא משריית זרעים אלא ודאי כמ"ש ועיין מ"ש בחיבורי חלק ראשון שם בס"ד: