מעשה רקח על הלכות שמיטה ויובל· רבי מסעוד חי רקח
פרק א · הלכה ה
אין נוטעין אפילו אילן סרק וכו'. כתב מרן ז"ל ירושלמי פ"ד רבן שמעון בן גמליאל אומר נוטעין משמע דרבנן אסרי ע"כ וקשה דא"כ אמאי סתם לן תנא במתני' פ"ק דאחד אילן סרק ואחד אילן מאכל אין חורשין בערב שביעית דמשמע דכ"ש הנטיעה גופה בשביעית ולמה לא הזכירה המשנה דרשב"ג חולק ובתוספתא פ"ב מצאתי רשב"ג אומר מותר אדם ליטע אילן סרק כדי לעשות סייג ע"כ דמשמע דאם אינו לסייג אלא לגופו של אילן גם רשב"ג מודה דאסור ולפ"ז יתיישב הכל:
ולא יסוך את הנטיעות וכו'. מרן ז"ל לא ציין מהיכן הוציאו ואולי הוא מהתוספתא פ"א דקתני הפגין הכל שוין שאין סכין אותן וכו' וראיתי להפר"ח ז"ל שחלק על דברי רבינו וכתב עליו שאינו מחוור מההיא דע"ז דף נ' דמסיק דאוקומי אילנא שרי ואברויי אילנא אסור ה"נ הו"ל אוקומי אילנא ושרי גם היה לו לבאר דסכין שמן לגיזום דהוי אוקומי אילנא ע"כ וטפי הו"ל להקשות על רבינו דפליג מדידיה אדידיה שהרי לקמן בהל' ז' פסק אם להברות את האילן אסור ואם לסתום את הפצימין מותר ע"כ. אכן הדבר מבואר שאין כאן קושיא ודברי רבינו מחוורין כשמלה חדשה דההיא דאוקומי אילנא דשרי היינו משום שנגזם האילן דהיינו שחתכו או נחתכה ענף ממנו וכדי שלא ימות התירו לסוכו וכמ"ש רש"י שם ד"ה אבל סכין וכו' כיוצא בו מאחר שכבר אירע הקלקול התירו לתקנו כדי שלא יאבד כולו משא"כ בדבר שלעתיד דהיינו לסוך הנטיעות כדי שלא יאכלום העופות פשיטא ודאי דאסור והרי אמרו שם סכין את הפגין וכו' עד ר"ה עד ר"ה אין בשביעית לא ופסקו רבינו כאן הרי דלחוש לעתיד לא התירו אף דאין כאן אלא אוקומי אילנא ודין סכין לגיזום כבר הוא נלמד ממ"ש רבינו דהקשקוש דהיינו החפירה בקרקע כדי לסתום את הפצימין שריא וכ"ש וק"ו לסיכה בעלמא כדי שלא ימות האילן כולו ודו"ק כי נכון הוא: